תפריט
סיפר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א: "בשנים שזכיתי לשהות בקרבתו של הבבא סאלי זיע"א, שמעתי מפי קודשו באחת מסעודות המצווה שערך, שפעם הוצרך רבנו האור החיים הקדוש לחצות, בלוויית כמה מתלמידיו, מדבר אחד גדול ונורא. בעוד הם הולכים במדבר, שמעו לפתע מאי שם שאגת אריה אדירה מסמרת שערת אנוש. כעבור מספר רגעים הבחינו באריה גדול המתקרב לעברם. התלמידים לא ידעו את נפשם מרוב פחד, אך רבנו האור החיים הקדוש הרגיע אותם והורה להם להסיר מליבם דאגה.
כשהאריה כבר עמד ממש סמוך אליהם, ניגש אליו האור החיים הקדוש, התכופף לאוזנו ולחש לו דבר מה. מיד לאחר מכן תפס האריה את רגליו ונעלם מן המקום כלעומת שבא.
תלמידיו של האור החיים נדהמו למראה עיניהם, ושאלו את רבם מה לחש לאריה באוזנו? והשיב להם האור החיים: 'לחשתי לאריה שמוכן אני להעיד עלי שמים וארץ שמיום שנבראתי לא פגמתי בקדושתי בכהוא זה. כשהוא שמע זאת, כיבד אותי מאוד ופנה לדרכו'."
מסופר בפרשתנו, שאחיו של יוסף השליכו אותו לבור. אמרו חז"ל, שבור זה היה מלא בנחשים ועקרבים עד אפס מקום. על פי הטבע לא היה שום סיכוי בעולם שיוסף יֵצֵא חי מהבור הזה, כיוון שטבעם של נחשים ועקרבים הוא שכאשר דוחקים אותם, וכל שכן אם ממש דורכים עליהם, מיד הם מזיקים.
לכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאם מישהו ראה אדם שנפל לתוך חפירה של נחשים ועקרבים, יכול הוא לגשת לבית הדין ולהעיד ללא כל צל של ספק שראה את אותו אדם מת. על סמך עדותו יוכלו הדיינים להתיר לאשתו להינשא לאדם אחר, על אף החומרה הרבה שיש באיסור "אשת איש", כיון שברור ללא שום ספק שאדם זה לא יֵצֵא חי מאותה חפירה.
בכל זאת, כשיוסף הצדיק הושלך לאותו בור המלא נחשים ועקרבים – הם לא נגעו בו לרעה, וכאשר אחיו הוציאו אותו מהבור על מנת למוכרו לישמעאלים, מצאו אותו בריא ושלם ללא כל פגע.
הגה"ק ר' יצחק עראמה זצ"ל בסיפרו "עקדת יצחק" מבאר, שהקב"ה מנהיג את עולמו בשתי צורות של הנהגה:
ההנהגה הראשונה נקראת "טבע מפורסם". לפי הנהגה זו כל הנבראים שבעולם מתנהגים בטבע המפורסם שה' הטביע בהם מראשית הבריאה, דהיינו שטבעם של המים לזרום ולהטביע את מי שנכנס לתוכם, וטבעה של האש לשרוף את מי שנכנס לתוכה, וטבעם של בעלי חיים טורפים להזיק למי שנקרה בדרכם, וכיו"ב בשאר הנבראים. הנהגה זו נקראת "טבע מפורסם" משום שזוהי הנהגת הטבע המצויה והמוכרת לכולנו.
אך לעומת הנהגת הטבע המפורסם, הטביע הקב"ה בנבראים אפשרות נוספת של הנהגה, הנקראת "טבע חכם". לפי הנהגה זו יש בנבראים חכמה ותבונה להבחין בין צדיק לרשע ובין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, וכאשר הם נפגשים עם אדם קדוש אשר צלם האלוקים לא סר מעל פניו, מיד הם מסלקים מעצמם את טבעם ההרסני המפורסם, ומגלים כלפיו טבע חכם ונבון. חיה רעה שפוגשת צדיק מכירה בקדושה שלו ולעולם לא פוגעת בו. אם צדיק ייפול למים הם יסייעו לו להינצל ולא יטביעו אותו. אם הוא יושלך לכבשן אש, היא תכיר בו ותמנע מלשרוף אותו.
