תפריט
יום רביעי הוא יום מהנחמדים במערכת השבועית שלי
אני חוזרת לבית שעתים לפני שובם של הילדוד'ס.
אכין להם ספגטי עם שניצל מטוגן
מאכל אהוב שאין עליו עוררין.
וכך ממחשבה לדיבור ומדיבור למעשה אני מוצאת את עצמי מרתיחה את הספגטי, מרביצה לשניצלים ומרתיחה שמן במחבת…
חיים נכנס ראשון – שלום אמא
חיים מה שלומך? ב"ה בסדר
איך היה היום בכיתה? בסדר
איך היתה הבחינה? בסדר
יעלי חזרה רבע שעה אחריו
היה להם טיול היום
יעלי מה שלומך? ברוך ה', בסדר אמא
איך היה הטיול היום? בסדר
הספיקו לך הממתקים? כן
ממה הכי נהנית? מהכל– השיבה. והצטרפה לחיים לארוחת הצהרים
למחרת חזר הענין כשיחה מוקלטת כסדר
איך היה פה? איך היה שם? בסדר
טיול, מסיבה, וכל יום שגרה מבורך
והם בתשובתם הסתמית כל כך…
באחת הלילות כך בחשבון נפש ביני לבין קוני
עלה בלבי רעיון גאוני
אם ילדי לא מספרים אתחיל לשתף אני…
שיתוף הוא אחד מהמניעים המרכזיים
בין הורים לילדים, היוצרים תחושת שייכות בלב הילדים
ילד שמשתפים אותו בַּחֲוָיוֹת שלנו מרגיש משמעות אישית בבית
תחושה שאני חשוב כאן ויש לי מקום במשפחתי
ילד שמשתפים אותו בהתלבטות כזו או אחרת
מעניק לו כבוד ופוטנציאל של רצון לתת מעצמו
מתרומם מתעורר מתחזק בתוכו מפעם לפעם.
פעמים רבות, ילדים מתקשים לבטא את רחשי לבם
לטוב ולמוטב… עולמם הרגשי דל, ומחסן המילים ריק כמעט
ובאמת הם לא אשמים, הם פשוט לא מכירים
על ידי שיתוף נכון, אמיתי ויום יומי שלנו האִמהות
נרויח דברים נפלאים במערכת המשפחתית שלנו
ראשית אנחנו נשתף ואף הם ילמדו לשתף,
בנוסף היחס האישי, הכבוד יחזקו את החוסן הנפשי של הילדים
את השייכות
אף התקשורת בבית תהפוך לפחות טכנית ויותר שיח רגשי
וממילא הקשר הרגשי של אהבת הורים לילדים יתחזק ויתעצם
והפן הנוסף שנרויח הוא, עולם רגשות מפותח ועשיר
הילד ידע לבטא מתי טוב לו בענין הזה, וכיצד קשה לו בתחום אחר,
אכן הריוח הוא עצום ביותר.
