תפריט
שמעתן פעם על מלך שלא אוהב לשתות יין? ברור שלא.
וטרם היכרתן את המלך צ'יקולו
צ'יקולו הזה ירום הודו, אהב המון ועוד המון יין
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין
יום אחד עלה רעיון בדעתו
הוא שלח כרוזים לכל תושבי מדינתו
כל משפחה מתחייבת בתוך עשרה ימים
לשלוח למלך בקבוק יין טעים
ויגישו באופן מכובד ומרשים
נציג לכל משפחה יתייצב בחצר הממלכה
יתן היין לפקידים הממונים
והם ירשמוהו במשרד הפנים.
המלך יעבור על הרשימות כך יהיה מודע
מי ביצע את הפקודה.
כל התושבים לא התמהמהו קנו והשקיעו
אף חלקם מילות הערכה למלך הביעו
המולות המולות של אנשים נהרו לכיוון הארמון
הפקידים עבדו במרץ מסביב לשעון.
לקבל את היינות כל נציג אשר הביא
וברשימות לאתרו ולסמן וי.
אבל היו תושבים במדינה במספרם שנים
נקרא להם ראובן וחיים
בחרו הם לזלזל בפקודת המלך
חבל על הכסף אין בכך שום ערך
אך לקראת הבוקר התשיעי החליט ראובן
להגיש יין למלך העיקר את שמו לסמן
הוציא יין שנשאר משבת
ערבב משקאות והוסיף עוד מעט
ליטש הבקבוק עטף בצלופן וסרט עיטר
לפחות מבחוץ זה נראה שוה ביותר.
היום עד השעה ארבע אפשר להגיש היין
ראובן הגיע ובארמון המון אנשים עדיין.
הפקידים לוקחים ורושמים בקצב מסחרר
וראובן שלנו עם כולם את יינו מאולתר מוסר.
אך לא תאמינו מה קרה לחיים
הוא התעורר אחרי שנת צהרים.
בהחלטה חפוזה הוציא בקבוק יין מהמקרר
אאמץ את רעיונו של ראובן החבר
ערבב, פטל, שמן וקצת קולה ליין
ליטש הבקבוק שיהא יפה לעין.
עטף בצלופן ופפיון
ורץ אל הארמון.
אך כשהגיע… כבר שום תושב לא נכח
הפקידים סיימו עבודתם המבורכת כל כך.
חיים לבד את היין יגיש הוא מוכרח…
ולפתע המלך צ'יקולו יצא בכבודו מחוייך.
אוהו את התושב האחרון
הבאת לי יין איזו שמחה וששון.
זה נראה משהו אגדי ונדיר, 'מה שמך'? – 'חיים'
בו נטעם יחד נרים כוסית לחיים…
ההמשך מביך וכל קוראת תדמיין מה על חיים עבר
חזר הוא מבוייש ולבו עליו מר.
משל מיוחד ומדהים סיפר הרב ישראל אברג'ל שליט"א באחד השיעורים
בשם אביו הקדוש מו"ר יורם מיכאל
והמסר חזק וברור אין מה להתבלבל.
כאשר יהודי מקיים מצוה היא צריכה לעלות משובחת
ושלימה ולמצוא חן בעיני ה' יתברך.
את המצוה בוחן הוא אם נעשתה בו כוונה, אם נעשתה בשמחה,
אם נעשתה בלי פניות של גאוה, בודק הוא את עוצמת האהבה.
אבל מצוה שנעשית בציבור
כמו תפילה במנין או לימוד תורה בשיעור
הם עולים היישר אל ה' יתברך
והוא שמח בהם כל כך.
הוא מצרף את הכוונה של האחד עם השמחה של השני
את ה'לשמה' של החבורה הזו
ואת האהבת ה' של הקבוצה השניה
כך הוא מתמקד בדברים הטובים והחסרונות והפגמים כביכול מתבטלים.
מה זה קשור אלינו הנשים?
הדרבון והדחיפה שלנו את הבעלים והבנים
לתפילה בציבור ושיעורי תורה ברבים.
לדעת שזה הכי כדאי ומשתלם
זה מגיע לקב"ה משובח ושלם.