לכן "הטבע" עולה בגימטרייה שם "אלהים", להורות שבתוך הטבע המוכר לנו מסתתר ניצוץ אלוקי, ויש בו אפשרות לנהוג בחכמה, בתבונה ובעדינות יתר כלפי מי שראוי להנהגה זו.
כעת מובן היטב מדוע כשהושלך יוסף הצדיק לאותו בור המלא נחשים ועקרבים, הם לא נגעו בו לרעה – כי מיד כשהבחינו הנחשים והעקרבים ושאר המזיקים שהיו בבור ההוא אשר זה שהושלך לתוכם הינו צדיק אמיתי אשר צלם האלוקים לא סר מעל פניו, מיד הסירו מקרבם את טבעם המפורסם להזיק ולפגוע, ולבשו טבע חכם, עדין ונעים, ונהגו כלפי יוסף ב'הרבה ענווה'.
וכן כשדניאל איש חמודות הושלך במצות המלך דריוש לגוב שהיה מלא באריות מורעבים על כך שנתפס כשהוא מתפלל לה' מול החלון שהיה בעליית ביתו, אף אחד מהאריות לא נגע בו לרעה, כמסופר בספר דניאל.
לפי המסורת, מעשה זה היה בליל פסח. דניאל לקח עימו יין ומצות והתכונן לערוך שם ליל סדר חגיגי. הוא נכנס לגוב האריות בזהירות, התיישב לו, והחל לערוך את הסדר. הוא אכל מצות, שתה ארבע כוסות של יין, וסיפר את סיפור יציאת מצרים במשך כל הלילה בשמחה גדולה. כל אותו הזמן האריות 'התנהגו מאוד יפה' והקשיבו היטב לסיפור ההגדה. ברגע שהם פגשו אדם שהוא קדוש באמת, מיד הוסר מהם טבעם המפורסם לטרוף, והתעורר בהם טבע חכם ונעים.
גם כשעם ישראל הגיעו לפני ים סוף, סילק הים את טבעו המפורסם לזרום ולהטביע, ונבקע לפניהם בחכמה נפלאה, עד שעבר האחרון שבהם. וכאשר יצאו כל עם ישראל מעברו השני, ונותרו בתוך הים רק מצרים, מיד חזר הים לטבעו המפורסם והטביע את כל המצרים שהיו בתוכו.
וכן כשחנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש במצות המלך נבוכדנצר על כך שלא השתחוו לצלם שעשה, וחיממו את הכבשן פי שבע ממה שהיו רגילים לחמם אותו בכל יום, ובכל זאת, לא רק שהאש לא שרפה אותם, אלא אפילו ריח של אש לא נתפס בבגדיהם, כמסופר בספר דניאל. כי חנניה מישאל ועזריה היו צדיקים אמיתיים, ולכן האש נהגה עימם לא כפי טבעה המפורסם לשרוף ולכלות, אלא בטבע חכם שאינו מזיק כלל.
האמת היא, שבדומה לטבע הבריאה, גם לאדם בעת לידתו ישנם טבעים מאוד קשים ובהמיים, כמו שנאמר: "וְעַיִר פֶּרֶא אדם יִוָּלֵד". ועבודת האדם בעולם הזה היא לסלק מקרבו את טבעיו הרעים ומידותיו המגונות, ולגלות בקרבו טבע חכם ונבון, מלא בעדינות נפש ומידות טובות. וכאשר האדם משנה את טבעו מ"טבע מפורסם" ל"טבע חכם", כל הבריאה כולה הנפגשת עימו, גם היא משנה את טבעה, ונוהגת עימו אך ורק ב"טבע חכם".
