אֲבָנִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים

'כַּמָּה כְּבֵדָה הָאֶבֶן' – נֶאֱנָח הָאִישׁ, 'אוּף! כַּמָּה אֲבָנִים יֵשׁ בַּשָּׂדֶה שֶׁלִּי, אֵיךְ אוּכַל לַחֲרֹשׁ אוֹתָהּ? אֲנִי חַיָּב לְפַנּוֹת אֶת כָּל הָאֲבָנִים הָאֵלּוּ מֵהַשָּׂדֶה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר'.

אוֹתוֹ בֹּקֶר לֹא הָיָה שָׂמֵחַ כָּל כָּךְ עֲבוּרוֹ. בַּעַל הַשָּׂדֶה נִדְהָם לְגַלּוֹת בֹּקֶר אֶחָד שֶׁכָּל הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ מְלֵאָה בָּאֲבָנִים, לְאַחַר שֶׁכְּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה – מִשּׁוּם מָה – הוּא לֹא טָרַח אֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָה שְׁלוֹמָהּ.

וְהִנֵּה עַכְשָׁו נֶעֱמַד הָאִישׁ מְיֹאָשׁ אֶל מוּל שָׂדֵהוּ הַגְּדוֹלָה הַמְלֵאָה בָּאֲבָנִים.

'מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו? אֵיךְ אַצְלִיחַ לְפַנּוֹת אֶת כָּל הָאֲבָנִים הָאֵלּוּ? וּבִכְלָל, לְהֵיכָן אֲפַנֶּה אוֹתָם? הֲרֵי הַמִּזְבָּלָה רְחוֹקָה כָּל כָּךְ, וְלֹא אוּכַל לִסְחֹב אֶת הַכֹּל לְשָׁם'.

יָשַׁב הָאִישׁ וְחָשַׁב מָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וּלְפֶתַע צָצָה בְּרֹאשׁוֹ מַחְשָׁבָה: 'אֲנִי יוֹדֵעַ! אֶקַּח אֶת כָּל הָאֲבָנִים וַאֲפַנֶּה אוֹתָם לָרְחוֹב! כָּכָה סְתָם לְאֶמְצַע הָרְחוֹב, אָשִׂים אוֹתָם בַּעֲרֵמָה גְּדוֹלָה, וְהַשָּׂדֶה שֶׁלִּי תִּהְיֶה נְקִיָּה וְיָפָה. וְהָרְחוֹב?… הָרְחוֹב שֶׁיִּסְתַּדֵּר לְבַד, יֵשׁ לָהֶם שָׁם מַסְפִּיק מָקוֹם לָלֶכֶת, לֹא נוֹרָא אִם חֵלֶק אֶחָד מִמֶּנּוּ יִהְיֶה חֲסוּם עִם כַּמָּה אֲבָנִים'.

חִיֵּךְ הָאִישׁ, וּמִמַּחְשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה קָם מֵהַכִּסֵּא וְהֵחֵל בְּמִבְצָע: 'סִלּוּק הָאֲבָנִים – לִרְשׁוּת הָרַבִּים'.

 

שָׂם הָאִישׁ כְּפָפוֹת עַל יָדָיו, נָעַל אֶת הַמַּגָּפַיִם הַגְּדוֹלוֹת, לָקַח אֶת הַמַּכּוֹשׁ, הַמַּעְדֵּר וְאֵת הַחֲפִירָה, וְהֵחֵל לְמַלֵּא דְּלָיִים וּמְרִיצוֹת, כַּאֲשֶׁר אֶת הַכֹּל הוּא מַשְׁלִיךְ יְשִׁירוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים לָרְחוֹב הָרָאשִׁי, שֶׁדַּרְכּוֹ עוֹבְרִים בְּכָל יוֹם עַשְׂרוֹת אֲנָשִׁים.

כַּעֲבוֹר זְמַן מָה נִזְדַּמֵּן לַמָּקוֹם חָסִיד אֶחָד, יָשָׁר וְצַדִּיק, וּכְשֶׁרָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ זוֹרֵק אֶת הָאֲבָנִים לָרְחוֹב, לֹא מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינָיו כְּלָל וּכְלָל.

