במלאות שנה לפטירתו של רבי שמעון בעדני, פרשנו את מסכת חייו  הרוויה במעשיות ועדויות מרטיטות ומרגשות על אישיותו המופלאה והנדירה.

רבי שמעון בעדני שימש כראש הישיבה הספרדי הראשון בארץ ב'פורת יוסף', בהמשך כיהן כראש כולל "תורה וחיים" בבני ברק, ונמנה על מועצת חכמי התורה בעיר בני ברק, בערוב ימיו היה נשיא מועצת חכמי התורה בתנועת ש"ס.

כשקוראים ונחשפים אך מעט לדמותו הקדושה, אי אפשר להתעלם מהצניעות והפשטות שהיוו נר לרגליו, כמעט כל סיפור שוזר בתוכו את צניעותו של רבי שמעון המגלה טפח ומכסה טפחיים מגדלותו של ענק הרוח שתורתו אומנותו היתה כל חייו, כפי שאמרנו צנוע ונסתר היה כל חייו, אך לאחר פטירתו מתגלה דמותו עוד יותר במלוא הדרה- שסיפורים מתחילים לצוץ מפה ומשם על אודותיו. אט, אט משלימים מעט מחלקיקי ישותו ודמותו הקדושה של רבי שמעון בעדני שכל חייו הצליח להסתיר ולהצניע.

ראשית דרכו

בשנת התרפ"ח ביום ח' בטבת, לאחר עליית הוריו ארצה מתימן נולד רבי שמעון בן הזקונים ונחמתם של רבי דוד ומרת חביבה בעדני אשר כבר שיכלו שישה ילדים מתוך עשרה בדרכם ארצה, כעת משנולד רבי שמעון אור ושמחה הביא עימו לביתם הצנוע בשכונת נחליאל שבחדרה.

וזה העשירי נתעלה מעל כולם.

משגדל רבי שמעון היה צריך לחפש לו מסגרת תורנית הולמת, הוריו אנשים צדיקים ויראי שמים רצו לתת בעבורו את החינוך הטוב והטהור ביותר, אלא שמוסדות תורניים היו אך בקושי ברחבי המדינה כולה, לבסוף בלית ברירה רשמו אותו לבית הספר היחיד בעירם המעניק חינוך דתי.

שם גדל והתחנך רבי שמעון, בסיום לימודיו בהגיעו לגיל בר המצווה הוא עלה לישיבת  'נובהרדוק' בחדרה בראשות ראש הישיבה הגאון רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל. מעיני ראש הישיבה לא נעלמה התמדתו ועוצמתו של העילוי הצעיר שנקלט לישיבתו ולאחר תקופה קצרה מתחילת לימודיו של רבי שמעון בישיבתו, הציע בפניו לעלות ירושלימה  וללמוד בישיבת 'בית יוסף- נובהרדוק'.

רבי שמעון אכן נעתר להצעתו ועבר ללמוד בישיבה בירושלים, שם שקד על לימודיו והיה אף לחברותא במשך תקופה של 'הרב שך' זצ"ל. ששימש לו לרב ומורה דרך גם אחרי שעזב את הישיבה ועבר ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' כעצתו של 'הרב שך' שאף הוא עבר לעמוד בראשה של ישיבת פוניבז' בבני ברק.

בישיבת פורת יוסף שהיתה אז ממש לאחר הקמתה, שימש רבו הנערץ רבי עזרא עטייה זצוק"ל ששימש לו דוגמא ומופת בהנהגותיו ובענוותנותו כפי שסיפר לימים.

אף שם הבחינו הכל  'בעילוי של הישיבה' שהיה מתמיד וגאון עצום, עבור התלמידים הצעירים ממנו היה בעיניהם כעין רב.

דרך לימודו שאימץ לעצמו היתה דרך הלימוד של הרב שך שהיוותה לו השפעה גדולה בעיצוב אישיותו.

