ראשית דרכו 

רבי יחזקאל לנדא נולד ב-י"ח חשון שנת ה'תע"ד בעיר אפטא שבפולין, והוא חוטר היוצא מגזע אראלים, המגיע בשרשיו הארוכים, דרך הענפים הנפלאים רש"י ז"ל ויוחנן הסנדלר, עד הלל הזקן קודש קדשים.

אביו היה הרב הקצין רבי יהודה הלוי לנדא, אב בית דין בקהילת קודש אפטא, ואמו מרת חיה בת ה"ר אליעזר אב"ד ור"מ בק"קדובנא רבתי.

הן אמת כי משפחתו היית משפחת רבנים וחכמים, רוכבי אתונות צחורות הגודרים גדרות, ומקימים חומת דת ודברים, אמנם כשאר הצדיקים אשר ה' קורא בקולם, אף רבי יחזקאל העיר לבו, עוד בילדותו, ואץ רץ אל תורתו, חָבַר עם אביו בלימודים כשנתים ימים, וזכה לסיים ש"ס בבלי והוא בן שלש עשרה שנה.

כילד קטן לא היה כשאר הילדים, היוצאים לשחק בגנים ומשתובבים, הוריו יעדוהו לגדולות, ומשכך גמלה החלטה בלבם למעט יציאותיו הגשמיים, ולחזק הרוחניים 'שתים שהן ארבע', שכך נשנים במסכת השובתים.

ובאמת לא פסק פיו מלומר שירה זו תורה, גדל על ברכי חכמים ובכל כחו היה עמל להבין שמועה טובה, ולרדת לעומקה של הלכה. בעיר 'בראדי' שהיית עיר ואם בישראל בשנות נעוריו, גדל וחישב מחשבת תורה, ועד גיל י"ח שנה, לא פסקה ממנו ישיבה רציפה  באהלה של תורה.

כל גדולי הרבנים היו 'רואים' כי ממנו תגדל תורה עצה ובינה, כי היה חריף ובקי ולכן בלט ונישא, ומשאר אחיו גבה.

הראה חילו בפלפול ובקיאות, ובפני רבותיו הציע מקחו היא תורתו, כעמיר גורנה אסף את החידושים שעלו באותן השנים, וצרר במחברת זכרון, וכך המתין לעת רצון.

לימים יצטרפו אלו הכתבים, אל ספריו הַעֲנֵפִים בדברי הלכה וחידודים.

 

בן שמונה עשרה לחופה

 

נישא בגיל י"ח לאשתו נות ביתו מרת ליבא בת הרב יעקב קאמדובנא, מרת ליבא ז"ל היית עזר כנגדו מכל הכיוונים, ושמרה על הרב כשומרת אוצר מטמונים, סגרה דלתה בפני שמועה רעה נגע ומחלה, כי ידעה שלב הרב היה רך ומלא אהבה.

כך שימשתו בקודש 54 שנה. עשתה ככל שביכולתה שלא יפסוק פיו מלומר תורה.

ששה ימים בשבוע חיכתה גלמודה בביתה, שישוב רבי יחזקאל ממקום הישיבה, למותר לציין שדבר זה היה בלב מוקיר ומלא הערכה, ורק ביום השביעי היתה באה על שכרה ורואה את בעלה, ופניו כרשפי אש לעליון נדמה.

זאת היתה דרכה של אשת חבר נאמנה, לסבול עמו בעולה של תורה.

כאשר עברו הימים על התורה והעבודה, הגיע העת, והרבנית נלקחה אל בית עולמה, מה כבדה על רבי יחזקאל הפרידה, עד כדי כך שלא עצר כח לקום ולסופדה.

משראו כך החכמים, קמו חלוצים ודיברו דברי ניחומים, על שביצעה שליחותה והיא אשה חשובה, וכן הלכה לעולמה בטוב ובנעימים.

 

שיסוהו בדברים

 

בימי שבתו בעיר פראג רבתי, היה רבי יחזקאל נרדף מקומץ קנאים אשר היו ללא בושת פנים.

לא רצו הם את הרב שליט על קהילת פראג, ולכן שיסו אותו בדברים כדי שיאמר נואש.

