תפריט
"היה זה בשנת תשס"ז", סיפר אחד מתלמידיו של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, "הייתי בחור 'מתחזק', גר במרכז הארץ, בן עשרים ואחת אחרי צבא, והתארחתי לראשונה בשבת בנתיבות אצל קרוב משפחה שלי שהתגורר שם.
בשבת בצהרים הגעתי לשיעורו של הרב. לאחר השיעור עמדתי בתור כמו כולם לקבל ברכת שבת שלום מהרב, וכשהגיע תורי פתאום הרב שאל אותי: 'אתה מנתיבות?', ועניתי שלא. ואז מיד הרב אמר עם חיוך: 'אה, עוד לא?!'
האברכים שעמדו סביב הרב צחקקו, הרב חייך, ואני לא הבנתי כל כך להיכן הרב חותר, ונראה לי שגם הם לא ממש הבינו…
מה שמפתיע הוא, שעם הזמן המשכתי בדרך התשובה, עליתי לישיבה בירושלים, שהיתי שם שנתיים וחצי, התחתנתי, ובסופו של דבר התגלגלו הדברים כך שבאתי לגור בנתיבות, וברוך ה' נכנסתי ללמוד בכולל של הרב.
רק אז 'נפל לי האסימון' והבנתי שכבר באותה שבת הרב חש שאני עתיד לחזור בתשובה שלמה ולעסוק בתורה בכולל".
מעניינה של מידה מופלאה זו, מביא רבנו על פרשת השבוע בספרו "אמרי נועם":
בפרשתנו נאמר: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל".
הגה"ק ר' יהודה רוזאניס זצ"ל (בעל ה"משנה למלך" על הרמב"ם) בספרו 'פרשת דרכים', מלמד יסוד מתוק שיכול לעזור לכל יהודי להתרומם מעלה מעלה:
הרב שם מסביר, שכאשר הקב"ה צופה שאדם מסוים עתיד לעשות מעשים טובים כלשהם, מעכשיו הוא כבר מטיב לו בגלל העתיד. לעומת זאת, כשהקב"ה צופה שאדם מסוים עתיד לעשות כל מיני מעשים שאינם רצויים, הוא לא מסתכל על כך כלל, ואינו דן אותו אלא לפי מעשיו באותו הרגע.
יתירה מזאת אומר הרב 'פרשת דרכים': כאשר צופה הקב"ה שיהודי מסוים עתיד גם להרע וגם להטיב, הוא מטיב עימו בגלל מה שהוא עתיד להטיב, ואינו נמנע מלהטיב עימו בגלל מה שהוא עתיד להרע, מאחר שהוא עתיד גם כן להטיב.
נמצא שהקב"ה מביט רק על הטוב שיהודי עתיד לעשות, ואינו מביט כלל על הרע שהוא עתיד לעשות, מרוב אהבתו לכל יהודי.
לדוגמה: יהודי מסוים עבר עבירה שחייבים עליה מיתה, בר מינן. והקב"ה צופה שיהודי זה עתיד להכניס את בניו לתלמוד תורה, או לחתן את בנותיו עם תלמידי חכמים, או לתת צדקה ביד רחבה וכדומה, אומר הקב"ה: 'רק בשביל זה שווה לי להשאיר אותו בחיים. הא, אבל הרי בעתיד הוא גם ימשיך לעשות כל מיני מעשים רעים? על זה אני לא מסתכל. אני מביט רק בטוב שבו ולא ברע שבו'.
מדהים ממש. הקב"ה מחייה את האדם בגלל שבעתיד הוא יעשה מעשה טוב זה או אחר. אבל הרי הוא יעשה גם עוונות? זה לא משנה. על זה הקב"ה לא מסתכל.
כשמדובר בעוונות, הקב"ה אינו דן על פי העתיד אלא רק על פי ההווה, ואילו כשמדובר בזכויות, הקב"ה לוקח בחשבון את כל העתיד ומציל אותו בזכות זה. והסיבה לכך, משום שהקב"ה מעוניין לראות רק את הטוב שבכל יהודי ולא את הרע שבו.