 

סולם העלייה

במלחמת תש"ח הוחרבה הישיבה על ידי פורעים ערבים ארורים והמדינה שרצתה לפצות על כך העניקה להם שני בנינים בשכונת קטמון, שם בשנת תשי"ג מינה רבי עזרא עטייה את רבי שמעון בהיותו כבן 30 לר"מ בשיעור ג' ואחר כך לראש ישיבה בפורת יוסף המעטירה שגדולי עולם יצאו מהיכליה, לצד מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל שמסר בה את שיעוריו ולצד עוד גדולי עולם שלימדו שם.

בהנהגתו את הישיבה היה מתיעץ רבות עם רבי עזרא על כל עניני הישיבה וסדריה.

עולם התורה אז בארץ היה עוד בשלב של ראשית פריחתו ורבי שמעון בעדני שהיה לראש הישיבה הראשון בארץ לציבור הספרדי שימש למשענת עבור התלמידים הוא עודד וחיזק אותם ללא הרף, בכך היה אחד מחלוצי עולם התורה בארץ ישראל.

בהגיע לפרקו נשא את הרבנית מרת שולמית ע"ה שבאה משתי המשפחות המיוחסות לבית עבאדי ולופס, היא היתה ליד ימינו כל חייה ובמסירות נפש עמדה אחריו בכל אשר פנה ובכל דרך אשר סלל בעמל ויזע לתלמידיו ולכלל ישראל.

היתה מסתפקת במועט שמן המועט לצרכי ביתה, וכל הזמן עמדה על המשמר לבל יפריעו לאבא לשקוד על תלמודו.

גולה למקום תורה

לא ארכו הימים בהם כיהן כראש ישיבה ולאחר תקופה קצרה  מופיע יום אחד לפני רבי שמעון יהודי מבני ברק בשם רבי משה פרדו וטענתו בפיו, בירושלים לא חסר תלמידי חכמים ומוסדות תורניים כן ירבו, אך בבני ברק יש צורך גדול בתלמידי חכמים ומוסדות תורניים ובייחוד לציבור הספרדי, אם הרב ייעתר לבוא להשתכן בעיר בני ברק ולהפיח בה את קול התורה ולסייע בידי בהקמת מוסדות לציבור הספרדי …

רבי שמעון שקל את הדברים בכובד ראש ובהבנה, ואחר תקופה קצרה הדרים יחד עם משפחתו לבני ברק.

את עול הנהגת הישיבה הקדושה הותיר בידי חכם שלום הכהן זצוק"ל, עם זאת לאחר מעברו בתוך סדר יומו העמוס היה דואג לבקר מספר פעמים בשבוע בישיבה שהקים כדי לסייע בניהולה ואף שימש בישיבה כחזן ביום כיפור.

בהגיעו לבני ברק דאג להקים בראשונה את כולל 'תורה וחיים' בו למד כאחד האברכים עד יומו האחרון, הכולל כיום מונה כמאה אברכים תלמידי חכמים גדולים שדואגים למסור שיעורים ולהפיץ את התורה בכל מקום אפשרי, כפי שביקש מהם רבי שמעון.

בשנת תשל"ג מונה לראש "מועצת חכמי התורה של בני ברק" לצד גדולי חכמי הספרדים.

במשך חייו עמד בנשיאות של מספר מוסדות לימוד בהם ישיבת מאור יצחק בחשמונאים, הוא אף יזם את הקמת הישיבה של קהילת "כתר תורה" במקסיקו ותלמידו מנהל קהילה חרדית במקום.

