תפריט
הנייד שלי מצלצל – גילה שכנתי (זוכרות אותה?) על הקו: סליחה מעומק הלב חני, הבנתי את הטעות, אני ממש מתנצלת! קראתי שהבטחת מאמר נוסף בנושא ההקשבה, אבל אין לי סבלנות לחכות, אשמח כבר עכשיו לשמוע על ההקשבה…
לשמוע על ההקשבה? גילה יקרה! במשפט הזה טמון הסוד, יש לשמוע ויש להקשיב – לשמוע כולם יודעים חוץ ממעט, להקשיב כולם לא יודעים רק מעט. ואתן קוראות יקרות בטח שואלות מה את רוצה מאתנו? שנעזוב את העבודה ונפתח חנות ב'מחנה יהודה' שם נמתין לכל האומללים שיכנסו לחנות כדי שנקשיב לסיפוריהם… או שמא נקים מכון 'אוזן קשבת' ונפתח את הדלת לְכָל־דִּכְפִין דְּיֵיתֵי וישתפך בפנינו…? אז זהו שלא לא זו המטרה.
הקשבה היא לא מקור פרנסה בטוחה, הקשבה היא מקור לחיים של הצלחה. וההקשבה הזו פוגשת אותנו ביומיום בלי סוף, רק שלא תמיד זיהינו אותה ואז הפסדנו. אז לא צריך לעבור למחנה יהודה ולא לפתוח מכון, פשוט כשבאה לידך הקשבה אל תחמיצנה… מתי היא באה? נביא מספר דוגמאות ממקרים בחיינו והם יפתחו לנו אפיק נוסף של הבנה נכונה יותר:
א. שושי חוזרת מהגן – 'שלום שושי, איך היה היום בגן?' 'לא כיף… בכיתי הרבה בחצר' עונה שושי ומדגימה את רגעי הדמעות. 'באמת, למה?' מתעניינת אמא. ושושי מתחילה ואמאל'ה לא ממש פנויה: הטלפון מצלצל… וצריך לערבב התבשיל… וחיים הקטן קורא לה הוא בשלבי גמילה ולא הגיע בזמן אל האסלה… אז אליו היא ניגשת… והשכנה נוקשת ושמן מבקשת… ושושי ממשיכה ואמא בינתים גם מוזגת לצלחות… לפני שיתחילו הצרחות… הוי שושי סיפרה והשתפכה במשך כרבע שעה ואמא שמעה. שמעה?? כן, הקשיבה וודאי שלא…
ב. מכירות את המורה שפרה? בטוחני שכל אחת פגשה אותה פעם היכן שלמדה רק עם שם אחר. היא יוצאת מהכיתה אחרי שעתים של למידה, הצלצול הגואל הגיע – זה המבשר על הפסקה, והיא לוקחת את תיקה, יורדת במדרגות אל חדר המורות, צופיה תלמידתה האהובה ניגשת אליה. 'המורה, אפשר לספר לך למה איחרתי היום?' כן צופיה, אני מקשיבה. מקשיבה?? אולי תענו לי אתן ידידותי – המורה שפרה יורדת במהירות וצופיה אחריה כמו קנגורו מדלגת. צופיה מספרת את קורותיה היום / המורה שפרה לא עוצרת באדום. עיני צופיה אל מורתה נישאות / עיני שפרה קדימה מרצדות. צופיה מחפשת אוזן קשבת / אזנה של שפרה שומעת את הלחמניה קוראת לה מתוך התיק: שיפי שיפי, מתי את מטפלת בי? צופיה את כל האמת סיפרה והמורה שפרה אל חדר המורות נכנסה לא לפני שלצופיה אמרה בסדר צופיה רק שזה לא יקרה שוב… מעניין מה לא יקרה שוב? מה שלצופיה הבוקר אירע או איך ש'הקשבת' מורה יקרה…
ג. חיים בעלך היקר חוזר מהעבודה כרוח סערה ואת מתלבטת מה להגיש, קפה שחור או קולה קרה. הוא רוצה לשתף אותך בכמה תחושות מעיקות לשם כל הוא עוזר לך עם המקלחות וארוחת הערב לילדים. יהי רצון שירדמו מוקדם… חיים מחכה לספר… והוא מתחיל ואת שומעת אבל לא מרוכזת בלהקשיב. את חושבת איזו עצה חכמה לו לתת, איזה פתרון ייטיב לו באמת. הוא מתאר ואת מתפרצת, הוא מספר ואת מייעצת – תעשה כך וכל וכל, ומהאיש ההוא טוב שתברח. חיים מחזיק הראש בשתי ידיו טוב אולי… האמת שרציתי שתקשיבי ודי. מה? לא הקשבתי, אז מה עשיתי עד עכשיו?? לא יעצתי עצות של זהב? עד כאן המקרים ודוגמאות רבות עוד קיימות. בעז"ה במאמר הבא נעבור הכשרה מקצועית כיצד באמת נזכה להיות מהמקשיבות…
