דמותו של היהודי לובשת צורה והוד כאשר הוא מכניס את הקדוש ברוך הוא בכל שניה מסדר יומו החל מרגע קימתו ועד הרגע בו הוא פורש לשנתו, הסידור מהווה בכך חלק משמעותי מחייו- התפילות, ברכות הנהנין, ברכות המצוות השבח וההודאה וכן על זה הדרך, את הנוסח לכל אלו חיברו אנשי כנסת הגדולה שבראשם עמד עזרא הסופר.

עזרא הסופר חי בתקופת בית שני היה כהן ממשפחת כהנים, מקבל התורה ה-22 מרבו ברוך בן נריה,  עזרא היה חלק מרכזי ומשמעותי בשושלת מוסרי התורה מדור לדור.

אביו: שריה.

רבו: ברוך בן נריה.

גדול תלמוד תורה מבניין בית המקדש

בשנת 3413 עם תום גלות חורבן בית ראשון הארוכה בשבתו של כורש על כסא מלכותו ניתנה ליהודים הרשות לעלות חזרה לירושלים, עזרא הסופר בהיותו תלמידו הנאמן של רבי ברוך בן נריה שהיה ישיש ומבוגר ולא היה בכוחו לעלות אפילו בעגלה קטנה לירושלים ועל כן נאלץ להישאר בבבל יחד עם עזרא הסופר תלמידו, נאמן היה לרבו  וכל עוד רבו בחיים הוא לא הניח לו להישאר לבדו בארץ נכר אלא נשאר עימו בבבל ש"גדול תלמוד תורה מבניין בית המקדש".

בית שני אשר בנה עזרא אדוננו

הגולים שהניחו רגלם היגעה על אדמת הקודש של ירושלים פרצו בבכי מעורב שמחה והתרגשות, עם אישורו של כורש לחדש את עבודת בית המקדש נחפזו כל בעלי המלאכה החרשים והצורפים וכל מי שהחזיק בידיו אומנות הנצרכת למלאכת הבנייה הקדושה, בתחילת בנייתו של בית המקדש השני, ראשית כל בנו מזבח והעלו עליו קרבנות בחג הסכות ואחרי החג הניחו את היסוד לבנין בית המקדש בשמחה עצומה ובתפלות הלל והודאה לד' יתברך שהביאם הלום לרגעים אלו.

ראיות רבות מגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים המוכיחות מן הכתובים כי עזרא הסופר בנה את בית המקדש השני, אם כן איך ייתכן שעלה לירושלים לאחר שרבו נפטר ובית המקדש כבר היה בנוי?- יישוב הסתירה הוא במדרש שמביא שעזרא עלה לירושלים לא על מנת להשתקע אלא בנה את בית המקדש ובתום הבנייה חזר לגולה לשהות במחיצת רבו הישיש ולאחר שנפטר רבו רבי ברוך בן נריה הוא עלה שוב לירושלים.

דעה אחרת אומרת כי עזרא היה שותף בבנית בית המקדש מבבל, הוא זה שמסר להם את ההוראות איך וכיצד לבנות את בית המקדש ועל פי עזרא הם בנו.

עזרא תיקן בבית שני מה שלא דייקו בבנית בית ראשון- מידות המזבח, הוא נתנבא מה הן המידות המדויקות ובכך הגדיל את מידותיו של המזבח בבית שני לעומת בית ראשון.

רק לאחר שנפטר רבו של עזרא הוא הסכין לעלות לירושלים, בית המקדש השני כבר היה בנוי עומד על תילו בהדרו ובתפארתו.

 

עלייתו של עזרא

טרם עליתו לא"י הוא דאג להשאיר את בבל כסולת נקייה בה היו רק כהנים לווים וישראלים מיוחסים, את כל הפסולים שיש חשש שיתערבו עם עמ"י בבבל הוא העלה עימו לירושלים, בהנחה הגיונית כי בבבל לא היה בית דין גדול שהיה מפקח על כך שלא יתערבו ואילו בירושלים היה בית דין גדול שימנע מהם את התערבותם עם עמ"י- עד היכן חשב עזרא הסופר על עתיד עמ"י גם על אלה שבגלות.

