תפריט
אסור להירדם בשמירה על חינוך הילדים, כך היה אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א אומר בכל הזדמנות.
למרות שרבנו נתן כמעט את כל זמנו לצרכי עם ישראל, בכל זאת מעידים ילדיו שהיה תמיד מעורה בכל הנעשה עימם, לאורך כל השנים.
בנותיו של הרב מספרות שכאשר למדו בנעוריהן הרחק מהבית היה הרב מתקשר אליהם מדי יום ביומו להתעניין בקורותיהן ולהזכיר להן להתפלל מנחה…
גם הילדים הנשואים זכו תמיד לשיחות טלפון של התעניינות בשלומם ובשלום משפחתם, באכפתיות ובמסירות שהיא סמל ומופת.
בתחילת פרשתנו התורה מספרת על פטירתה של מייסדת האומה הקדושה, שרה אימנו ע"ה, ועל בוא אברהם "לספוד לשרה ולבכותה".
לפי דברי המדרש, בהספד שנשא אברהם אבינו על פטירתה של שרה אמר לראשונה את פסוקי "אשת חיל" המפורסמים שבסיום ספר משלי, וכפי שהמדרש מבאר כיצד כל פסוק התקיים להפליא בשרה אימנו ע"ה.
אמנם פסוקים אלו נכתבו בספר משלי על ידי שלמה המלך ע"ה, אולם לא שלמה הוא זה שחיברם, אלא אברהם אבינו חיברם בהספד שאמר על שרה אימנו, ושלמה המלך זכה להשיגם ברוח קודשו, וכתבם לדורות הבאים בספר משלי.
נעמוד על אחד מהפסוקים: "דרשה צמר ופשתים". מבאר המדרש הנ"ל שהכוונה היא ששרה אימנו דרשה בכל תוקף להפריד בין יצחק אבינו, המכונה "צמר", לבין ישמעאל הרשע, המכונה "פשתים".
הצמר והפשתים הנזכרים כאן מוכרים לנו זה מכבר ממה שמסופר בפרשת בראשית על קין והבל שהביאו קרבן לה', אשר בנוגע לקרבנו של קין נאמר: "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'", ומפרש רש"י שלפי האגדה הביא קין במנחתו זרע פשתים. לעומתו, בנוגע לקרבנו של הבל נאמר: "והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו", והרי לצאן יש צמר. נמצא שקין הוא כנגד בחינת הפשתים, והבל הוא כנגד בחינת הצמר.
ובדומה להם, יצחק אבינו וישמעאל הרשע: יצחק אבינו שהלך בדרכו הטובה של הבל, מכונה אף הוא "צמר", בבחינת צמר לבן ונקי, כבחינתו של הבל. ואילו ישמעאל הרשע שהלך בדרכו הרעה של קין, וכמו שקין רצח את אחיו אף ישמעאל ביקש להרוג את אחיו יצחק, לכן מכונה אף הוא "פשתים", כבחינתו של קין.
כמו שמסופר בפרשה הקודמת שכשראתה שרה "את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" – ופירשו חז"ל במדרש שהיה עוסק בגילוי עריות וצד נשי אנשים ומענה אותן, וכן שהיה עוסק בעבודת כוכבים ובונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם, וכן שהיה עוסק בשפיכות דמים, והיה נוטל קשת וחצים ויורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק – דאגה ביותר לחינוכו הטהור של יצחק, ומגודל חששה שמא ילמד יצחק ממעשיו הרעים של ישמעאל, מיד אמרה לאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא ירש בן האמה הזה עם בני עם יצחק".
למעשה, למדים אנו מכך שעיקר שבחה ומעלתה של האישה נמדדים לפי גודל התמסרותה על חינוך ילדיה היקרים שילכו בדרך התורה הקדושה, ולא ירעו ח"ו בשדות זרים וילמדו ממעשיהם הרעים.
מכיוון שברוב היום האבות אינם מצויים בבית, והאימהות הן שנמצאות עם הילדים ברוב שעות היום, על כן עליהן רובצת ביותר השליחות הקדושה לפקוח עין על מעשיהם של הילדים, ולשים לב עם מי הם מתרועעים ומי הם חבריהם.
עלינו לשמור את צעדיהם של ילדינו היקרים, ולדעת בכל עת ובכל שעה היכן הם נמצאים ועם מי הם הולכים, ואסור להסתפק בכך שהילד אומר: 'אני הולך לחבר פלוני' וכל כיו"ב, אלא צריך לדעת בדיוק לאן הוא הולך, והיכן הוא יהיה, ומתי יחזור, כדי שלא יפול חלילה במקומות לא רצויים. וכמו שאסור לשומר העומד על משמרתו להירדם, כך צריך כל הורה להיות ערני ביותר לכל מה שנעשה עם ילדיו בכל רגע ביממה, ולדעת מה הם עושים והיכן הם נמצאים וכו'.
כי לחבריו של האדם ישנה השפעה מאוד גדולה עליו, כמו שכתב הרמב"ם בלשון קודשו:
"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: 'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'".
על כן אשריהן ואשרי חלקן של אותן אימהות יקרות ההולכות בדרכה של שרה אימנו ע"ה ומוסרות נפשן למען חינוך ילדיהן היקרים בדרך הקדושה. אשרי האימהות שמקבלות את ילדיהן בשובם מבית הספר ומהתלמוד תורה באהבה ובחיבה, ומתעניינות בכל הנעשה איתם במשך היום, וטורחות בכל יכולתן להכין איתם את שיעורי הבית, וכן לשנן עמהם את הנלמד בכיתה.
לא ניתן לתאר במילים את גודל השכר שתקבלנה אימהות אלו בשמים, ובזכות טרחתן הגדולה בענין חינוך הילדים הקב"ה יזכה אותן לראות פרי טוב בעמלן, ויתקיים בכל ילדיהן מה שנאמר: "כל רֹאיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'".
