לפני למעלה ממאה שנה חי רבי רפאל אלעזר הלוי בן – טובו – אשר היה אחד מגדולי החכמים של רבאט במרוקו, ובהמשך כיהן כדיין "בעדת המערבים" בירושלים, היה ממקימי ועד העדה המערבית במאה ה-19, מחבר הספר החשוב "פקודת אלעזר".

ראשית דרכו

רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו נולד בשנת התקפ"ה, בעיר רבאט שבמרוקו, אחיו רבי אברהם הלוי בן טובו שימש כרב ברבאט.

עוד בהיותו ילד ניכרו בו אותות גדולה, הוא ניחן בזיכרון מיוחד במינו, ושקידתו העצומה של הילד היתה לשם דבר בקהילתו.

מפיו של רבי סעדיה מארג'י – מחכמיה הגדולים של רבאט, הוא למד תורה בילדותו, יחד עם ידיד נעוריו רבי דוד שמעון – הצוף דב"ש – שידידות אמת נקשרה ביניהם עד יום פקודת רבי דוד שמעון.

בכל יום שישי היה לרבי סעדיה מארג'י סדר קבוע של לימוד עם הילדים, רבי סעדיה היה קורא עימם שנים מקרא ואחד תרגום ולאחר מכן היה קורא עימם את ההפטרה, שיר של יום, משנה א' של שבת, ומשנה א' של ספר יצירה, ובסוף היה קורא עימם זוהר של הסדרה של אותו שבוע – כך בכל יום שישי הילד רפאל אלעזר היה לומד סדר זה עם רבו וחבריו.

משחר נעוריו  נהג העלם – רפאל אלעזר, בקדושה בטהרה ובפרישות מכל עניני העולם הזה, הוא אף נהג להתבודד עם בוראו מעת לעת ולשפוך לפניו שיחו.

בבחרותו הוא התייתם מאביו כפי שהוא כותב בספרו :"ובבחרותי בז' ימי אבל מ"א ז"ל…"

סולם העלייה

רבי רפאל אלעזר עלה ונתעלה, ובשקידתו העצומה הוא מילא כרסו בש"ס ופוסקים, בתורת הנגלה ובתורת הנסתר – הוא אסף סביבו מספר תלמידים איתם למד בשקידה גדולה כדי להכשירם להיות תלמידי חכמים בקיאים בכל חלקי התורה.

הצניעות והענווה שהיו טבועים בנפשו של רבי רפאל אלעזר הלוי, גרמו לו להתרחק מן השררה ומן הפרסום כבורח מן האש, אך משמים חפצו שמעיינותיו הזכים והטהורים יפוצו חוצה, ובלי שיחפוץ בכך יצא שמעו למרחקים ושמו נודע לשם ולתהילה בקרב קהילתו ובשאר התפוצות, רבים נהרו לפתחו כדי להתבשם מתורתו ולהתברך מפיו הטהור, הוא לעומת זאת נותר בפשטותו פרוש מעניני העולם הזה, שקוע בד' אמות של תורה והלכה, לא מבטל רגע מלימודו.

ברם, למרות פרישותו הגדולה הוא היה מקדיש מזמנו ויוצא אל העם כדי ללמדם חכמה ודעת הלכה ומוסר, כמדי שבת בשבתו לפני תפילת מנחה.

לאחר תפילת מנחה של שבת היו באים ומצטרפים רבי דוד שמעון ותלמידיו לחסות תחת צל קורתו של רבי רפאל אלעזר ופותחים בלימוד משותף בליבון הלכות שונות שעמדו על הפרק – והיו דנים בהם הלכה למעשה.

רבי רפאל אלעזר חי חיי דוחק ועוני, וזאת בשל העובדה, שהיה זהיר שלא להנות ממתנות בשר ודם כלל ועיקר, אף מן התלמידים שלימד לא היה גובה שכר על כך, אלא היה מלמדם חינם אין כסף!

והיה דורש לתלמידיו תמיד כביטוי הגמרא – "מה אני בחינם אף אתם בחינם".

עיקר פרנסתו הדלה היתה מכתיבת שטרות וכדומה, אך למרות דלותו הוא קימץ מפת לחמו כדי לתת מכספו לצדקה לעניים.