"ויבוא ירושלים בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך…"- בשנת שבע למלכותו של דריוש (הוא כורש) עלה עזרא לירושלים ובידו היה נתון פתשגן הכתב מאת המלך בו נכתב לו שהוא רשאי לאסוף נדבות לצרכי המקדש ולהביאן לירושלים וכן שבכוחו של עזרא למנות דינים ושופטים וללמד תורה ליהודים, עזרא קרא לצום ולתפילה של העולים איתו בטרם יציאתם מבבל לכיוון ארץ ישראל, עזרא בדק את הרכוש עימו יצא כלי הכסף והזהב שנידבו לבית המקדש ויצא יחד עם העולים למסעם ירושלימה.

ב-י"ב לחדש ניסן הגיעו לירושלים ובהגיעם הקריבו קרבנות תודה לה'.

עזרא דואג לביצורו הרוחני של העם

את חומותיה הבצורות של ירושלים המתנשאות לגובה רב ומפארות את ירושלים, בנה עזרא הסופר בעזרתו של נחמיה הפחה שהיה בסמכויותיו לפקח על כך, מיד עם עלותו לירושלים עם עולים רבים הוא דאג לשיקום ולביצור העיר, אך הוא לא הסתפק בביצור העשוי טיט ואבן, הוא דאג גם לביצור הרוחני של העולים במישורים רבים.

כוחו של עזרא היה גדול וכל העם סר למשמעתו, בכוחו היה להחרים ולנדות את האדם מרכושו באם הוא סר מדרך התורה הקדושה, אף תקנות שתיקן היו לעם בגדר הלכה למשה מסיני, והיו נשמעים כל העם לעזרא, בכוחו זה הוא השיב את הגולים לכור מחצבתם, לחסות תחת כנפי השכינה.

בעליתו של עזרא לירושלים הגולים היו במצב רוחני ירוד ועזרא יצא במלחמת הקדושה לתקן את כל הפרצות שנפרצו בעם.

מה רב היה צערו כאשר נודע לו הדבר על אלפים מבני ישראל שנשאו להם נשים נוכריות, הוא הוכיח את העם בתוכחות קשות על לקיחתם של נשים נוכריות, הוא קבע להם עצרת- צום ותפילה לה' הוא ציווה לגרש את כל הנשים הנוכריות, ואלה אשר לא אבו לשמוע הוא החרים אותם והבדילם מתוך הקהל, בחכמתו עזרא לא הסתפק בכך הוא ראה את הנולד ממעשה זה- ועל כן הוא רשם את שמות הכהנים אשר לקחו להם נשים נכריות ואת הבנים שנולדו מנשים אלו, למען לא יתערבו בכהנים אחרים ויחללו את הכהונה.

באסיפתו את העם ביום ראש השנה הוא קרא בפניהם בתורה- "ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אישה.. ביום אחד לחדש השביעי"-  הוא יום של ראש השנה, והעם היו בוכים ומתעצבים שלא קיימו את דברי התורה כראוי "והלויים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדוש ולא תעצבו" – עזרא ונחמיה היסו את העם לבל יבכו ולא יתאבלו ביום קדוש זה יום ראש השנה.

למחרת התאספו שוב העם וקראו להם בתורה על מצות חג הסכות- שבעת ימים וכן על שמיני עצרת כמשפט התורה וכן עשו לקיים מצות סוכה כהלכתה.

משהסתיים חג הסוכות ב-כ"ד תשרי לאחר דבריו החוצבים של עזרא הסופר והעונש לכל מי שלא יגרש את הנוכרית שנשא, התחייבו בני יהודה לגרש את הנוכריות ולשלח אף את הנולדים להם מנוכריות אלו אל מחוץ חומות עיר הקודש.

ראשי הלויים התפללו תפילה ארוכה ונתנו שבח והודיה לד' על הנסים שעשה עמנו מראשית העם ועד היום הזה.