 

כגודל גדלותו כך גודל ענוותנותו

אם רצית לבקש ברכה מרבי שמעון או להתיעץ בעניין כלשהו, בשעות בהן נמצא היה בביתו יכולת להקיש על דלת הבית, וללא שום הכנה מוקדמת היית מבחין בדמותו הצנומה והקדושה של רבי שמעון, הפותח בפניך את דלת ביתו לרווחה ובחיוך שובה לב בשיא הפשטות היה שואל אותך במה יוכל לעזור תוך שהוא מזמין אותך להיכנס לביתו, וודאי היית חושב מקרה חריג הוא, מן הסתם יצאו במפתיע כל המשבכי"ם ובמקרה נותר רבי שמעון לבד, אך לא כן כי גם אם היית תר אחריהם בשאר ימות החול או שואל עליהם לא היית מוצא אי מי מהם, כי אכן לרבי שמעון עד יום פטירתו לא היה משמשים בקודש לא חצר ולא קהילה, היה בורח הוא מכל אלו כמו מאש, כאשר היו נכנסים אליו עסקנים או כל מיני אנשים שניסו לרמוז לו על פתיחת חצר, היה מבטל דבריהם בהינף יד ושואל 'למה צריך את זה אני לא רוצה את כל הדברים האלו'…

לשיחות טלפון שהיו מגיעות לביתו להתיעצות עימו היה עונה ומשיב בעצמו והוא בלבד.

עד יומו האחרון היה עושה את מסלולו הקבוע מביתו לכולל הלוך וחזור בגפו לבדו בידו אוחז את תיקו ללא שום מלווים או משמשים, יכולת לפגוש אותו במסלול זה כל יום חוצה את הגינה הציבורית השוקקת בילדים משתובבים ומשחקים, כך בענווה כזאת גדולה היה פונה מידי יום לביתו, רושם עז דבר זה היה מותיר באנשים שחזו בכך, וכל שכן בילדים שדומה כי עד סוף ימיהם לא ימוש מזיכרונם רבי שמעון בעדני הענק שבענקים והעניו שבענווים!

הכבוד היה לו ללעג וקלס בעיניו הוא לא ברח מן הכבוד הוא פשט צחק ממנו, הוא הבין את ההבל שיש בכבוד המדומה והוא הרבה לשחוק ממנו בעיקר כאשר נטו לכבדו בכל מיני תיאורי כבוד, כך לדוגמה שהיו אומרים לו 'הרב הגאון הגדול' הוא היה צוחק ושואל בהלצה 'כמה גדול'?…

אף בערוב ימיו כאשר שימש כנשיא מועצת חכמי התורה, הוא לא היה מוכן בשום אופן שיכנו אותו מרן, הוא היה מוחה נחרצות על כך כי מרן יש רק אחד 'מרן השולחן ערוך'.

אם זכית לחזות בפניו מקרוב, בחיי חיותו היית רואה את כל הטוב שבעולם נשקף בעיניו עם כל החמלה התום והזוך.

ואם לא זכית אזי הצצה קטנה לתמונות שעדשת המצלמה הנציחה, בבחינת 'והיו עיניך רואות את מוריך' תגלה לך על כך.

 

על מה בכה רבי שמעון?

בתקופת נגיף הקורונה, בתוך כל הכאוס הגדול שהביא עימו הנגיף, בין שלל הצווים ההרחקות וההנחיות, ביום אחד ניחתה הגזירה המרה על סגירת הכולל של הרב שמעון בעדני שלא ידע מימיו שממון מהו, בשמוע רבי שמעון על הגזירה הוא מיהר להחיש את פעמיו לעבר בית המדרש ניצב הוא מול כתלי בית מדרשו שזאת לו הפעם הראשונה בו דלתותיו סגורות על מנעול ובריח, והחל ממרר בבכי קורע לב בין יבבה ליבבה מבקש הוא בתחנונים מה' שיעביר את רוע הגזירה ויעצור את המגיפה מעל עם ישראל, שיוכלו לשוב וללמוד בבתי המדרשות ובהיכלי התורה, הוא גם הבטיח שבבית מדרשו לא ידברו דברים בטלים ולשון הרע ואמר כי הוא כבר הזהיר את האברכים על כך באזהרה חמורה.