את הרב היו מקנטרים בדברים, ויום ולילה מחפשים רשת איך ללכוד איש אמונים.

לא אנשים ריקים היו המקשים, אלא אנשים רמים ולמדנים, וכן בכל שיעור ודרשה חיפשוהו בין השיטין, כדי להפילו בפח מוקשים.

למרות זאת לא הוכיחם רבי יחזקאל בדברים, וברוב ענוה הרבה בשתיקה, ואף הוסיף ולימד זכות שמקורה אהבה.

תלמידיו היו גדולים בתורה ובחכמה, ובשבת תחכמוני היית דירתם קבועה, אם זאת מה' היה הדבר שהצדיק לא ימצא מנוח לכף רגלו, ויאלץ לפתור חידה סתומה, מה פשר הרדיפה.

עבודתו היית תמה, ולכן בחר לחדד מדותיו ולא להשיב מלחמה, ענוה וקדושה היית אוצרו, ולא השגיח במתנגדיו שהיו שבויי הקנאה.

תמיד חיפש את השלום, וכן העדיף לבטל עמדתו כנגד אותם מתנגדים ברוב המקרים, ובלבד שיהיו הם מרוצים, אמנם בדברים שהיו עיקרי דת וחומת העדה לא זע ולא חת מפני איש ויצא כגבר יאזור חלציו, למלחמתה של תורה.

 

רבי יחזקאל והקיסרים

 

 

יחסו אל הקיסרים היה בהמון נימוסים, הנהיג את שארית הפליטה בחכמה נפלאה בכך שכיבד את המלכות בראש ובראשונה.

רבי יחזקאל ציוה על כך בספריו הקדושים, שכל מי שיודע על איזה חשוד שמורד במלכות, עליו למוסרו מיד לשלטונות, כי דין רודף לו, על פי תורת אמת, כיון שעורר חימה על אנשי אמנה.

אמר שכדי לחיות בריוח וללא מורא יש לכבד את הקיסרית מריה תרזה ולא לבזותה.

פרסם תפילות, בעת חוליה, ואמר לכל חבר וידיד, כי לבה הוא טוב יחסית לקודמיה בתפקיד

ובאמת גישתו זאת גרמה נחת ושלוה, בקהילת קודש פראג היפה והתמה.

ראו ושמעו שליטי הארץ ואלי האדמה, איך רבי יחזקאל מכבדם, וכן מְצַוֶּה זאת לתלמידיו אחריו ומלמדם בינה.

עת נפטרה הקיסרית, עמד רבי יחזקאל וספד כראוי לכבוד מלכות, הספד זה העלוהו על הכתב ומוצג לאות ושינון איך וכיצד יש לנהוג כלפי המלכות.

שמר על קשרים טובים גם עם הבא אחריה בתפקיד הלא הוא הקיסר אופולד השני, אשר רכש לו כבוד גדול על היותו חכם בתורה ואיש שלום גדול.

 

הוכח תוכיח

 

רבי יחזקאל ידוע היה בחוסן נפשו ואומץ לבו, ולבו היה כלב הארי לענייני קידוש שם ה' ברבים. לא היסס עת היה צריך לקום ולהשמיע את קול התורה ודברי הלכתה.

ומסופר כי פעם היה איש חכם ומכובד בקהילה שאשתו לדאבונו הרב זינתה ופשעה.

לא ידעו החכמים מה לעשות כיון שהיה האיש הנ"ל עשיר וחכם, וכן קשר קשרי ידידות עם הממשל.

הזהיר ופרסם ברבים אותו אדם רע מעללים, כי כל מאן דהוא שיגש אל התיק יענש! אף אם הוא תלמיד ותיק.

קנס של מאה זוז יושת על העובר את אלו הציוויים, ואם קצרה ידו ולא השיגה כדי קנסתו, יקבל מאה מלקות, ברוב זעם וקפידות.

רבי יחזקאל נאסף עם עוד שני חכמים, ויחד כרתו הם ברית אמונים.

והחליטו כי עליהם מוטלת המשימה להשמיע את קול התורה.

