בן המתחטא בפני אביו

בסוף ימי בית המקדש הראשון חי בארץ חכם וצדיק מופלג, ושמו חוני. מובא בגמרא שכל שאלה שהיו שואלים אותו בבית המדרש, מיד היה מתרץ אותה.

בשנה אחת לא ירדו גשמים במהלך כל החורף. משכמעט וחלף חודש אדר, פנו הקהל אל חוני שהיה ידוע בצדקותו הרבה ובתפילותיו הפועלות ישועות.

מששמע חוני את בקשתם, הורה להם להכניס את תנורי הפסח לביתם, כדי שלא יירטבו ויחמיצו בגשם שתכף יירד.

ואז החל חוני בתפילתו, אך גשם – טרם ירד.

עמד חוני וחרט בקרקע מעגל סביב מקום עומדו, וקרא אל הקב"ה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ."

מיד החל לרדת גשם קל, אך חוני המשיך לבקש: "לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת."

הגשמים הקלים התחזקו באחת והפכו לגשמי זלעפות מזיקים. אמר חוני: "לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה."

רק בבקשתו השלישית ירדו סוף סוף גשמי ברכה, אך גם אלו לא פעךו את פעולתם לטובה אלא הציפו את רחובות ירושלים עד שנאלצו בני העיר לעלות אל הר הבית ולהימלט מההצפה. הם פנו אל חוני וביקשוהו שיתפלל להפסקת הגשמים.

כוח תפילתו של חוני היה כה גדול, עד שנזף בו התנא רבי שמעון בן שטח – שאילולא היה הוא בנו חביבו של הקב"ה, שנענה לבקשותיו בכל פעם שמתפלל אליו – הרי שהיה ראוי לנידוי בשל הצורה בה כביכול תבע את מבוקשו מהקב"ה.

בעקבות מעשה זה, מובא במסכת תענית שיום זה – כ' באדר – נקבע ליום טוב.

ברבות השנים, כונה הצדיק "חוני המעגל", יש אומרים שעל שם עירו או על שם מלאכתו בכלי עבודה בשם "מעגילה", ויש אומרים אחרת. על פי רש"י השם נקרא מלשון המעגל שעג סביבו.

סיפור החרוב

"אמר רבי יוחנן:

כל ימיו של אותו צדיק (חוני) היה מצטער על מקרא זה: 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'.

אמר: וכי יש שיישן אדם שבעים שנה בחלום?! יום אחד היה מהלך בדרך, ראה את אותו האיש שהיה נוטע חרוב.

אמר לו: חרוב זה, לכמה שנים טוען פירות?
אמר לו – לשבעים שנה.
אמר לו: הסבור אתה שתחיה עוד שבעים שנה?
אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם בחרובים, כך אני נוטע לבני.

ישב חוני לאכול, נפלה עליו שינה ונרדם. עלה צוק והקיף אותו, ונעלם מעיני הבריות, ונם שבעים שנה."

על פי המפרשים, מעשה זה אירע לחוני המעגל מעט לפני חורבן בית המקדש הראשון, ואם כך – שבעים שנות הנומה שלו היו במשך שבעים שנות הגלות, ויקיצתו הייתה לאחר בניין בית המקדש השני, כך שחוני נם במשך שנות הגלות.

משהתעורר, ראה אדם קוטף לו מחרובי העץ. אמר לו: האם אתה זה שנטעתו?
אמר לו: אבי אבא.
אמר: ודאי מנמנם הייתי שבעים שנה.

חוני המעגל גם, ויצא לחפש את צאצאיו. אך משפגש את בן בנו ועוד מן הלומדים בבית המדרש – לא האמין לו איש שהוא חוני המעגל, הצדיק והחכם.

משראה שכך, התפלל שיעלה לישיבה של מעלה, ואכן תפילתו התקבלה והוא נפטר תוך זמן קצר.

פטירתו

על פי המסורת המקובלת, יום פטירתו של חוני חל ביום ג' באייר.

ההיסטוריון יוסיפוס הזכיר את חוני באחד מתיעודיו, וסיפר סיפור בו על פי השערתו נהרג חוני המעגל. בספר "קדמוניות" מסופר שבעת מלחמת האחים בין הורקנוס לאריסטובולוס, דרשו חיילי הורקנוס מחוני להתפלל למותו של אריסטובולוס, אך חוני סרב והם אלו שהרגו אותו.

