תפריט
בחגים ובמועדי ישראל רגיל היה הבבא סאלי זיע"א עוד בהיותו במרוקו להזמין את כל העניים והגלמודים שבעירו 'ארפוד' לסעוד על שולחנו, כשהוא בעצמו עומד עליהם ומשרתם, ודואג שיאכלו לשובע נפשם.
באחת השנים נעדר רבינו מהעיר בימים הראשונים של חג סוכות. כששב לביתו בהושענא רבה, נודע לו שלא הוזמנו העניים לסעודות יום טוב. על אתר, ציוה רבינו לבני ביתו שימהרו להכין סעודות גדולות לשני הימים האחרונים של החג למען יספיק המזון למאות העניים שיוזמנו לאכול עימו.
בימים הסמוכים לחג הפסח היה רבינו הולך בעצמו מבית לבית, מזה היה גובה מעות 'קמחא דפיסחא', ולזה היה מחלק מאשר גבה. באחת השנים, כששב רבינו ממסעו בערב פסח, מיהר להתעניין אצל בני ביתו: 'האם חילקתם לעניים מספיק צדקה כדי שיוכלו לקנות את כל צרכי החג בשפע?' וענו אנשי הבית שאכן חילקו לעניים.
הוסיף רבינו ושאל: 'האם גם רכשתם בעבור העניים בגדים חדשים לכבוד חג?' ומשנענה רבינו בשלילה, מיהר להזמין אליו קבוצת חייטים כדי שישבו לתפור בגדים לחג לכל עניי העיר. לאחר שראו החייטים בכמה בגדים מדובר, ניגש ראש החייטים לרבינו והסביר לו שמכיון שהמלאכה מרובה בוודאי לא יוכלו להספיק להשלימה בזמן הקצר שנותר עד כניסת החג. בכל זאת הורה להם רבינו להתחיל מיד במלאכה, ושלח את אנשי ביתו להודיע לעניים שהחייטים מבקשים את מדות גופם לבגדים שיכינו להם לאחר החג. 'אם לא ישמחו בבגדים החדשים בחג עצמו, לפחות יראו שיש מי שדואג להם וירווח להם מעט…' – הסביר רבינו.
בהלכה הראשונה של הלכות פסח כותב רבינו משה איסרליש זיע"א (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תכט – סעיף א בהגהה): 'ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח'.
אם רבינו הרמ"א ראה לנכון להציב הלכה זו מיד בתחילת הלכות פסח, משמע מכך שעיקרו ויסודו של חג פסח הוא ענין הנתינה, העזרה והסיוע לכל הנצרכים והנזקקים שבעמנו, על מנת שגם להם תהיה אפשרות לקיים את חג הפסח מתוך שפע ורחבות.
בדומה לכך, כבר בפיסקה הראשונה של ה'הגדה של פסח' אנו מכריזים ואומרים: 'כל דכפין יתי ויכול, כל דצריך יתי ויפסח'. כלומר: בפסח אנו פותחים את דלתות ביתנו לרווחה, ומזמינים בלבביות את כל מי שמאיזו שהיא סיבה לא התאפשר לו להכין את צרכי הפסח, ומשום כך כעת הוא רעב ונצרך ('דכפין' ו'דצריך'), שיבוא ויכנס לתוך ביתנו, יסב עימנו בסעודתנו, ואת כל מה שהכנו לכבוד החג – היין, המצות, הבשר ושאר מטעמי החג – נחלוק עימו שווה בשווה, כיון שעיקרו ויסודו של חג פסח הוא ענין הנתינה.
וטעם לדבר, מבואר בדברי רבינו יעקב בעל הטורים (טור – או"ח סימן תיז) בשם אחיו רב יהודה, ששלשת הרגלים הם כנגד שלשת האבות הקדושים. חג פסח הוא כנגד אברהם אבינו, שנאמר בו: "לושי ועשי עוגות" (בראשית יח, ו) ובאותו זמן פסח היה, ושרה אמנו אפתה לאורחים מצות.
