תפריט
בפרשתנו התורה מספרת על הפגישה הגורלית בין יעקב לעשו אחיו. לפי הנראה מפשוטי המקראות, כששמע יעקב מפי המלאכים שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש ויש בכוונתו להרגו, נפל עליו פחד גדול כמו שכתוב: "וירא יעקב מאוד ויצר לו", ואף זעק על כך לה' ואמר "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני…".
לכאורה הדבר תמוה ביותר: הרי בפרשה הקודמת כבר קראנו על ההבטחה הברורה שהבטיח הקב"ה ליעקב קודם בואו לחרן "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", וכן אחר צאתו מבית לבן אמר לו הקב"ה "ואהיה עמך", מדוע, אם כן, פחד יעקב אבינו מעשו אחיו?
מלבד זאת, הרי גם כוחו הגשמי של יעקב אבינו היה גדול ביותר. מסופר בהמשך פרשתנו כיצד נאבק עם המלאך, שרו של עשו במשך כל הלילה וגבר עליו עד שהחל המלאך לבכות ולהתחנן לפניו שיניח לו, כמו שכתוב "וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו". ואם על שרו של עשו בשמים גבר יעקב אבינו, כל שכן שיש בכוחו לגבור על עשו עצמו, ומדוע פחד ממנו?
כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הרמב"ן בפתיחתו לפרשתנו: "נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו… ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק".
בדומה לזה כתב גם השל"ה הק' בפרשתנו: "ודע שעניין פרשה זו לא לבד על יעקב יצא, כי אם על יוצאי חלציו גם כן, כי מעשה אבות סימן לבנים… וכל מלחמות יעקב עם עשו רומז על העתיד… כי הפרשה הזו הכל היא לדורות עד שיבוא משיח צדקנו".
העולה מדברי קודשם הוא, שבאמת יעקב אבינו מצד עצמו לא פחד כלל מעשו הרשע, אלא שצפה יעקב אבינו ברוח קודשו את כל הצער והיסורים והגזרות הקשות שיצטרכו יוצאי חלציו, עם ישראל הקדושים, לסבול בגלות מבני עשו הרשעים והארורים מחמת גודל שנאתם לעם ישראל, ומשום כך נפל עליו פחד גדול שמא יִכְלו בניו ח"ו מרוב הגזירות הקשות ושפיכות הדמים שיעברו עליהם על ידי בני עשו הרשעים.
לפי האמור, תפילתו העצומה של יעקב אבינו "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים", לא היתה על עצמו בלבד, אלא גם ובעיקר על זרעו אחריו, שישמור אותם האל ויצילם מיד בני עשו, ולא יתן לגוים בשום אופן כח לכלות את זרע ישראל ח"ו ולהכות "אם על בנים", אלא תמיד ולנצח נצחים תהיה שארית ופליטה לעם ישראל.
בכך גם מבאר הרמב"ן בהמשך דבריו את עומק כוונתו של יעקב אבינו במה שחצה את בני ביתו ואנשיו לשני מחנות כדי שאם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה, וזו לשון הרמב"ן: "וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים".
וכן אמרו חז"ל במדרש: "אם יבֹא עשו אל המחנה האחת והכהו" – אלו אחינו שבדרום. "והיה המחנה הנשאר לפלטה" – אלו אחינו שבגולה. והיינו כי ידעו חז"ל שפרשה זו רומזת על כל אשר יארע לעם ישראל בזמן הגלות, והבינו ברוח קודשם שכל הפעולות שעשה יעקב אבינו בפגישתו עם עשו היו כדי לעורר רחמים על עם ישראל ולפעול בעדם ישועות גדולות בזמן גלותם תחת יד בני עשו הרשעים.
ואכן תפילתו של יעקב אבינו ושאר המעשים שעשה בפגישה זו, הם שעומדים לנו בגלות הקשה והארוכה, ובזכותם יש קיום נצחי לעם ישראל על אף כל ניסיונותיהם של אומות העולם להכחידם ח"ו.