וכך צעדו הם אל עבר אותה ישיבה ששם ישב אותו אדם גברא אלימא.

בזה אחר זה נכנסו המוכיחים, ובפני כל האנשים צעקו ואמרו: 'דעו לכם רבותי כי אשת האיש של אותו פלוני זינתה', ואין היא פטורה מעונשה של תורה!

מיד צבאו כל בני העיר על בית המדרש, ונעשה רעש גדול מחמת קול ההמולה.

אותם שלשה חכמים חטפו את עונשם בלב שמח ומלא צהלה, זה בכה וזה בכה.

ואף לאחר מכן הוצרכו לגלות, כי לא הספיקו המכות.

אותו איש היה קנאי מאוד לכבוד אשתו, לא קנאת סוטה כמו שביארה התורה, אלא 'קנאת הכבוד'. כפי שהיצר הרע מלמד בבית ספרו.

 

 

רבי יחזקאל והבעש"ט

 

רבי יחזקאל לנדא והבעל שם טוב אמנם היו קרובי משפחה, ואם זאת שונים היו הם בעבודתם ומובדלים מאוד בשיטתם.

ברור ופשוט הדבר שלא מנעם זה הענין, מלהוקיר ולכבד איש את רעהו ברוב מנין.

ראשית דרכו של רבי יחזקאל היתה מלאה תנודות וגלויות, ובאחת הגלויות הגיע רבי יחזקאל לעיר בראדי מקום משכנו של אור שבעת הימים רבי ישראל בעל שם טוב.

רבי יחזקאל הכיר ברוב חכמתו כי הבעש"ט גאון עצום הוא בתורה, וחכמתו היא לא מן המדה.

תהה רבי יחזקאל על קנקנו של הבעש"ט כמנהג שאר החכמים שבאותה תקופה, כי דרכו היתה חדשה ולא ידועה.

מספרים החסידים כי בעת שישב רבי יחזקאל בעיר בראדי בסמוך על שולחנו של הבעש"ט, כמעט ונשבה הוא בשביה של החסידות המפוארה, שמע והאזין באותן שבתות לדברי רזין דרזין, אך מן השמים כֻּוַּן הדבר,ורבי יחזקאל בחר להמשיך ולצעוד בדרך המוכרה לו זה מכבר, ופנה אל העיר פראג רבתי.

ענייני החסידות היו קשים עליו מעט, ולא הסכים עם אמירת 'לשם יחוד' העורכת רגע קט.

אעפי"כהבעש"ט ציוה לתלמידו לשמור על כבודו של אותו חכם גאון וגדול.

ופירש שלא סתם אירע כך הדבר ויש סודות בזה הענין.

ועוד הוסיף הבעש"ט לחסידיו, כי אין לבו של רבי יחזקאל כשאר בני דורו, הן אמת שהוא חוקר ויורד לסודם של דברים, אבל מטרתו היא אחת להקדיש שם שמים ברבים.

עוד שבחו כי נשמתו של רבי יחזקאל היא נשמה חדשה (הכוונה שאין היא מגולגלת כלל) ולכן מעלתו גדולה וכוונתו טהורה.

 

סוף ימיו

 

רבי יחזקאל עלה בסערה השמימה ב-י"ז באייר שנת ה'תקנ"ג והוא בן 80 שנה, כל ימיו גדר גדרות והרים חומות, ולחם את מלחמתה של תורה כראוי וכיאות.

נאסף אל בית עולמו כשהוא מצוה לבנו ללכת בדרכו אחריו, וכך רבי שמואל בנו ממשיך דרכו נעל את נעלי ההנהגה, והפיץ את ספרי אביו בכל אתר ופינה.

משנה ערוכה ופרושׂה, וחונה מגוון חלקי התורה.

 

ספריו

אלו הם ספריו הקדושים:

שו"ת נודע ביהודה על סדר השולחן ערוך.

צל"ח חידושיו על הש"ס מזה רבות בשנים.

מראה יחזקאל הגהות על הש"ס.

דגול מרבבה הגהות על השו"ע.

אהבת ציון ודורש ציון דרשותיו בהלכה ובאגדה.

 

זכותו תגן עלינו אמן.