תפריט
ישנו סיפור אמיתי מפעים ונדיר
על ר' ירוחם המשגיח של ישיבת מיר
שפעם אחת עלה לרכבת הנוסעת אל עיר מגוריו
והדלתות נסגרו מאחריו
אך מיד ר' ירוחם הבחין
שכפפה אחת נשארה ברציף בו המתין.
מה אני הייתי עושה אם זה היה קורה לי?
הייתי צועקת לקטר שיעצור ויפתח לי…
חבל על הכפפה…
היא שלי והיא כזאת יפה…
ומה אתן הייתן עושות קוראות אהובות?
אולי מתייאשות ובלבכן נעצבות
ואולי אם היינו מפעילות את הַשֵּׂכֶל יותר
היה לנו איזה פתרון אחר…
אבל ר' ירוחם תוך שניה, תוך רגע אחד
הוריד את הכפפה השניה מהיד
זרקה מהחלון לעבר 'אחותה התאומה'
שהמוצא אותן יהנה מהן הנאה שלימה
לי – כך חשב – כבר אין מה לעשות עם כפפה בודדה
כך עשה!, כך פעל! נקודה!
ר' ירוחם הפעיל את הַשֵּׂכֶל שבלב
מה צריך הוא לעשות – מה ה' הכי אוהב
בפרשת תצוה הקב"ה ממשה רבינו מבקש
למצוא חכמי לב שיכינו את בגדי הקודש
חכמת לב – זו דרך חיים נשגבה
לאחד את החכמה שרכשת ואת עצמך למציאות אחת – חטיבה
כשהחכמה מתאחדת בלבך
את כל הזמן מתבוננת מה ה' רוצה ממך
איך כל צעד יועיל לזולתך
כן! את פחות חושבת על טובתך
אפשר לרכוש ידע כל החיים, ללמוד להחכים…
אבל זה נשאר בַּמֹּח… לא זורם בעורקים
אפשר להתפעל מהרצאה מחזקת
אך מהשמע עד להפנמה את ממש מתנתקת
אם זכית והתבוננת מכל לימוד, מכל שמיעה או ראיה
אם שמת לב, אם הרגשת מה עוררה בך הַֽחֲוָיָה
דעי שזכית ללב חכם
את זוכה לחיות את החיים באמת ולא לעבור לידם!