כך עמד והתחנן על נפשו שיפתח שוב במהרה בית מדרשו שיוכלו לשוב וללמוד בו כבראשונה.

רועה נאמן

רבי שמעון בעדני היה רועה מסור ורחום, כל עת היה מעודד מנווט בחמלה ואהבה של אב רחום בסבלנות אין קץ גם בערוב ימיו כשכבר היה מבוגר והדבר הצריך ממנו הרבה כוחות.

בזמנים מסוימים ועמוסים הזמן שהקדיש לפונים אליו היה חצי דקה, אך לא כן היה כאשר הגיע לפניו בעל תשובה, אז היה מפנה את כול ענייניו ורעיונו לאותו אדם. בדאגה כנה היה מתעניין בו מחזק אותו ומכוון אותו, אז הזמן היה עוצר מלכת ורבי שמעון היה משוחח עם בעל התשובה גם למשך שעה ארוכה…

הדבר היה גם כאשר ניגשו לפניו בנות סמינר מתחזקות, גם אז היה עוזב הכל ומחזק את רוחן כמו אב רחום.

רבי שמעון היה דמות כל כך אצילית שחוט של חסד וענווה משוך על פניו, מלחמות היו רחוקות מאישיותו כמטחווי קשת, אך בדבר אחד היה נלחם בכל כוחו כמו אריה כפי שהעיד על עצמו בפני אחד ממקורביו, לשלב את ילדיהם של בעלי התשובה במוסדות חרדים טובים, הוא היה דבק ועיקש שיקלטו במוסדות תורניים…

אפיזודה מענינת שמשקפת לנו את יישותו ותכלית חייו- כאשר הגיע לפניו יהודי שהיה אברך כולל תלמיד חכם ששח באוזנו את רצונו לשלוח ידו במסחר לצורך פרנסתו, וביקש את ברכתו של רבי שמעון להצלחה במעשיו, להפתעתו קיבל את תשובתו 'בברכה' ההפוכה ממה שרצה:' אני מברך אותך שלא תצליח באף אחד מעסקיך כדי שתשוב לעסוק בתורה', היהודי נחרד לשמע 'הברכה'.

ואכן הברכה התקימה במלואה לאחר שנה של כשלונות חוזרים הוא חזר לספסל הישן בבית המדרש לעסוק באומנותה של תורה, וכיום הוא משמש כראש קהילה.

מספר פעמים בשנה היה עורך את נסיעותיו לחו"ל במטרה לעודד ולחזק את קהילות היהודים שם, ביניהם היו גם קהילות שהוקמו ביוזמתו ובעצתו והיו מתנהלות לפי הכוונתו.

בתוך סדר יומו העמוס, קבלת הקהל בשעות הערב היתה מתחילה מהשעה 8:30 ועד חצות, רבי שמעון היה  מקפיד מאוד לקרוא קריאת שמע בזמנה ולערך תיקון חצות.

אחרי הסתלקותו של ידידו ורעו מרן נשיא מועצת חכמי התורה חכם שלום כהן זצ"ל הנהיג רבי שמעון בעדני זצ"ל את הציבור הספרדי ועולם התורה, הוא דאג להרים את קרנה של יהדות ספרד בכל מקום בארץ ובעולם.

.