והעיד בכך רבי נחמן בטיטו בהספדו עליו: "דהגם שלא היתה ידו משגת להחיות את נפשו, וחיי צער חי, עם כל זה היה עושה כל טצדקי לחוס על דל ואביון, ולחמו נתן, מקמץ מעיסתו ומלוה מהבני אדם להשיב נפש שוקקה, ומעשה את אחרים שיתנו…"

ליבו היה נצבט בקרבו משהיה רואה תלמיד חכם הדחוק לפרנסתו ולעיתים לא היה לאל ידו של רבי רפאל אלעזר כדי לעזור לו – שגם מצבו היה דחוק עד מאוד ולא היתה הפרוטה מצויה בכיסו כלל – צער רב היה מצטער בכך בלי להתחשב במצבו שהיה זהה.

תלמידיו

• רבי אברהם אביכזר
• רבי יוסף ארוואץ

רבותיו

• רבי סעדיה מארג'י
• הגאון החכם רבי וידאל קואינקה

עלייתו ארצה

עז היה רצונו של רבי רפאל אלעזר לחונן את עפרה של ארץ ישראל, ולהתבשם מאווירה המחכים של ארץ הקודש.

בשנת תרי"ח מימש רבי רפאל את חזונו הגדול והוא עלה יחד עם ידידו משכבר הימים רבי דוד שמעון לארץ ישראל יחד עם קבוצה גדולה ממרוקו.

בדרכו לארץ הקודש עבר דרך העיר טנג'יר ובה שהה למשך תקופה קצרה – בפרק זמן קצר זה הספיקו גדוליה וחכמיה של טנג'יר לעמוד על טיבו גדולתו בתורה עמקנותו ומידותיו הנאצלות, כשבראשם רבי מרדכי בן ג'ו.

רבי רפאל אלעזר לא ישב בטל רגע מלימודו, הוא חקר שם אחר מנהגים שונים ודן עם תלמידי החכמים הגדולים שבה על הלכות ומנהגים שונים.

מטנג'יר המשיך רבי רפאל אלעזר במסעו לגיבראלטאר, בני הקהילה ששמעו הטוב הגיע אליהם, שמחו לקראתו וקיבלוהו בכבוד הראוי לתלמיד חכם גדול כמותו, גם שם עוד טרם נח מעמל הדרך ערגה נפשו הטהורה לצלול במעמקיה של התורה הקדושה, הוא השתהה שם בחברת בני העלייה חכמי העיר, ומשם היה שולח שאלותיו וספקותיו לגאון רבי יצחק בן וואליד ראש אב בית דין של טיטואן ומחבר הספר "ויאמר יצחק".

בשנת תרי"ח דרכו רגליו של רבי רפאל אלעזר על אדמת הקודש, את משכנו הוא קבע בעיר הקודש ירושלים, שם לא ביטל רגע ולא השתהה מלימודו בשקדנותו הידועה, בד בבד אחר עלותו ארצה הגיעו עוד עולים רבים ממרוקו שסבלו מעוני מחפיר – רבי רפאל אלעזר דאג להם כאב רחום לכל צרכיהם ומחסורם.

בירושלים הוא נקשר עם כל גדוליה וחכמיה ללא הבדלי דת וגזע, הכל רחשו לו כבוד גדול ואהבה רבה, והוא התקבל על לב כולם בשמחה ואהדה.

רבי דוד בן שמעון – הצוף דב"ש – שכיהן כרב ואב"ד של העדה המערבית, ואשר ידע והכיר בגדולתו של רבי רפאל אלעזר עוד משחר נעוריו בהיותם יושבים על ספסל הלימודים יחדיו, עודדו לשמש כדיין וראש הישיבה ל"עדת המערביים" שבירושלים.

ולאחר הסכמתו מינהו רבי דוד בן שמעון לדיין בבית הדין ולראש הישיבה של "העדה המערבית" –יחד עם תלמידיו שאהבתם לרבם קדמה ליראתם עלה ונתעלה בלימודו בשקידה מופלאה, הוא חינכם לניצול הזמן ולעבודת ה' זכה ואמיתית.

גדולתו

העידו עליו תלמידיו וכן רבי נחמן בטיטו – שברבות הימים היה לממלא מקומו של רבי רפאל אלעזר לאחר פטירתו – כי מעולם לא עבר על רבי רפאל אלעזר חצות הליל בשנתו, ופיו לא פסק מגירסא.