עזרא עזר להקים את ממלכת ישראל ועבודת ה', ותיקן פרצות שנפרצו בעמ"י בעקבות הגלות, הצליח בדרכו כאיש רב פעלים, בעזרת נחמיה השר פחה מלך פרס אשר עמד לימינו.

עזרא הוא מלאכי?

יש מן הכתובים על מלאכי שמיחסים אותם לעזרא ומכאן סברו כי מלאכי הוא בעצם עזרא, הדבר שנוי במחלוקת אם אכן עזרא הוא מלאכי.

תרגום יונתן, ובעקבותיו ראשונים נוספים, כרש"י ותוספות, סוברים שמלאכי הוא עזרא, וכן הדברי חכמים מיישב בשתי אופנים את נכונות הקביעה כי מלאכי הוא עזרא.

האברבנאל כתב שמלאכי חי לאחר עזרא, וכן הזבחי אפרים והרמב"ם חולקים על הקביעה כי מלאכי הוא עזרא.

התוספות ביבמות פו ע"ב כתבו בתוך דבריהם 'מלאכי זה עזרא וכתב לתמוה דבאמת מהיכן החזיקו דעה זו לדעה עיקרית וכתב שבתרגום יונתן בריש ספר מלאכי תרגם ביד מלאכי דיתקרי שמיה עזרא ספרא וידוע שיונתן קיבל דבריו מפי חגי זכריה ומלאכי ולכן נראה שמכאן החזיקו התוספות שדעה זו היא העיקרית.

עולה מכאן כי הדעה העיקרית אליה מתיחסים חז"ל היא  כי מלאכי הוא עזרא וכל פעולות שעשה המובאות בכתובים מתיחסות בעצם לעזרא הסופר.

עזרא ואנשי כנסת הגדולה

'כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויוון ושאר האומות נתבלבלה שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה לשאול חפציו וכיוון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר'

בתחילת ימי בית המקדש השני בשנת ג'תט"ו, עלה עזרא הסופר לירושלים מבבל, כאשר ראה את מצבה הרוחני של היהדות בארץ הנתון בסכנה, וזאת בעקבות הגלות, החליט להקים את הכנסת הגדולה.

ומדוע נקראו בשם כנסת הגדולה?

"לכך נקרא שמם כנסת הגדולה, לפי שהיו כנסיא גדולה וחשובה וקדושה לפני המקום, שכן גידלוהו לה' והחזירו עטרה ליושנה"

לפי חז"ל אנשי כנסת הגדולה היו הם מאה ועשרים ראשי הלווים אשר תיקנו תקנות רבות בכל תחומי החיים של היהודים לחזק את חוקי התורה לעם.

בראשם של אנשי כנסת הגדולה עמד עזרא הסופר עמו היו חגי וזכריה דניאל חנניה מישאל ועזריה, מרדכי בלשן וזרובבל ועוד רבים שהיו סך הכל איש והאחרון ועזריה מרדכי בלשן וזרובבל ועוד רבים שהיו סך הכל 120 איש והאחרון שבהם הוא שמעון הצדיק, תקנות רבות תיקנו עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה, מצבו הרוחני של העם לאחר הגלות הארוכה חייב את החכמים לתקן תקנות ולגדור גדרות בפני הציבור כדי להשיבם לחוקי ולחיק אביהם שבשמים, תקנות אלו היו בתחומים שונים הן בעניין השבת הן בעניין החזקת בית המקדש, בעניין נישואין כשרים וכו'.

הם אף כתבו את נוסח התפילה ברכות הנהנין ברכות המצוות השבח וההודאה, קדושות והבדלות, קריאת מגילה, מצוות ערבה, שכר סופרים, מעשר בזמן הזה וכו'.

