תפריט
באחת מטיסותיו של אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א, אירעה תקלה כלשהי בחברת הטיסות, ומנות האוכל הכשרות שהוזמנו מראש לא הועלו למטוס.
הייתה זו טיסה שנמשכה כמה שעות טובות, ובמהלכה הגישו הדיילים לכולם אוכל ריחני, כל חלל המטוס נמלא בריחות המאכלים החמים, ורק רבנו כמובן לא הכניס לפיו מאומה.
רק משהבחין אחד הדיילים הגויים בדבר, הבין את העניין ומרצונו הטוב ניגש למטב והביא לרבנו ומלוויו כמה פירות וירקות חיים שמצא שם. רק אחרי שעישר אותם הרב כדת וכדין, השיב סוף סוף את נפשו לאחר שעות ארוכות של צום.
בעניין זה, של הזהירות בכשרות המאכלים, מביא רבנו על הפרשה ב"אמרי נועם":
לקראת סיום הפרשה, עוסקת התורה בעניין קדושת המאכלות, מפרטת אילו בעלי חיים מותרים באכילה ואילו בעלי חיים אסורים באכילה, ומסיימת ענין זה באומרה: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ, כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש אני".
שילובם של שני עניינים אלו – עניין השראת השכינה במשכן, ועניין קדושת המאכלות – באותה פרשה, נועד ללמדנו שכל מי שרוצה לזכות שהשכינה הקדושה תשרה עליו כפי ששרתה במשכן, עליו להיזהר בכל כוחו בעניין קדושת המאכלות שהוא מכניס לפיו.
הסיבה לכך, משום שהשכינה הקדושה שורה על האדם לפי רמת קדושת האברים שלו, וקדושת אבריו של האדם תלויה מאוד בקדושת המאכלים שהוא אוכל, "כי מכל מאכל נעשה תיכף דם ובשר מבשרו". וכאשר הוא מקפיד לאכול אך ורק מאכלים כשרים, נוצרים בגופו דם ובשר זכים וקדושים, וממילא השכינה מוכנה לשרות עליו ואינה עוזבת אותו לעולם.
אדם שמקפיד לאכול אך ורק אוכל כשר, הדם שזורם בעורקיו מלא אלוקות. לעומת זאת, אדם שאוכל גם מאכלים שאינם כשרים, מסתלקת ממנו הדעה האלוקית שנתן הקב"ה לבני האדם, והוא נותר עב וגס ומשוקץ.
וכך כותב הרמח"ל, ר' משה חיים לוצאטו זיע"א, בספרו "מסילת ישרים" בלשון קודשו:
"כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו… כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקב"ה נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב: 'כי ה' יתן חכמה', והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו".
על כן אמרו חז"ל: "כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים", כיוון שבחוץ לארץ מאוד קשה להקפיד על כשרות המזון. לצערנו שמונים אחוז מיהודי חוץ לארץ נכשלים באכילת מאכלות אסורות. גם מי שמאוד משתדל להקפיד על כך בתוך ביתו, נכשל בכך כשהוא אוכל מחוץ לבית. ומשום כך מסתלקת מהם קדושתו של הקב"ה והדעה האמיתית ונחשבים הם כעובדי עבודת כוכבים.
שלמה המלך ע"ה אומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". וביארו ה"אבן עזרא" ורבנו יונה את כפל הלשון "פיו ולשונו", אשר שמירת הפה היא ממאכלות אסורות, ושמירת הלשון היא מדיבורים אסורים, ומי ששומר על שניהם כאחד – "שומר מצרות נפשו".
והוסיפו על כך בעלי הרמז כי ראשי התיבות של "שומר פיו ולשונו" עולים בגימטריא "שכינה" (עם הכולל) – לרמוז שמי ששומר את פיו ממאכלות אסורות ואת לשונו מדיבורים אסורים זוכה שתשרה עליו השכינה הקדושה. על כן, כל מי שזוכה לקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, נופלת אימה ופחד על כל שונאיו ומבקשי רעתו ושום אדם לא יכול לעמוד בפניו מפני עוצמת השכינה ששורה עליו.
אפילו בעלי חיים טורפים, כגון אריות ונמרים, אם יפגשו אדם שמקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות – מיד תיפול עליהם אימה ופחד מפניו ולא יהיו מסוגלים להזיק לו בשום אופן.
ולזה כיוונו חז"ל באומרם: "אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה". והיינו כי כשאדם מטמא את עצמו במאכלות אסורות מסתלק מעל פניו ה"צלם אלקים" שניתן לו ביום שנולד, ובמקומו שורה על פניו דמות בהמה, ובאותו הזמן חיה רעה יכולה לשלוט בו כיוון שהוא נדמה לה כבהמה. אך כשאדם מקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, ממילא אין ה"צלם אלקים" סר מעל פניו, ולכן גם חיה רעה שפוגשת אותו מיד נופל עליה אימה ופחד מפניו, מחמת אותו "צלם אלקים" השורה על פניו.