וזהו פירוש הפסוק: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל", דהיינו שהקב"ה אינו מביט ורואה את האוון והרע שיהודי עתיד לעשות ומעניש אותו, או לפחות מונע ממנו את הטוב משום כך – אלא מסתכל רק על הטוב שהוא עתיד לעשות, ומטיב לו על כך כבר מעכשיו.
אך כדי שנזכה שהקב"ה תמיד יביט אך ורק בטוב שיש בנו ולא ברע חלילה, עלינו לאחוז במידתו של הקב"ה ולהביט אך ורק בטוב שבזולת ולא ברע שבו. צריך להיות ממש בעל זכות כדי לראות בעיניים אך ורק דברים חיוביים.
תמיד יש לזכור, שכאשר אתה רואה את הטוב שבחברך, גם הקב"ה, מידה כנגד מידה, רואה את הטוב שבך ומתעורר עליך ועל בני ביתך במידת הרחמים. לעומת זאת, אם חלילה רואה אתה את הפגמים שבחברך – גם בשמים מתחילים לפשפש במעשיך ודבר זה עשוי לעורר עליך הרבה קטרוגים ח"ו. לכן תיקן ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א לומר בתפילה הקדושה שחיבר: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
לצערנו ישנם אנשים שבקיאים במלאכת החיטוט ברע שיש באנשים, ה' יצילנו מהם. גם באדם הכי מושלם הם יצליחו למצוא פגם.
כדוגמה לכך, מספרים על גביר אחד שערך סעודה כלשהי לכל בני עירו. מטוב ליבו, סיפק הגביר לבעל המאפייה שאמור לאפות את הלחמניות לסעודה כמות עצומה של טבעות זהב, וביקש ממנו להטמין בתוך כל לחמנייה טבעת אחת. כוונתו הייתה שבזמן הסעודה, כשכל אחד מהאורחים יאכל את לחמנייתו, ימצא בתוכה את טבעת הזהב וייטול אותו לעצמו כשי "צנוע" מבעל הסעודה.
אין צורך לתאר במילים כמה שמח כל אחד מהאורחים שקיבל טבעת זהב יקרה כזאת. כל האורחים היו מאושרים ממש – כולם, חוץ מאורח אחד.
אותו אורח צר עין היה. בכל אדם ובכל דבר, ולוּ המושלם ביותר, תמיד ידע למצוא פגם, וגם הפעם לא פספס. 'אם כבר הטמין הגביר טבעת זהב בתוך כל לחמנייה, מדוע הטמין טבעת קטנה ולא טבעת גדולה' – טען בצרות העין האופיינית לו.
עלינו ללמוד מהקב"ה. כמה אנשים ונשים חוטאים מול עיניו בכל יום ויום, ובכל זאת הוא שומר עליהם שלא יקרה להם כלום ונותן להם עוד ועוד הזדמנויות להתפקח ולחדול ממעשיהם הרעים. הקב"ה מסתכל על הטוב שהם עושים ושהם עתידים לעשות, ולא מסתכל על הרע שבהם.
לכן גם אם נתקלת באנשים שעושים מעשים שאינם רצויים, אל תביט עליהם חלילה בעין רעה ואל תקטרג עליהם ח"ו. במקרה כזה יש לך רשות לעשות אך ורק דבר אחד – להתפלל מקירות ליבך לפני הקב"ה: 'יהי רצון מלפניך אבי שבשמים שתשיב את פלוני בתשובה שלימה לפניך, אך לא על ידי ייסורים וחולאים רעים ח"ו, אלא רק על ידי שתתעורר עליו בחסד וברחמים ותפתח את לבבו לשוב בתשובה שלימה לפניך'.
וכל אדם שמתפלל על חברו שיזכה לשוב בתשובה שלימה, לעולם לא יצטרך להתפלל על בניו שישובו בתשובה שלימה, כיוון שהקב"ה ישמור אותם מכל חטא ועוון, ויהיו צדיקים גמורים ולא יצטרכו כלל לשוב בתשובה.
ומוסיף הבעל שם טוב הקדוש, שכאשר אדם זוכה לאחוז במידתו של הקב"ה ונוהג בדרך של "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל", זוכה שיתקיים בו גם סיום הפסוק: "ה' אלוקיו עימו, ותרועת (לשון חיבה ורעות) מלך בו".
