אין לישון ביום, ודוקא באדם בריא וחזק, אולם מי שהוא חולה או חלוש בטבעו, והמנוחה ביום היא רפואתו בוודאי שרשאי להקל לכתחילה לישון כל צרכו ביום, ומצוה רבה קעביד, ד'נפש בריאה בגוף בריא', ו"שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח, ה), ובלבד שיכוין דעתו לשם שמים.
וכן מי שצריך לצאת למלאכתו כדי לזון בניו ובני ביתו ולשם כך זקוק לישון קימעא ביום כדי ליישב דעתו רשאי לכתחילה להקל בדבר שגם זה בכלל דבר מצוה.
והוא הדין מי שחשקה נפשו בעסק התורה שהיא תכלית קיום כל העולמות ויודע בעצמו שאם לא יישן ביום מעט לא תהיה דעתו צלולה ומיושבת די הצורך שרשאי להקל לכתחילה לישון ביום, ובלבד שלא יאריך בשינה יותר מדאי.
וכל שכן מי שבדעתו להיות ניעור כל הלילה ולעסוק בתורה הקדושה, שמותר לו לכתחילה לישון ביום כל צרכו ולא רק שיתין נשמי וזאת כדי שיהיה מוחו צלול וזך בלימוד ועסק התורה הקדושה בלילה.
אמנם ביום שבת קודש השינה טובה ומועילה אפילו לצדיקים.