מצינו בדניאל איש חמודות, כאשר גזר המלך דריוש שמי שיתפלל לאל כלשהו יושלך לגוב האריות, ותפסו את דניאל מתפלל לה' בביתו והשליכו אותו לבור שהיה מלא באריות מורעבים – עשה לו הקב"ה נס עצום, וסגר את פיותיהם של האריות ולא פגעו בו לרעה כלל, וכך ניצלו חייו.
דניאל זכה לכך משום שקידש את עצמו היטב בעניין המאכלות. במשך כל השנים ששהה בארמון המלך מעת היותו ילד שמר את פיו לבל יתגעל במאכלות האסורות שהוגשו לו שם, אלא אכל זירעונים בלבד, לכן השכינה הקדושה לא עזבה אותו לרגע וכן ה"צלם אלקים" מעולם לא סר מעל פניו, וכשראו אותו האריות נפלה עליהם אימה ופחד.
בנוסף לכך, שמעתי פעם מאבי מורי זצ"ל שביאר שה' שילם בכך את שכרו של דניאל בדרך של "מידה כנגד מידה", וכמו שדניאל סגר את פיו ולא אכל מאכלות אסורות – גם הקב"ה סגר את פיותיהם של האריות ולא הניח להם לטרוף את דניאל.
ומסיים שם הרמח"ל את דבריו בדבר חובת הזהירות בעניין מאכלות ואומר:
"הנה, מי שיש לו מוח בקדקדו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה?! ודאי שלא יקל! ואם יקל – לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אף איסור המאכל כבר בארנו שהוא ארס ממש ללב ולנפש, אם כן, מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר: 'ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה'".
לכן כשאדם ניגש לקנות בשרים, יקנה את הבשרים שיש עליהם את ההשגחה הטובה והמהודרת ביותר ללא שום פשרות והקלות, ולא יסמוך על כל מיני הכשרים מפוקפקים. אמנם זה יעלה לו קצת יותר יקר אך זה שווה, כי מי שמקפיד מאוד על כשרות המזון בביתו לעולם לא תצא תקלה מילדיו. אם אתה רואה בית שהצליחו מאוד בחינוך הילדים, דע לך שזה בגלל שהם הקפידו מאוד על כשרות המזון בבית. על כן, בכל הקשור לכשרות המזון לא כדאי להקל בשום אופן כיון שזהו היסוד של הבית היהודי.
כמו כן, צריך להיזהר מאוד מכל מיני מוצרי חלב ואבקות שעשויות מ"חלב נכרי". יש לדעת שחלב נכרי פוגם את הנפש מקצה לקצה. הורים שמקלים בזה בסופו של דבר בניהם יחללו שבתות. צריך להיזהר מאוד לא לתת לתינוקות אבקות "מטרנה" שעשויות מחלב נכרי. תינוק שמאכילים אותו מטרנה כזאת, מטמטמים את ליבו כאבן והופכים אותו ליצור בל יוצלח.
בהרבה מקומות עבודה מחלקים לעובדים בזמנים שונים בשנה ערכות גדולות עמוסות בשוקולדים ומיני מתיקה למיניהם, והרבה מהשוקולדים הללו עשויים מחלב נכרי. מי שאוכל מהם מטמטם את ליבו למשך הרבה שנים, וכן ילדים תמימים שאוכלים זאת נעשים בהמיים וגסים. לכן כל מי שקיבל ערכה כזאת, לא יחוס על אותם שוקולדים שעשויים מחלב נכרי, וכן לא יכשיל בהם אנשים אחרים, שהרי נאמר: "ואהבת לרעך כמוך", אלא ישליכם לסל וחסל.
הורים צריכים להשגיח היטב על הממתקים השונים שמתגלגלים לידיהם של ילדיהם היקרים. יש ממתקים שכשרותם מאוד מפוקפקת, והילדים זוללים אותם ללא שום פיקוח וגורמים לנשמותיהם הקדושות השחתה של ממש.
לכן על ההורים לפקוח עיניים ולהרחיק מילדיהם מאכלים ומיני מתיקה שאינם בעלי כשרות מהודרת ביותר ללא שום ספק ולא להניח להם להכניס לגופם "רעלים" רוחניים. ילד שהוריו מקפידים איתו מאוד על כשרות המזון שהוא מכניס לפיו – לעולם לא יעזוב את הדת.
אתה מגיע לאולם שמחות, למסעדה וכדומה – לפני שאתה אוכל, תבדוק היטב את כשרות המזון שמוגש שם ואל תסמוך על דברים כמובנים מאליהם. האם משתלם לך לאבד בכמה רגעים קדושה שהשגת בעמל של כמה שנים?!
