תפריט
סיפר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א: הגאון הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע"א (מחבר הספר הק' "אוהב ישראל") היה דיין גדול ומפורסם בעיר אפטא ובכל סביבותיה.
כולם ידעו שרבי אברהם יהושע הוא דיין שדן דין אמת לאמיתו ואינו מפחד משום אדם בעולם, ולכן פעמים רבות חייב בדין גם אנשים עשירים ומכובדים מאוד ולא חשש מהם כלל.
בעיר אפטא היה עשיר אחד שרימה וגזל את שותפו לעסק בסכומי עתק, ולכן הלך אותו שותף והזמין את אותו עשיר לדון דין תורה לפני רבי אברהם יהושע. העשיר ידע היטב שהצדק עם שותפו, ואם הם יגיעו לדון לפני ר' אברהם יהושע, הרב בוודאי יחייב אותו לשלם לשותפו כסף רב מאוד.
חשב העשיר בליבו מה יוכל לעשות כדי לזכות בדין לפני רבי אברהם יהושע, ומצא עצה לעצמו – 'אם אצליח לשחד את הרב בכסף רב, בוודאי הוא ילך לטובתי בדין ויפטור אותי מלשלם כסף לשותף שלי'.
אלא שהדבר לא היה כל כך פשוט, כי העשיר ידע שרבי אברהם יהושע צדיק וישר ואם ימסור לידיו מעטפה של כסף בוודאי שהוא לא יסכים לקבל אותה, וכיצד אם כן יצליח לשחד את הרב?
העשיר חקר אחר מנהגיו של רבי אברהם יהושע, מאיזה דלת הוא נכנס לבית הדין, איפה בדיוק הוא יושב וכדומה, והתברר לו שיש לרבי אברהם יהושע מעיל אחד עבה עם פרווה מחממת שאיתו הוא מגיע מביתו לבית הדין בגלל הקור הגדול שבחוץ, וכשהוא נכנס לבית הדין הוא תולה אותו בכניסה לבית הדין, ולאחר מכן הוא נכנס לחדר הדיונים.
לכן החליט העשיר להמתין בכניסה לבית הדין עד שרבי אברהם יהושע יתלה שם את מעילו ויכנס לחדר הדיונים ולאחר מכן להטמין בכיס מעילו מעטפה גדולה עם הרבה כסף, ולצרף למעטפה מכתב שבו יכתוב שכסף זה ניתן לרב במתנה והוא מבקש לפטור אותו בדין מכל תשלום.
'כשהרב יחזור לביתו, ילבש את המעיל ובוודאי ישמח מאוד לגלות שיש בכיס מעילו מעטפה עם הרבה כסף, ואחר כך הוא יקרא את המכתב המצורף למעטפה, ובאופן זה יזכה אותי בדין', חשב העשיר.
ביום שנקבע לעשיר לבוא לבית הדין הוא הגיע עם מעטפת הכסף, וכפי שתכנן לעשות, כן עשה. הוא המתין בכניסה לבית הדין ולאחר שראה שרבי אברהם יהושע תלה בכניסה את מעילו מיד הזדרז להכניס לכיס מעילו של הרב את המעטפה בלי שאיש ישים לב, ולאחר מכן נכנס גם הוא לבית הדין.
עמדו העשיר ושותפו לפני רבי אברהם יהושע והמתינו שהרב יתחיל בדיון, אך פתאום הרגיש רבי אברהם יהושע שדעתו מבולבלת והוא לא מצליח להיזכר בשום הלכה מכל ההלכות הרבות שהוא למד במשך כל כך הרבה שנים. רבי אברהם יהושע לא הבין מה קורה לו, ומשראה שהוא לא מצליח להיזכר בשום הלכה, הורה לעשיר ולשותפו ללכת כעת לביתם ולבוא לפניו שוב מחר.
גם בדיונים האחרים שבאו לפני רבי אברהם יהושע לאחר מכן במשך אותו יום הוא לא הצליח להיזכר בשום הלכה, ולא ידע מה לפסוק בשום דין.
רבי אברהם יהושע הצטער על כך מאוד ולא ידע מה לעשות. הקב"ה השכיח מרבי אברהם יהושע ברגע אחד את כל התורה שהוא למד מתוך עמל ויגיעה במשך שנים רבות, והוא לא הצליח להבין מדוע ולמה הקב"ה עשה לו זאת.
