תפריט
כל ימיו רצה והשתוקק אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, שליהודים יהיה טוב! שיהיה להם פרנסה טובה, בריאות, אושר מהילדים, נחת ושלווה.
אך לא רק הטוב הגשמי היה לנגד עיניו הטהורות, עיקר כמיהתו ומאווייו היו לחבר את עם ישראל לטוב האמיתי, הנצחי והמושלם. הטוב הטמון בחיי התורה ומצוות. הטוב הנובע מקשר יציב ואיתן עם ה' יתברך הטוב והמטיב.
לכן מסר נפשו וכיתת את רגליו בכל רחבי הארץ ללמד תורה את בני ישראל אהוביו, להראות להם את יופייה, ולהטעים להם את מתיקותה ונעימותה, בבחינת: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'".
בעניין זה של עין טובה וחסד לעם ישראל, כותב רבנו בספרו "אמרי נועם", על פרשת נח:
בשבוע של פרשת "לך לך" אנו "חיים" עם אברהם אבינו ע"ה. על כן בשבוע זה חלה עלינו חובה מיוחדת לאחוז במידותיו של אברהם אבינו, שהראשונה לכל מידותיו היא מידת החסד המכוונת כנגדו, כמו שנאמר: "תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם כאשר נשבעת לאבותינו כימי קדם".
לכן נאמר: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם". דרשו חז"ל, שתיבת "בהבראם" היא אותיות "באברהם", לרמוז שבזכותו של אברהם אבינו נבראו שמים וארץ וכל אשר בם. בזכות מידת החסד של אברהם, כיוון שכל העולם כולו לא נברא אלא בעבור מידת החסד, כמו שנאמר: "כי אמרתי עולם חסד יבנה".
עין טובה
ומתוך מידת החסד של אברהם אבינו, צמחה ועלתה מידת העין הטובה שהיתה בו. אברהם אבינו הביט בכל אדם בעולם בעין טובה. בכל אדם שרק פגש, ראה בתוכו ניצוץ אלוקי שמחיה אותו. אברהם אבינו תמיד זכר "כי בצלם אלקים עשה את האדם" – הוי אומר שכל אדם בעולם נברא בצלם אלוקים, על כן חביב הוא, כמאמר חז"ל: "חביב אדם שנברא בצלם", ויש לכבד אותו כראוי לו.
לכן אברהם אבינו אהב כל אדם בעולם והרגיש חובה קדושה לסייע לו הן בגשמיות והן ברוחניות. בגשמיות – אברהם פתח את אהלו לרווחה וקיבל בתוכו כל אדם, יהיה אשר יהיה, בשמחה ובמאור פנים, והעניק לו אש"ל (אכילה, שתיה, לינה) מהודר חינם אין כסף. וברוחניות – אברהם אבינו דאג לנצל כל מפגש שלו עם כל אדם בעולם כדי ללמד אותו על בורא העולם ומנהיגו, אשר בו יש להאמין ואותו בלבד יש לעבוד, ולא הניח לו עד שהצליח לקרב אותו אל תחת כנפי השכינה.
כולם יפים
מעולם אברהם אבינו לא ראה אדם "מכוער" במובן הרוחני של הדבר. הוא לא חיטט בחסרונות של האנשים ולא מיהר לחייב אותם, אלא ידע למצוא בכל אדם שלל נקודות טובות. כל אדם היה "יפה" בעיניו, כמו שנאמר: "אָהַבְתָּ צדק ותשנא רֶשַׁע". פירשו חז"ל: "אָהַבְתָּ צדק" – אָהַבְתָּ לצדק את בריותי. "ותשנא רשע" – מאנת לחייבן. ובזכות מידה זו זכה אברהם אבינו שמתוך כל עשרת הדורות שהיו מנח ועד אליו רק איתו בלבד דיבר הקב"ה, כפי שנאמר בסיום הפסוק הנ"ל: "על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך", ופירשו חז"ל: "אמר הקב"ה: אברהם, מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך".
הזולת הוא ראי
אין ספור פעמים הזכרנו את היסוד הגדול שלימדנו מורנו הבעל שם טוב הק' אשר "הזולת הוא ראי". אדם שמביט בראי רואה אך ורק את עצמו. מי שרואה בראי אדם יפה ונקי – סימן שהוא בעצמו יפה ונקי. ומי שרואה בראי אדם מכוער ומלוכלך – סימן שהוא בעצמו מכוער ומלוכלך. על כן מה שאדם רואה בזולת זהו בעצם מה שהוא בעצמו, כיון שכאמור – "הזולת הוא ראי".
מי שרגיל לפסול אחרים ולמצוא בהם מומים ופגמים, כנראה שהוא בעצמו הפסול והפגום, ובדיוק באותם פגמים שהוא מוצא באחרים, כמאמר חז"ל: "וכל הפוסל פסול", וכל הפוסל – "במומו פוסל". ובדרך זו פירש מורנו הבעל שם טוב הק' את דברי המשנה: "כל הנגעים אדם רואה חוץ -מנגעי עצמו", כלומר, כל הנגעים שאדם רואה בחוץ – באחרים – אין אלו אלא נגעי עצמו.
זוהי איפוא המידה הנפלאה אשר עלינו לאחוז בה בכל הכח בשבוע זה של אברהם אבינו, ומשבוע זה למשוך כח לכל השנה כולה – להביט על כל אדם אך ורק בעין טובה, להשתדל לדון כל אדם לכף זכות, ולחפש ולבקש אך ורק אחר הנקודות הטובות, המעלות והיתרונות שיש בו, ולא אחר החסרונות שבו. וכפי שננהג כלפי הזולת, כך גם ינהג איתנו הקב"ה, כמאמר חז"ל: "הדן חברו לכף זכות דנין אותו (מן השמים) לזכות".
בלי חשדות
כחלק בלתי נפרד מקניית מידת ה"עין טובה" של אברהם אבינו, עלינו להזהר ביותר שלא להזדרז לטפול חשדות ולהטיל אשמות על פלוני או על אלמוני מבלי לברר את הענין עד תכליתו. לצערנו, כאשר קורה מעשה בלתי רצוי, דרכם של בני אדם למהר לחשוד באנשים ולמצוא אשמים לכך, ולפעמים אפילו לפרסם את קלונם ברבים, ולא מעט פעמים, כאשר מבררים את פרטי המעשה כראוי, מתגלה למפרע שאותו חשוד הינו חף מפשע, וזה שחשד בו הרי הוא "חושד בכשרים", אשר עליו אמרו חז"ל: "החושד בכשרים לוקה בגופו".