תקנות עזרא

'אמרו חז"ל עשרה תקנות תקן עזרא':

1. שקוראים בתורה במנחה בשבת- שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. והקריאה בשבת במנחה הוא בשביל יושבי קרנות שהיו עוסקין כל ימות החול בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי, תקנו בגללם קריאה נוספת.
2. שיהיו קורין קללות (תוכחה) שבתורת כוהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה– כדי שתכלה השנה וקללותיה, ועצרת נמי ר"ה לפירות האילן.
3. ודנין בשני וחמישי- לפני עזרא היו דנין בכל יום, והוא עשה זמן קבוע בעת קריאת התורה שהעם מתאספין לעירות.
4. ומכבסים בחמישי בשבת- מפני כבוד השבת, שבערב שבת הם טרודים להכנות השבת
5. ואוכלים שום בערב שבת- משום מצוות עונה "אשר פריו יתן בעיתו"
6. ושתהא אשה משכמת ואופה שחרית– שתהא הפת מצויה לעניים.
7. ושתהא אשה חוגרת בסינר- משום צניעות
8. ושתהא אשה חופפת וטובלת- משום חציצה כדי להעביר הלכלוך, ומשום מיאוס.
9. ושיהיו רוכלים מחזירים בעיירות- כדי למכור תכשיטי נשים שלא יתגנו על בעליהן.

10.וכן תיקן טבילה לבעלי קריין לדברי תורה- לפני כן היו צריכין טבילה רק לאכילת קדשים ותרומה ועזרא תיקן טבילה לדברי תורה.

"וראוי היה שתינתן התורה על ידו לישראל"

עזרא היה אדם קדוש משכמו ומעלה שפעל רבות למען עם ישראל, עם זאת כגודל גדלותו כך גודל ענוותנותו וצניעותו, בכח מה שפעל ותיקן בעם ישראל אמרו עליו שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו.

'יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה במשה הוא אומר "ומשה עלה אל האלקים" בעזרא הוא אומר "הוא עזרא עלה מבבל" – מה עלייה האמור כאן תורה  אף עלייה האמור להלן תורה במשה הוא אומר "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים" בעזרא הוא אומר "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' אלקיו ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט"- נדגיש כי אין בדברים אלו כדי להביא השוואה חלילה בין משה רבנו לבין עזרא הסופר, אלא כדי לומר שגם ע"י עזרא היתה ראויה להינתן התורה, ואע"פ שלא ניתנה התורה על ידו נשתנה הכתב על ידו וע"י שינוי הכתב החזיר עטרה ליושנה כיוון שנשתכחה מהם התורה ובמעשה עזרא ניתנה לעם ישראל בחזרה.

וכמו שאמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא:

'בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש, חזרה וניתנת להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להם לישראל כתב אשורית ולשון הקדש'

מדוע נקרא עזרא בכינוי 'הסופר'?

"סופר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלהי ישראל"-  כשעלו בני ישראל לירושלים אחרי גלות בבל, גילו לעזרא מן השמים  כי הגיע  הזמן להשתמש בכתב הקודש הנקרא `כתב אשורי`, ומאז שונה כתב התורה ל'כתב אשורי' עד עצם היום הזה, ומאז הפסיקו מלהשתמש בכתב העברי הקדום בכתבי הקודש ובסת"ם, ועל כן כונה עזרא 'הסופר', מכיוון שהיה הסופר הראשון שגילה את 'הכתב האשורי' לכתיבת התורה.

שינוי הכתב

'בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה'

המקור לשינוי הכתב הוא בפסוק "וכתב לו את משנה התורה הזאת" ודרשו חז"ל כתב העשוי להשתנות. שינוי הכתב ע"י עזרא הסופר היה מה שהציל והחזיר את עמ"י לחיק התורה בתקופה בה היתה התבוללות ובלבול נורא ונשתכח מהעם הכתב והלשון העברי הקדום, על כן ראה עזרא צורך גדול לשנות את כתב התורה ל'כתב אשורי', בשינוי הכתב היה  גילוי נסתרות וכפי שנאמר בגמרא:"יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם" ועד כי אומרים חז"ל 'נזדעזעה הארץ מגילויים של דברים נעלמים', אך זה היה בגדר צורך השעה להצלת הדור מסכנה רוחנית ושלא תשתכח התורה, שינוי הכתב גם היה המגן בפני הפרצה הנוראה בכך שתירגמו היוונים את התורה ליוונית בח' בטבת בימי תלמי המלך ועיוותו וסילפו דבריה וגרמו לחושך על פני תהום- וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל. בין שלל הארס והכפירה שהחדירו לליבותם של עמ"י הם ההינו לפרש את התורה לשפתם וכרצונם, ועזרא בכוחו ששינה את הכתב גילה את האור על החושך הנורא שיוון הביאה.

