תפריט
העיד אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א על עצמו שמזה עשרות שנים הקפיד שלא להאזין לשום ערוץ ברדיו ללא יוצא דופן, ולא לשום עדכון חדשות.
גם לשומעים לעצתו הורה רבנו להתרחק מכל כלי בידור ותוכן למיניהם, באמרו – די בפעם אחת בלבד שיכנסו לאוזניו של האדם דיבורים כלשהם שאינם הגונים דרך מכשיר כגון הרדיו – וכבר יאבד כמה וכמה מדרגות רוחניות שרכש בעמל של כמה שנים!
כך חזר ואמר רבנו: לפי גודל קדושת אוזניו של האדם כך חוזק הזיכרון שיש לו בתורה הקדושה, לכן ייזהר שלא יגיע לדברים הגורמים לשכחת הלימוד.
לפני מספר פרשיות קראנו בתורה שה' נגלה ליעקב אבינו ואמר לו: "קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך", ואז ציווה יעקב את בניו ואת כל הנלווים אליו: "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם, ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אתי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי".
משמעות הדבר היא: יעקב אבינו ידע היטב שאם יהיה חלילה למישהו מבני ביתו קשר כלשהו לפגם, או שמץ של כפירה אפילו רק בתוככי ליבו, דבר זה ימנע בעדם מלזכות להשראת שכינה הראויה לשרות עליהם בבית אל. כי השכינה הקדושה אינה יכולה לסבול שום פגם, ומיד כשהיא מרגישה במקום מסוים או באדם מסוים פגם כלשהו תכף היא מסתלקת ממנו.
לכן ציווה יעקב את בני ביתו לסלק מליבם את כל הרצונות וההרהורים אשר לא לה' המה: "אלהי הנכר אשר בתוככם" – משמע אפילו כפירה הסמויה בתוך הלב, לטהר את כפיהם מכל פגם: "והטהרו", ולהחליף את לבושיהם: "והחליפו שמלותיכם", דהיינו לבושי נפשם – מחשבה, דיבור ומעשה אשר לא לה' המה, כדי שיהיו ראויים להשראת השכינה.
כעין זה אנו מוצאים גם בפרשתנו, כפי שאומרת התורה: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". מפרשת הגמרא, שבאותו מעמד "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא ח"ו יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו? אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' – אמרו: כשם שאין בליבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'".
כלומר, כשראה יעקב אבינו שבשעה שרצה לגלות לבניו את הקץ הסתלקה ממנו השכינה, הבין שיש בזרעו איזה פגם המעכב בעדו את השראת השכינה. לכן ביקש מבניו שיודיעוהו שמא ישנו איזה פסול באחד מהם וישוב על כך בתשובה, והשיבו לו בניו שכמו שהוא מאמין אך ורק בה' אחד ללא כל ספק, כך גם הם מאמינים אך ורק בה' אחד. כששמע זאת יעקב התברר לו שסילוק השכינה בעת הזו אינה מחמת פגם כלשהו אלא משום שהקב"ה טרם רצה שיתגלה הקץ, ואז נחה דעתו של יעקב ובירך את ה' על כך שזיכהו שתהיה מיטתו שלימה ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
דבר זה מלמדנו שכל מי שחפץ לזכות שהשכינה תשרה בקרבו – עליו לטהר היטב את כל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו שיהיו כולם קדושים וטהורים כרצון ה'.
וכן היה רבי מאיר רגיל לומר: "גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי. נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי. שמור פיך מכל חטא, וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון, ואני אהיה עמך בכל מקום".
ואמר אליהו הנביא זכור לטוב: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אישה בין עבד ובין שפחה, הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו".
על האדם לקדש את כל חושיו, ובפרט את חוש השמיעה – לשמור על אוזניו שלא יכנס לתוכם שום דיבור מגונה כלשון הרע ורכילות, דברי ליצנות, ושאר דברים בטלים, וכפי שאמרו חז"ל: "אל ישמיע אדם לאוזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחילה לאיברים".