כל מהותו של אברהם אבינו היתה רק לתת ולתת ללא הפסקה לכל עובר ושב. לכן אברהם אבינו נטע את אהלו דוקא במקום שהרבה בני אדם עוברים שם,ב ופתח אותו מכל ארבע רוחותיו, וכל אימת שרק הבחין בעובר אורח שחלף על פניו, מיד רץ לעברו והזמין אותו במאור פנים להכנס לתוך אהלו ולהטיב את לבו בשפע של מאכלים ומשקאות מהסוג המשובח ביותר.
ומכיון שחג פסח הוא כנגד אברהם אבינו כנ"ל, לכן עיקרו ויסודו של חג פסח הוא ענין הנתינה בשפע לכל עני ונצרך, שהרי זו היתה עיקר מדתו של אברהם אבינו.
לכן כל מי שחפץ לזכות לאור העצום של אברהם אבינו ושל חג פסח, כבר קודם הפסח יאחוז חזק במדתו של אברהם אבינו ויחלק ביד רחבה ובשפע גדול 'קמחא דפיסחא', דהיינו צדקה למשפחות נצרכות, על מנת שגם הן תוכלנה לחוג את חג הפסח בשמחה גדולה סביב שולחן ערוך בכל טוב.
ובדבר זה תלויה כל שמחת החג של האדם, כפי שמובא במדרש (רבי תנחומא, פרשת ראה – אות יח) שלאדם יש ארבעה בני בית: בניו, בנותיו, עבדיו ואמהותיו. וכנגדם יש לה' יתברך ארבעה בני בית: הלויים (ובימינו היינו בני תורה), הגרים, היתומים והאלמנות.
ואומר הקב"ה לכל אדם: אם אתה תשמח בחגים את הארבעה שלי על ידי שתדאג לתת להם חלק יפה ומכובד מהונך כדי שיוכלו גם הם לקנות את צרכי החג ביד רחבה – אף אני אשמח בחג את הארבעה שלך, ואדאג שהחג יעבור לך בבריאות וששון ושמחה ושלום בית וכל טוב.
אך אם תדאג רק לעצמך, ותמלא את אסמך בבשרים משובחים ופירות ומיני מגדנות לכבוד החג, ואילו על העניים והנצרכים לא תשים לבך כלל – אף אני לא אשית לבי אליך, ואסלק את ברכתי מביתך, וחגך יהפך לך לתוגה רח"ל על ידי קטטות ומריבות בין בני הבית או כל מיני סיבות אחרות.
היו אנשים רבים שדאגו לקנות לנשותיהם ולכל ילדיהם בגדים חדשים לחג, וכן קנו בשרים משובחים ושאר מעדנים לכבוד החג באלפי שקלים, והזמינו לחג הרבה קרובי משפחה, כך שמכל הבחינות היתה אמורה להיות שמחה גדולה בחג. אלא שהקב"ה חשב אחרת, ולאחר כל מה שטרחו לכבוד החג, בהגיע ליל החג, הפר את שמחתם על ידי כל מיני סיבות שונות ומשונות שצצו לפתע, וחגם נהפך לתוגה, ה' יצילנו.
הסיבה לכך היא, משום שלפני החג הם דאגו אך ורק לעצמם ולילדיהם, אך שכחו לדאוג שגם לעניים האומללים יהיו בגדים חדשים ושולחן ערוך בכל טוב לכבוד החג.
וכלל גדול מסרו בידינו זקני החסידים שבדורות הקודמים: 'אהוב יהודי, וה' יתברך יאהב אותך. עשה טובה ליהודי, וה' יתברך יטיב עמך. קרב יהודי, וה' יתברך יקרב אותך' (היום יום – כ"ז חשון). ואף אנו נוסיף ונאמר: 'שמח יהודי, וה' יתברך ישמח אותך'.