מגודל הצער שהיה לו החליט רבי אברהם יהושע לחזור לביתו. בכניסה לבית הדין הוא לקח את מעיל החורף שלו ולבש אותו, ומיד החל להרגיש גירודים בכל גופו – דבר שהוסיף לו צער על צערו.
ה' האיר את עיניו של רבי אברהם יהושע למשמש בכיס מעילו, ופתאום מצא בכיס מעטפה גדולה מלאה כסף. יחד עם המעטפה הוא גם מצא את המכתב שבו כתוב שכסף זה ניתן לו במתנה מאותו עשיר, והוא מבקש מהרב להוציאו זכאי ולפטור אותו מתשלום.
הרב הזדעזע – 'הרי זהו שוחד ויש איסור חמור ביותר לקבל שוחד חס ושלום. כעת אני מבין מדוע פתאום שכחתי את מה שלמדתי, כיון שהתורה אומרת "כי השוחד יעוור עיני חכמים", והכוונה היא שמי שיקבל שוחד יהיה עיוור מהתורה ולא יצליח לזכור שום דבר מכל מה שלמד', חשב הרב בליבו.
מיד השליך ר' אברהם יהושע מידיו את המעטפה וכבר הרגיש כיצד שוב הוא נזכר בכל מה שלמד בתורה. כל זמן שהמעטפה של השוחד הייתה בכיס מעילו היא גרמה שה' ישכיח לו את כל הלימוד, ועכשיו שהוא הוציא אותה והשליך אותה מידיו, מיד ה' החזיר לו את כל תלמודו.
מיד ציווה ר' אברהם יהושע את השמש שלו לקרוא לבית הדין את אותו עשיר ונזף בו בחומרה גדולה על המעשה הרע שעשה.
הרב הוסיף להסביר לעשיר עד כמה חמור עוון הגזל ושכנע אותו לשלם לשותף שלו את כל הכסף שמגיע לו, ובזכות זה ה' יהיה בעזרו וישפיע לו שפע רב. וכדברי הרב עשה העשיר וקיבל את הדין באהבה ובשמחה.
בתחילת פרשתנו התורה מצוה להעמיד שופטים ודיינים צדיקים בכל מקום ומקום כדי שישפטו את העם משפט צדק על פי דיני תורתנו הקדושה. לאחר מכן מצוה התורה את השופט: "לא תטה משפט ולא תכיר פנים ולא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים…".
ממה שנאמר בפסוק בנוגע לאיסור לקיחת שוחד "כי השוחד יעוור עיני חכמים" למדו חז"ל במשנה שעונשו של דיין שלוקח שוחד ומטה משפט הוא ש"אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות".
משמע מכך ש"עיני חכמים" הנזכרות בפסוק היינו עיניהם הגשמיות של החכמים, ומה שנאמר "כי השוחד יעוור עיני חכמים" היינו כפשוטו ממש, שהשוחד גורם עיוורון לעיניהם הגשמיות של החכמים שלוקחים אותו.
וכן משמע מדברי רבי אבהו בגמרא שאמר: "בוא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד – אדם חש בעיניו, נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא. והן נוטלין שווה פרוטה ומסמין עיניהן".
אולם מצינו פירוש נוסף למה שנאמר: "כי השוחד יעוור עיני חכמים" בדברי תרגומו של התנא הק' שמתרגם: "ארום שוחדא מסמי עיני חכימיא דנסבין ליה, דגרים להון טיפשותא".
כלומר לפי דברי התרגום "עיני חכמים" הנזכרות בפסוק אין הכוונה (רק) לעיניהם הגשמיות של החכמים אלא לעיני השכל שלהם, דהיינו חכמתם ותבונתם. וכוונת התורה באומרה: "כי השוחד יעוור עיני חכמים" היא, שהשוחד מעוור את עיני שכלם של החכמים שלוקחים אותו וגורם להם לשכוח את כל מה שלמדו עד שנעשים טיפשים ממש.
ובדומה לפירוש זה מצינו גם בדברי הגמרא שאומרת שממה שנאמר "כי השוחד יעוור עיני חכמים" למדים אנו שכל דיין שלוקח שוחד, גם אם הוא חכם גדול מאוד, עונשו הוא ש"אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב". כלומר, סופו שישכח תלמודו ויצא מן העולם טיפש מוחלט.
ראינו אם כן איך התקיימו דברי הפסוק וסייעו לרבי אברהם יהושע להינצל מאיסור זה.
