תפריט
ביום מן הימים קיבל אבינו מו”ר הרב יורם אברג'ל מכתב מאישה צעירה ונבוכה. במכתב שטחה בפניו קשיים ולבטים שונים בקשר לפרויקט מקצועי כלשהו שהיה מאד משמעותי עבורה באותה עת.
היא סיפרה שלפניה ניצבים מכשולים שונים ומשונים והיא מתוסכלת וכמעט נואשת מהעניין.
הרב שכהרגלו לא השאיר יהודי ביגונו ואנחתו, הרים טלפון אל אותה אישה ובענווה רבה ייעץ את עצותיו הישרות, הנחה כיצד להתחיל בפרויקט ומתי, ואף הבטיח להתפלל להצלחתה.
האישה סיימה את השיחה בהרגשה כי הרב לקח ממנה את כל הקשיים, טחן אותם לאבק דק ופיזר אותם לרוח.
והנה, היא מספרת שכבר למחרת ההצלחה החלה להאיר לה פנים! היא הבטיחה בליבה שמיד כשיזדמן לה, תמצא דרך לעדכן את הרב על ההצלחה המרובה לה זכתה בזכות עצתו וברכתו הקדושה.
אך להפתעתה הרבה, כבר למחרת היום צלצל הפלאלפון שלה, על הצג הופיע 'מספר חסום', וכשענתה – שמעה את קולו האבהי והרחום של הרב: "הלו, שלום, נו איך היה אתמול? הייתה הצלחה גדולה, נכון? התפללתי עליכם". הרב הוסיף: "אני שמח מאוד", וסיים בברכה להמשך.
כך בדרכו הצנועה והלבבית מצא רבנו זמן להקדיש את תפילותיו לכל אחד ואחד מעם ישראל.
פרשתנו פותחת בסיפור יציאתו של יעקב אבינו מבית אביו בבאר שבע על מנת ללכת לחרן לבית לבן הארמי, אחי אמו רבקה, לבקש אחר בת זוגו. אולם, קודם הליכתו לחרן – הטמין את עצמו בבית מדרשם של שם ועבר במשך ארבע עשרה שנה ועסק שם בתורה יומם ולילה.
יעקב אבינו נהג כך משום שידע היטב שהעיר חרן בכלל, וביתו של לבן הארמי בפרט, טמאים ביותר, וכדי שיצליח לשמור על קדושתו ולא להיות מושפע לרעה מהמקום אליו הוא הולך – עליו לעשות הכנה רבה ולהתקדש בקדושה עליונה על ידי עסק התורה, וגדול כח התורה הקדושה להגן עליו מכל רע.
אולם גם בכך לא הסתפק יעקב. משהגיע כבר לחרן אמר: "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ואני לא התפללתי?!" על כן שב על עקבותיו וחזר לבית-אל כדי להתפלל לה' שישמרהו ויצילהו מטומאת ביתו של לבן, וישוב אל בית אביו שלם בקדושתו כפי שבא, כאומרו: "אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך… ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים וגו'".
אמרו חז"ל שבאותו מעמד אף "יעקב תיקן תפילת ערבית", וכך הייתה תפילתו: "שתוציאני מאפילה לאורה" – כלומר שתעזרני שאצא מהאפילה והחושך הרוחני שבבית לבן מלא אור וקדושה כפי שבאתי לשם.
מהנהגתו של יעקב אבינו עלינו ללמוד, שכדי שנצליח להתגבר על חשכת ואפילת הגלות הקשה בה אנו שרויים ולא להיות מושפעים ממנה לרעה ח"ו – ראשית כל עלינו להרבות בלימוד התורה הקדושה, ולקבוע כמה שיותר עתים לתורה. אולם לא די בזאת, ונוסף על לימוד התורה צריכים אנו להרבות עוד ועוד בתפילות ותחינות לה' שישמור ויציל אותנו ואת כל יוצאי חלצינו מכל הפגעים הרוחניים שעולמנו מלא מהם, ושנזכה להיות שלמים בקדושה כפי רצונו יתברך.