מניין הכתב האשורי?

בתחילה שמשה רבנו ירד מן ההר בפעם הראשונה עם הלוחות הם היו כתובים בכתב אשורי וכשנשתברו פרחו האותיות ונגנז הכתב האשורי שסודות טמירים ונעלמים היו בו וקדוש היה, ובפעם השניה שירד משה עם הלוחות היו כתובות בכתב עברי שאין בו קדושה כמו הכתב האשורי, ומשה אף רמז שכתב זה עשוי ביום מן הימים להשתנות, ואכן עזרא בא וגילה בדורו את הכתב האשורי הקדוש שנגנז בימי משה.

מדוע לא שימש עזרא ככהן גדול*?

'אמר ריש לקיש: מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה שאלו עלה עזרא באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול, ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול אבל עזרא על ידי שהיה אדם צדיק לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו- כלומר אלו עזרא אכן היה עולה בעלייה הראשונה עם הגולים היתה מתחדשת מחלוקת בישראל מי יהיה הכהן הגדול, כי גם עזרא היה ראוי לשמש בכהונה בצדקותו אך כיוון שלא עלה עם כל הגולים בעלייה הראשונה לא היה מקום למחלוקת וניתנה הכהונה ליהושע בן יהוצדק.

*(אף עניין זה שנוי במחלוקת אם אכן שימש עזרא הסופר ככהן גדול אם לאו)

פטירתו ומקום קבורתו

ב-ט' בטבת נפטר עזרא הסופר בן מאה ועשרים שנה.

דעות שונות יש בקשר למקום פטירתו וקבורתו.

לפי יוסיפוס: עזרא הסופר נפטר ונקבר בירושלם.

לפי שיטה נוספת:  אחר עליתו לארץ ישראל יצא עזרא מגבולותיה והלך לערי תימן כדי להביא את ישראל שגלו שם ולהחזירם לא"י, אך  משלא קבלו לשמוע לו ולצאת ממקומם, הוא יצא מתימן כדי לשוב לא"י הוא עבר דרך הים עד עיר בצרה ונפטר שם ונקבר בזה המקום כי מקום מצבתו קרוב לעיר בצרה ועומד על שפת נהר חידקל.

בפטירתו מסר את התורה בידי שמעון הצדיק.

מורשתו בידינו

וכתב בספרו אמרי נועם רבי יורם מיכאל אברג'ל זצוק"ל:

"מקור תקנת הברכות מניינן וחלוקתן:

אחר שגלו עם ישראל מנחלת אבותם והתגוררו בין האומות בארצות הנכר, תקפו הצרות, רבו הרדיפות, נתמעטו היכולות ונשתבשו הלשונות, וכבר לא היתה לשון הקודש שגורה על לשונם כמו שהיתה בהיותם על אדמתם בארץ הקודש. ואחר זמן נולדו להם בנים ובנות, ומריבוי הצרות ותוקף השעבוד נתערבבה שפתם מלשונות ושפות רבות, וכמעט שנשתכחה מהם לשון הקודש לגמרי, ועל כן בעת שעמדו בתפילה לפני הבורא יתברך לא ידעו כיצד לבטא את צקון לחשם ושיחתם לפניו יתברך.

וברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל ולא עזבנו ולא יעזבנו לעולם ועד, ואף באותו הדור העמיד לאבותינו נביא אמת, רחום וצדיק, נאמן לבוראו ומסור לעמו, ונקרא שמו עזרא הסופר, שהיה מזרעו של אהרן הכהן, ועמד הוא ובית דינו ותיקנו להם את תפילת העמידה, וסידרו בה שמונה עשרה ברכות על הסדר".