הרב אליהו עצור שאף הוא למד בפורת יוסף היה מספר על אישיותו המוקסמת והמיוחדת של הגאון רבי שמעון בעדני על עיונו המעמיק עד כדי שהגיע לידי חולי מרוב יגיעתו והתמדתו והיה מציין מעשה שארע לו עימו שכאשר רבי שמעון בעדני היה נצרך לצאת לפני פסח לבדוק את עניני הכשרות בצבא הוא קרא לאחד מתלמידיו ואמר לו על רבי אליהו עצור שהיה נשאר במרתף הישיבה ללמוד עד השעות המאוחרות שחוטפתו שינה וכל אותם הימים רבי שמעון היה נמצא עמו במרתף כל אחד בשלו וכעת שצריך הוא ללכת לחודש ימים הוא חושש שיפחד להשאר לבדו במרתף בו הוא לומד וחלילה בכך יתבטל לימודו… לכן הוא מבקש ממנו שכל לילה יהיה עמו מבלי שידע וירגיש שרבי שמעון ביקש ממנו על כך לאחר דבריו המשיך הרב להזהירו בדבר וצוה עליו תכין לו שתייה חמה ותשאר עמו עד לשעה שהוא יתעייף וילך לישון ורק לאחר מכן תלך גם אתה. על מעשה זה היה אומר רבי אליהו עצור בכל הזדמנות לתלמידו 'נו האם היום ניתן למצוא כזאת דאגה אבהית של ראש ישיבה לבחור כה צעיר שרק הגיע מחו"ל לחסות בין כותלי הישיבה' והיה הרב עצור חוזר ושונה בכל פעם ופעם ואומר בזה הלשון "דע לך כל מה שהשגתי הן במידות והן בתורה הכל מכוחו של הרב בעדני ובזכותו".

מי יתן תמורתו…

 

אמונה יוקדת

אמונתו של רבי שמעון היתה כל כך מוחשית ויצוקה בביאת המשיח והוא היה חי ונושם את הגאולה בכל רגע בחייו ושח על כך רבות, עד  כי ראה לנכון לפתוח את הכולל בירושלים בראשות בנו הנקרא "טהרות"- שם עוסקים האברכים המעולים שנבחרו בקפידה בלימוד כל ההלכות הקשורות בזמן בניין בית המקדש, המטרה היא אחת- שכאשר יבוא משיח יהיו תלמידי חכמים המתמצאים בהלכות המקדש הלכה למעשה להורות לעם.

כמדי שבוע ביום רביעי נוהג היה לנסוע לרובע היהודי בירושלים שם רכש דירה במטרה להיות הכי קרוב למקדש בביאת משיח, ברובע היה לומד בחברותא. ולאחר מכן היה עורך תיקון חצות בבכיות נוראיות באחת מפינות הכותל המערבי.

אמונתו היתה יוקדת בסיבת הסיבות שכל מעשיו גם אלו שאינם מובנים לנו הכל לטובה- כאשר נודע לו על האסון הנורא בו נרצח נכדו שלום אהרון בעדני בפיגוע, הוא ביכה את לכתו ואמר: "זה נכד רביעי שאני משתתף בהלוויה שלו. ריבונו של עולם, זה כל כך כואב – נכד כזה יקר, תלמיד חכם הלך מאתנו, אבל אין לנו שאלות. אנחנו יודעים שזה טוב, יודעים שאנחנו לא רואים את התמונה כולה. תודה לך ה', גם על מה שאני לא מבין".

רבותיו:

רבי עזרא עטייה , רבי אלעזר מנחם שך.

תלמידיו ובניו:

בנו רבי דוד בעדני ראש כולל 'טהרות' בירושלים.

הרב משה מאיה.

הרב יוסף זליכה.

 

ניצחו אראלים את המצוקים

אך שנה חלפה מאותו יום מר ונמהר יום רביעי יח בטבת תשפ"ג, בו ניצחו אראלים את המצוקים ואבד לנו רועה נאמן גדול בישראל,  בדרכו האחרונה מאות אלפים ליוו את רבי שמעון בעדני וביכו את לכתו, רבבות מעם ישראל מכל החוגים ומכל המגזרים ביכו מרה על האובדן הגדול ועל היתמות מגדול הדור ששימש דוגמא ומופת לעם כל חייו בהתמדתו העצומה ובענתנותו הגדולה.

גדולי ישראל ספרדים וליטאים שהיו נוכחים בהלוויה הספידו אותו וחלקו כבוד אחרון למי שכל חייו ברח ממנו.

רבי שמעון הובא למנוחות בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'.

זכותו תגן בעדנ(י)ו!