וכמו שבגשמיות אמרו חז"ל שאם אדם פגע בחוש השמיעה של חברו ועשאו חרש – "נותן לו דמי כולו", דהיינו שעליו לשלם לו על כל גופו, משום "שאין ראוי לכלום וכמת הוא חשוב", שנאמר: "שמעו ותחי נפשכם", כך גם ברוחניות, אם חלילה נפגעה שמיעתו הרוחנית של האדם על ידי שהכניס לאוזניו דברים שאינם הגונים, על ידי זה מסתלקת ממנו כל חיותו הרוחנית וממילא הוא מאבד את החשק בלימוד התורה ובעבודת התפילה ובקיום המצוות.
כאשר מההורים נפסקת החיות הרוחנית ממילא היא נפסקת גם מילדיהם, ואף הם מאבדים לפתע את החיות הרוחנית ומסתלק מהם החשק ללימוד התורה וכו', כי חיותם של הילדים נמשכת מן ההורים, וכאשר בהורים בעצמם אין כל חיות, מאין ימשכו חיות לילדיהם? ודומים הם לסוללות ריקות, שאינן יכולות להמשיך "חיות" למכשיר שאותו עליהם להפעיל.
כך מובא במדרש: היאך חביבים ישראל (לפני הקב"ה), שהוא מפתה אותם. אמר להם: אם יפול אדם מראש הגג – כל גופו לוקה, והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו וכן בידיו וכן ברגליו ובכל אבריו, נמצא כולו רטיות. אני איני כך, אלא רמ"ח אברים באדם הזה, והאוזן אחד מהם, וכל הגוף מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת, וכל הגוף מקבל חיים – 'שמעו ותחי נפשכם'".
במקום אחר במדרש מובא: "רבי לוי אמר, האוזן לגוף כקינקל לכלים, שכן הקינקל כמה כלים ניתנין עליו, ואת נותן מוגמר תחתיו, וכולם מתעשנים. כך רמ"ח איברים שבאדם הזה, על ידי האוזן כולן חיין, מניין? שנאמר: 'שמעו ותחי נפשכם'".
על כן ראוי לכל אדם להשתדל עד כמה שניתן להשמיע לאוזניו דברי תורה ולא דברים בטלים. ולכן מי שדרכו לנסוע נסיעות רבות ידאג שיהיו לו ברכבו דיסקים רבים של שיעורי תורה מפי תלמידי חכמים אמיתיים, כגון הדיסקים של שיעורי ההלכה של מרן פאר הדור והדרו רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, וכן של בנו היקר והאהוב הגאון הגדול ר' יעקב יוסף זצוק"ל שזכה לדקדק בכל סעיף וסעיף שבכל ארבעת חלקי השולחן ערוך, ובקיאותו בהלכה גדולה ועצומה כשל אביו הגדול זיע"א. וכאשר ירבה האדם לשמוע שיעורים מסוג זה יוסיף לעצמו חכמה וידע בהלכה ובאגדה, ויקנה חיים לנפשו.
וכמו שהוא בנוגע לאדם בפרטיות (שאם חפץ הוא לזכות שהשכינה תשרה בקרבו עליו לקדש את עצמו היטב כנ"ל), כך הוא גם בנוגע לביתו של האדם. בני זוג שרוצים שהשכינה תשרה בביתם חייבים להקפיד ביותר על כל הלכות טהרת המשפחה ללא כל פשרות בדבר, כי הפשרנות בנושא חמור זה תגרום לסלק את השכינה מביתם.
וכן מובא בזוהר הקדוש, שטומאת הנדה היא הקשה שבכל הטומאות שבעולם, וכל מי שאינו שומר טהרת המשפחה – מסלק את הקב"ה ושכינתו מן העולם, ותפילותיו לא נשמעות בשמים, וכל מי שמתקרב אליו נטמא, ובכל מקום שהוא הולך השכינה בורחת ממנו.
עיקר שליחותנו בעולם היא לקדש את ביתנו במידה כזו שהוא יהיה כלי ראוי להשראת השכינה בתוכו, ובזה למעשה אנו מקיימים את מצות התורה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכפי שדייקו המפרשים: "ושכנתי בתוכם" – בתוך ליבו ובתוך ביתו של כל אחד ואחד מישראל, וכן אנו ממלאים את רצון הבורא ותאוותו "שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש לו בעליונים", כמובא במדרש.
