תפריט
אחד מתלמידי ר' אשר פריינד הצדיק הירושלמי הנודע
סיפר מעשה שהיה אתו, בדידי הוה עובדא…
ביום מן הימים חזר הוא לביתו
ובסלון על מזרון שוכבת אשתו
בוכה, מייבבת ובקול נשבר
מספרת לבעלה – כי לא השאירו דבר
"מי??? אנשי ההוצאה לפועל הידועים
הוציאו מהבית את כל הרהיטים"
התלמיד – כלומר בעלה, הרגיש מרמור כבד
כעס פנימי, את כל כחות נפשו הוא מאבד
אשתו ביקשה דבר ראשון
שירוץ לר' אשר לספר לו בכל לשון
כשהגיע לא הסכים הגבאי להכניסו, כבר תם הזמן
"אמור לרב" התחנן ,"פיקוח נפש יש בענין"
אך ר' אשר על אף שראה כי הוא לחוץ
הורה לו להמתין בחוץ…
חשב שיכנס תיכף..עוד דקה
4 שעות הוא חיכה!
יִבּוּשׁ נוראי בתוספת מועקה
וכשנכנס – ר' אשר הגיב לו ביחס מבזה:
האם החוסר כסף הפכו אותך לכזה…?
הקב"ה פגש אותך – כן כן
ואתה בחרת לכעוס עליו, לבכות, להתלונן…???
בשטף החיים כשהכל מתוק… דבש
אנחנו פחות זוכרות את הקב"ה ממש
כביכול נשכח מהתודעה
ואז מתפוצצת הבועה-
הקב"ה יוצר איזה מציאות מאתגרת
חֲוָיָה שאת השגרה שוברת
וזו ממש פגישה שהקב"ה קבע איתנו
כדי שנזכור שהוא בוראנו
אך בסוף… זה לא תמיד קורה
אנחנו מוציאות אותו מהתמונה
ומנתחות את המקרה
מאשימות את זה… כועסות על ההוא
בוכות ומקטרות מכל מאן דהוא
הי מה איתך? שכחת?
שהקב"ה היה פה ואתו נפגשת?
הוא חיכה לך… שתחושי קרבתו
תפני לעברו… תדברי אתו
תצעקי אליו ולא עליו
תתחזקי באמונה ותעלי עוד שלב.