רבי רפאל אלעזר דקדק במצוות קלה כבחמורה וכל ימיו נהג להחמיר על עצמו תוך שהוא לא סר ממנהגיו הקדושים שהביא עימו ממרוקו שאת הסימוכין להם בירר היטב בדברי הש"ס והפוסקים.

על אף שבירושלים היו נפוצים מאוד "מנהג ירושלים" והדבר לא היה קל כדי לשנות מן המוסכמיות, הוא דבק במנהגיו "המערביים" שלהם הביא סימוכין רבים וקרקע הלכתית מוצקה – ועמד איתן כנגד המתריסים והמערערים עליו.

גם רבי דוד בן שמעון – הצוף דב"ש, שהיו חביבים בעיניו מנהגי ירושלים, העיר לו מספר פעמים על כך, אך רבי רפאל אלעזר עמד נכחו והיה איתן בדעתו ואף הביא נימוקיו מגדולי ירושלים, אשר הציג בפניהם את הדברים והם נתנו גם כן הסכמתם לכך, ביניהם רבי משה נחמייאש.

על בני עדתו פקח רבי רפאל אלעזר עינו שלא יסטו מדרך הישר ח"ו, הוא תיקן עבורם תקנות וסייגים רבים, לעומת זאת כשראה שיש מנהגים שצריך לשנותם מפני שהם פוגעים בפן הלכתי כלשהו, הוא הקל בהם לבני קהילתו, כמו הדוגמא שבעירו נהגו שנשים לא עושות מלאכה בכל יום שאין בו נפילת אפיים, כשראה שהדבר גורם לנזק הלכתי, הוא הקל בדבר שתוכלנה הנשים לעשות מלאכה בימים אלו כפי שהוא כותב בספרו: "ואני הקטן דעתי נוטה שכל יום שאין בו איסור מן הדין ממש מדברי סופרים אלא מתורת מנהג שיש להורות לה קולא בדבר, שלא ימשך קלקול ומכשול מבטלתם כגון לעמוד בפתחי חצרות בחו"ל או לצאת לטייל בשוקי ורחובות כאן בירושלים עה"ק וטוב לעבור על מנהג לעשות מלאכת או לכבס בגדיה…"

בשנת תר"מ לאחר פטירתו של רבי דוד בן שמעון – הצוף דב"ש, חשה "עדת המערביים" בירושלים יתמות נוראה –  ללא מנהיג רוחני ששימש להם גם עזר בעניינים הגשמיים כאב דואג, בתום ימי האבל ישבו בני העדה ודנו רבות את מי למנות לרב אחריו, רוב הדעות נטו לצד רבי רפאל אלעזר שהיה המתאים והראוי ביותר לתפקיד.

ואכן רבי רפאל אלעזר הלוי נבחר לתפקיד ומינוהו לרב "עדת המערביים" – בתפקיד זה שימש במשך כשש שנים עד ליום פטירתו.

בניו

• רבי יעקב חי
• מרת רבקה

ספרו

"פקודת אלעזר"- ביאור על השלחן ערוך או"ח אשר נדפסו בהשתדלותם של תלמידיו המובהקים רבי שמואל רפאל בוחבוט זצ"ל ורבי אברהם אביכזר זצ"ל – ולו שלושה חלקים, שאר החלקים לא נדפסו, וכן ספרי שו"תים דרשות וחידושים שלא זכו לראות אור מסיבות שאינן ידועות לנו – אך ישנן ראיות רבות על ספרים אלו שאכן נכתבו אך לצערנו לא ראו אור.

בספרו "פקודת אלעזר" הוא נלחם לשמור על המנהגים "המערביים" בקרב קהילתו בתוך ירושלים.

פטירתו

ביום כ"א באדר שנת התרמ"ו –  ניצחו אראלים את המצוקים ועלתה נשמתו הטהורה והזכה של רבי רפאל אלעזר הלוי בן – טובו השמיימה, לאבלם של העם בכלל ושל בני ירושלים בפרט.

רבי רפאל אלעזר נקבר בהר הזיתים, ברובע היהודי שבעיר העתיקה נבנה בית כנסת על שמו ולזכרו.

רבי נחמן בטיטו היה ממשיך דרכו ומילא את מקומו כראש אב בית דין ורב "העדה המערבית" בירושלים.