זהו גם שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בחלום "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". סולם זה רומז על עבודת התפילה, שהיא הסולם המקשר ומחבר בין האדם לקונו.
ומה שנקרא סולם התפילה "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", היינו משום שדרכם של בני האדם, לצערנו, לזלזל בתפילה והיא מוצבת ארצה בשפל המדרגה. אך לאמתו של דבר מעלתה עצומה ונשגבה, והיא עומדת ברומו של עולם וראשה מגיע השמימה.
למעלה מזאת, סולם התפילה נקרא "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" משום שבתחילת התפילה בקריאת הקרבנות האדם "מוצב ארצה", ועליו לתקן את עולם העשייה שהוא הנמוך ביותר מכל העולמות, וככל שהוא מתקדם הלאה בתפילה – פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע וכו' – הוא עולה על ידי סולם התפילה מעולם לעולם ומהיכל להיכל, עד שבהגיעו לפסגת התפילה, בתפילת שמונה עשרה, עומדת נשמתו בעולם הזך והעליון ביותר, עולם האצילות, "וראשו מגיע השמימה".
ומה שראה יעקב אבינו באותו סולם "מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", היינו כי "מלאכי אלקים" הם הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור, שנקראים מלאכים על שם שקדושתם נוראה ונפלאה ממש כמלאכי מרום.
נרמז בזה שסולם העלייה של הצדיקים ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה עד הדביקות האמיתית בה', נעשית דווקא על ידי עבודת התפילה, שהיא היא הסולם המקשר והמחבר בין האדם לקונו. גם כל הורדת השפע לעולם, הן שפע גשמי והן שפע רוחני, נעשית על ידי תפילותיהם של הצדיקים, כי התפילות הן הסולם שבו מוריד הקב"ה את שפעו לעולם.
וזהו "מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", כלומר שכל עלייתם הרוחנית של הצדיקים, בבחינת "ומלאכי אלקים עולים", וכן השפע שהם מורידים לעולם, בבחינת "ויורדים" (מלשון הורדת שפע), הכל נעשה על ידי "בו", היינו סולם התפילה כנ"ל.
וכמו שבסולם שלם ניתן לעלות בביטחה, ואילו בסולם רעוע ושבור לא די שלא ניתן לעלות, אלא יש בכך גם סכנת נפילה – כך גם בנוגע לעבודת התפילה: כשהתפילה היא שלימה מתחילתה ועד סופה, יש בכוחה להעלות את האדם למדרגות נפלאות, ולפעול בשמים גדולות ונצורות. אך אם האדם מתחיל להתפלל מאמצע התפילה או מדלג קטעים שונים בתפילה ח"ו והתפילה היא חסרה, לא די שהיא אינה מועילה, אלא גם ההיפך ח"ו, ומלאכי השרת הממונים על העברת התפילות משליכים אותה מלפני ה' עם כל שאר התפילות הפסולות, ועל כן חיוב גדול על האדם להשתדל שתהיה תפילתו שלימה מתחילתה ועד סופה, ולא יחסיר או ידלג שום קטע בתפילה.
יתירה מזאת: עבודת התפילה של האדם היא גם סולם עלייתם הרוחנית של ילדיו היקרים, ואם האדם מזלזל בתפילה ח"ו ומתפלל אותה בחטף כמי שרוצה להתפטר ממנה ח"ו, הוא מניח לפני ילדיו סולם רעוע ושבור שלא יוכל להעלות אותם לשום מקום, ואף עשוי לגרום להם נפילות רוחניות קשות ביותר.
ככל שהאדם משקיע ומתאמץ בעבודת התפילה, הן בכך שהוא משכים להתפלל מוקדם, הן בכך שהוא עושה הכנה ראויה לתפילה על ידי טבילת מקווה וכן על ידי לימוד כלשהו קודם התפילה, והן בכך שהוא משתדל להתפלל בכוונה שלימה ומסיר מליבו את כל הטרדות הגשמיות בשעת התפילה – בזה הוא בונה לילדיו סולם בריא וחזק שיהיה בכוחו להעלות אותם למדרגות נפלאות.