בסמוך לחצור הגלילית נמצא הקבר, ולידו מסומן מעגל לציון הסיפור המובא בגמרא.

בספר "הארות" מאת בתו שח הרב הרמן, היא מזכירה סיפור ששמעה מאחיינה, שפעם יצא עם  קבוצת אברכים הימים למסע שיפוץ קברי צדיקים בגליל.

וכך מובא הסיפור בספר "ומתוק האור" מאת רבי שלמה לווינשטיין שליט"א:

"בין השאר הגיעו גם לקברו של חוני המעגל בחצור. קבר זה שכן מתחת למערה שגובהה היה נמוך ביותר, עד שכל הנכנס לתוכה, חייב היה לזחול על גחונו.

האברכים הזעיקו קבוצת פועלים ופקדו עליהם לחפור בסלע עד שובם, והם המשיכו במסעם וחיפשו אחר קברים נוספים שיש לטפל בהם. כעבור שעות אחדות שבו לחצור, כדי לבחון את התקדמות העבודה.

מרחוק הבחינו בפועלים המתגודדים סביב הקבר, אך מיד כשהבחינו בהם הפועלים, הם נטשו את כלי החפירה שלהם ונמלטו כל עוד רוחם בם. האברכים מיהרו למקום כדי לגלות את פשר הבריחה המבוהלת הזו. משהתקרבו גילו את סיבתה – במקום לחצוב בסלע הקשה, בחרו הפועלים לחפור באדמה הרכה מסביב, אולם משהבחינו באברכים, נטש אותם אומץ לבם והם מיהרו להימלט.

האברכים מיהרו להכנס לתוך המערה, ולבדוק האם לא הזיקו הפועלים במלאכתם, והנה הם מגלים כי המערה מוארת כולה, כבאור יום, כביכול היתה השמש זורחת בתוכה…

מופתעים, הם התבוננו סביב, ואז גילו כי בעקבות החפירות שערכו הפועלים, הם גילו את רגלו של חוני המעגל. האברכים מיהרו לכסות באמצעות חול את הרגל, והמערה שבה להיות חשוכה כרגיל…

מותירה את האברכים מלאי התפעלות מגודל קדושתם העצומה של התנאים והאמוראים הקדושים שהם מתעסקים בשיקום קבריהם…"

דבר תורה

אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א לימדנו מסר חשוב מנכדיו של חוני המעגל וכל אמר באחד משיעוריו:

"מספרים חז"ל על אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל, שכשהיה העולם צריך לגשם היו החכמים שולחים אליו שיתפלל על כך כי הייתה תפילתו מקובלת בשמים. ופעם אחת הוצרך העולם לגשם ושלחו אליו זוג חכמים לומר לו שיבקש רחמים על העולם. כשבאו זוג החכמים לשדה ששם הוא היה עובד לצורך פרנסתו מצאוהו עודר בשדה, ואמרו לו שלום, אך הוא אפילו לא סיבב את פניו אליהם, ורק בסיום עבודתו מילא את מבוקשם, וזאת משום שהיה שכיר יום, וחשש שמא על ידי שישיב להם שלום, יתבטל ממלאכתו ויגזול את מעבידו.

דבר זה בא ללמדנו עד כמה צריך כל אדם להיזהר מעוון הגזל כדי שלא ידחה מלפני הקב"ה. אלא שעשוי אדם לטעות ולחשוב כי מה לו ולעוון זה, וכי גנב הוא?! הרי ברור לו שמה שנאמר בעשרת הדברות "לא תגנוב" כלל לא מדבר אליו.

אולם האמת היא שטעות חמורה בידו, כי פעמים רבות שאדם גוזל ואינו יודע כלל שהוא גוזל. על דרך משל, אדם שהינו שכיר יום במקום עבודה מסוים, ושעות עבודתו הן משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהרים, עליו לדעת שבשעות אלו הרי הוא כמו עבד ממש של מעבידו, ואסור לו כלל לעסוק בענינים אחרים שאינם שייכים לעבודתו כדי שלא לגזול את מעבידו.