נִגַּשׁ הֶחָסִיד אֶל אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר לוֹ: 'הֵי, מַדּוּעַ אַתָּה מַשְׁלִיךְ אֶת הָאֲבָנִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים? מַדּוּעַ אַתָּה לֹא מְפַנֶּה אוֹתָן לְמָקוֹם אַחֵר, שֶׁמְּיֻחָד לִפְסֹלֶת כָּזוֹ'?

אוּלָם הָאִישׁ כְּלָל לֹא הִתְיַחֵס לִדְבָרָיו שֶׁל הֶחָסִיד, כְּאִלּוּ הַמִּילִים נִכְנְסוּ לְתוֹךְ אֹזֶן אַחַת שֶׁלּוֹ וְיָצְאוּ מִן הָאֹזֶן הַשְּׁנִיָּה.

הִמְשִׁיךְ הֶחָסִיד לְנַסּוֹת לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הָאִישׁ, וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ כִּי יַפְסִיק לִזְרֹק אֶת הָאֲבָנִים לָרְחוֹב.

מִשֶּׁרָאָה הֶחָסִיד כִּי אוֹתוֹ אָדָם לֹא מִתְכַּוֵּן לְהִתְיַחֵס אֵלָיו אָמַר לְעֶבְרוֹ: 'חֲבָל מְאוֹד שֶׁאַתָּה מְפַנֶּה אֶת הָאֲבָנִים מֵהַשָּׂדֶה שֶׁהִיא אֵינָהּ שֶׁלְּךָ, לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ'.

הֶחָסִיד הִתְכַּוֵּן לִרְמֹז לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁגַּלְגַּל חוֹזֵר בָּעוֹלָם. אָמְנָם הַיּוֹם הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה אַךְ לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וְעָלוּל לְהַגִּיעַ יוֹם שֶׁבּוֹ הָאִישׁ יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת עָנִי, יֵרֵד מִנְּכָסָיו, וְיִצְטָרֵךְ לִמְכֹּר אֶת הַשָּׂדֶה.

אָז הַשָּׂדֶה כְּבָר לֹא תִּהְיֶה שֶׁלּוֹ, וְאִלּוּ רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְכֻלָּם, רַק הִיא תִּשָּׁאֵר שֶׁלּוֹ, וְהוּא עָלוּל יוֹם אֶחָד לַעֲבֹר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּלְהִנָּזֵק מֵאוֹתָן אֲבָנִים שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִשְׁלִיךְ לָרְחוֹב.

הָאִישׁ בַּעַל הַשָּׂדֶה, לֹא הֵבִין אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הֶחָסִיד וּלְמָה יִרְמְזוּ דְּבָרָיו, וְהִתְחִיל לִצְחוֹק עָלָיו עַל כָּךְ שֶׁהֵעִיר לוֹ, כְּשֶׁהוּא מַעֲבִיר לַחֲסִיד אֶת הַמֶּסֶר בְּאֹפֶן חַד מַשְׁמָעִי שֶׁהוּא לֹא מִתְכַּוֵּן לְהַפְסִיק בַּמִּבְצָע שֶׁלּוֹ 'סִלּוּק הָאֲבָנִים – לִרְשׁוּת הָרַבִּים'.

הֶחָסִיד שֶׁהֵבִין שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָאֲוִיר, וְהָאִישׁ שֶׁמּוּלוֹ לֹא מִתְיַחֵס אֵלָיו, הִמְשִׁיךְ אַף הוּא בְּדַרְכּוֹ.

חָלְפוּ יָמִים, שָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים…

'מָה זֶה? מָה קוֹרֶה לִי? אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁזֶּה קוֹרֶה לִי! אֵיךְ הִגַּעְתִּי לַמַּצָּב הַזֶּה?' – יִלֵּל הָאִישׁ בַּעַל הַשָּׂדֶה.

הַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא הָיְתָה כָּל כָּךְ טוֹבָה אֵלָיו. הֶפְסֵד רָדַף הֶפְסֵד, הַשָּׂדֶה לֹא הֵנִיבָה תְּבוּאָה כָּל כָּךְ טוֹבָה, וְלֹא הָיָה לוֹ מָה לִמְכֹּר.

וּכְשֶׁאֵין מָה לִמְכֹּר, אֵין גַּם כֶּסֶף לִקְנוֹת. הַכֶּסֶף אֲזַל מִבֵּיתוֹ שֶׁל הָאִישׁ, וְהוּא הֵחֵל אַט אַט לִמְכֹּר עוֹד וָעוֹד מִנְּכָסָיו, עַד שֶׁהַגָּרוּעַ מִכֹּל קָרָה…

הָאִישׁ נֶאֱלַץ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת שָׂדֵהוּ, כְּדֵי לְשַׁלֵּם חוֹבוֹת לָאֲנָשִׁים, וְהוּא עַצְמוֹ נִשְׁאַר עָנִי חֲסַר כֹּל.

הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר לוֹ לַעֲשׂוֹת, זֶה לִנְדֹד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּלְקַבֵּץ נְדָבוֹת, אוּלַי יְרַחֲמוּ עָלָיו הַבְּרִיּוֹת, וְיִתְּנוּ לוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת מְעַט אֹכֶל, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

יוֹם אֶחָד אוֹתוֹ הָאִישׁ – בַּעַל הַשָּׂדֶה לְשֶׁעָבַר, עוֹבֵר לוֹ בְּאֶחָד הָרְחוֹבוֹת, שָׁקוּעַ לוֹ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו הַנּוּגוֹת, וּמִבְּלִי שֶׁיָּשִׂים לֵב נִתְקָל בְּאֶבֶן כְּבֵדָה וּגְדוֹלָה, וְהִתְגַּלְגֵּל עַל הָרִצְפָּה כּוֹאֵב וּפָצוּעַ.

'אַח, אַי, הַאוּץ', מִי שָׂם אֲבָנִים כָּאֵלּוּ בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב? מָה חָשַׁב לְעַצְמוֹ אוֹתוֹ אָדָם? הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנָשִׁים עוֹבְרִים בָּרְחוֹב?!'.

כּוֹאֵב וְעַצְבָּנִי קָם הָאִישׁ מֵהָרִצְפָּה, נָשָׂא עֵינָיו לְעֵבֶר מְקוֹם הָאֲבָנִים, וּלְפֶתַע פָּרַץ בִּבְכִי גָּדוֹל.

'אַייי, כַּמָּה טִפֵּשׁ הָיִיתִי שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לְאוֹתוֹ חָסִיד' – אָמַר לְעַצְמוֹ. 'הֲלוֹא הָאֲבָנִים הָאֵלּוּ אֲנִי עַצְמִי זָרַקְתִּי אוֹתָן, זוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁהָיְתָה שֶׁלִּי, וְהַיּוֹם כְּבָר לֹא, וְהָאֲבָנִים הָאֵלּוּ… אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת לְעַצְמִי… אֵין לִי אֶת מִי לְהַאֲשִׁים מִלְּבַד אֶת טִפְּשׁוּתִי וְחֹסֶר הֲבָנָתִי, שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לְאוֹתוֹ חָסִיד'.

'חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּהַשְׁלָכַת הָאֲבָנִים עוֹשֶׂה אֲנִי טוֹבָה לְעַצְמִי, וְעַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי רַק רָעָה גָּמַלְתִּי לְעַצְמִי'.

מִסִּפּוּר זֶה לוֹמְדִים אָנוּ יְלָדִים יְקָרִים, שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה – לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה. אִם עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה טוֹב, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב יַחְזֹר אֵלֵינוּ, וְאִם חָלִילָה נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם זֶה עָלוּל לְהַגִּיעַ אֵלֵינוּ. לָכֵן נִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רַק מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

עַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" לַיְלָה טוֹב!

 

(ע"פ תלמוד בבלי מסכת בבא קמא נ:)