מספרים שבהיות בעל התניא במאסר בעקבות עלילות השווא שהעלילו עליו המתנגדים, נזהר מאוד שלא להכניס לפיו שום מאכל מפני שלא היה שם אוכל כשר אלא רק בשר נבילות וטריפות, וכך עברו עליו שבעה ימים ללא אכילה, עד שביום השמיני מצבו כבר התחיל להידרדר ונגמרו לו הכוחות.
משהבחין שר בית הסוהר שבעל התניא לא אוכל כלום ומצבו הגופני חמור ביותר, חשב שהוא לא אוכל משום שהוא מפחד מהמשפט שיהיה לו, ולכן הוא מנסה להמית את עצמו. משום כך החל שר בית הסוהר לדחוק בבעל התניא לאכול, ומשלא הסכים לכך בעל התניא בשום אופן, ציווה השר למשרתיו לקחת בשר ולהכניס לפיו של בעל התניא בחוזקה כדי שלא ימות.
תפסו המשרתים את בעל התניא בכל כוחם וניסו להכניס לפיו את האוכל, אך הוא סגר את פיו בכל כוחו ולא יכלו המשרתים לפתוח אותו בשום אופן, ונאבקו עימו עד שנעשה שם רעש גדול, ומאת ה' הזדמן למקום שר גדול ומכובד, וציווה את המשרתים להניח לו, כי אין זה ראוי להכריח אדם מכובד שכזה לאכול, אלא צריך לדבר עימו בדברי ריצוי עד שיסכים מעצמו לאכול.
בינתיים נכנס אותו שר גדול לתאו של בעל התניא ושאל אותו בלשון רכה: "מדוע כבוד הרב אינו אוכל מאומה, הרי בכך כבודו גורם לעצמו לסכן את חייו, וכתוב בתורתכם שמי שגורם לאבד את חייו אין לו חלק לעולם הבא?". והשיב לו בעל התניא: "איני אוכל משום שאין כאן מאכל כשר, ונבילות וטריפות איני מוכן לאכול בשום אופן גם אם אמות משום כך ואאבד את כל העולם הבא, כי מוטב לי לאבד את כל העולם הבא שלי ובלבד שלא אטמא את נשמתי באכילת מאכל אסור וטמא!"
כששמע השר את דבריו האמיתיים של בעל התניא הזדעזע עד עומק נשמתו, ולכן החליט לעזור לו, ושאל אותו בכנות: "אם אשיג לך מאכל כשר, האם תאמין לי ותאכל אותו?", והשיב לו בעל התניא: "לעת עתה הקיבה שלי מאוד חלשה ולא אוכל להכניס אוכל לפי, אך אם תשיג לי מעט ריבה מאיש יהודי אסכים לאכול". "אך זאת בתנאי – הוסיף בעל התניא – שכבוד השר בעצמו ייקח את הריבה מיד היהודי, ושום אדם בעולם לא יגע בה עד שהיא תגיע לידי, רק אז אוכל".
מיד ציווה השר על אחד היהודים שהכיר היטב להכין במהירות ריבה משובחת ולמסור לו אותה, וכן עשה אותו יהודי. והשר, שהיה אדם ישר ונאמן, קיים את הבטחתו, ולא הרשה לשום אדם בעולם לגעת בריבה עד שמסר אותה לידיו של בעל התניא, ובעל התניא אכל ממנה והחיה את נפשו.
כך במשך תקופת מאסרו של בעל התניא, שנמשכה חמישים ושלושה ימים, דאג אותו שר מכובד להעביר לו את האוכל מאותו יהודי.
לאילו דרגות נשגבות זכה בעל התניא. ספריו הקדושים נפוצים בכל העולם. שמו הקדוש נישא בחרדת קודש בפיהם של רבבות מעם ישראל. התנועה הקדושה שייסד, תנועת חב"ד המעטירה, חובקת עולם בפעולותיה העצומות – ולכל זאת זכה הודות למסירות נפשו על קדושת המאכלות.
על כן צריכים אנו להרבות בתפילות לה' יתברך שישמור אותנו ואת ילדינו היקרים לבל נכשל באיסורי המאכלות לעולם ועד, יקרה אשר יקרה, נהיה היכן שנהיה.
ונזכה לעקור מאיתנו את קליפת עמלק, כי "עמלק" ראשי תיבות: עיניים, מילה, לב, קיבה. לרמוז שקליפת עמלק נטפלת לאדם להכשילו במראות אסורות, בשמירת ברית קודש, לטמא את ליבו ולהכשיל אותו בהכנסת מאכלות אסורות לתוך קיבתו. ועל ידי שנעמול לקדש את עינינו, מילתנו, ליבנו וקיבתנו – נצליח בעזרת ה' לעקור קליפה זו מן השורש.
