רבי יוסף הכהן היתה דמות רבת אנפין, הוא פעל במקביל בעולם העשייה ובעולם האצילות, בהצצה קצרה לקורות חייו העמוסים לעייפה בפעליו המרובים למען בני קהילתו ועדתו בארץ ובחו"ל, ניתן לראות את רצונו העז להרבות כבוד שמים בכל מחיר ולשם שמים בלבד -הן בהקמת מוסדות תורניים רבים והן בחיזוק וביצור עניני הדת.

מייסדה המרכזי של שכונת הבוכרים בירושלים צאצא לרבי מרדכי אבלייא שהיה ידוע כבעל מופת קדוש.

ראשית דרכו

שנת הת"ר – 1840 ח'אנות קוקנד בוכארה

קולות פעייה רכות מילאו את ביתם של הזוג הצדיק, רבי יצחק – נכד הרב מרדכי אבלייא – שהיה ידוע כבעל מופת קדוש וצדיק, ומרת ספייד – לֶבָנה.

בן נולד להם בשעה טובה – בן יחיד ושמו נקרא בישראל – יוסף.

שם המשפחה כוג'הינוף בא משורש המילה כוג'הין – שבששה הבוכרית פירושו – נדיב לב / בעל הבית – רבי  יצחק היה ידוע כנדבן גדול ובעל צדקה, וכמי שתרם כספים רבים למוסדות תורה ולנזקקים – בשל כך דבק בו כינוי זה ובהמשך אף הפך לשם משפחתו.

צוואת אביו

אך מעט גדל הפעוט הזך – יוסף, והנה חש אביו כי ימיו ספורים וקיצו קרב – הוא מיהר לקרוא אליו את שניים מנכבדי העדה, שהכיר ביושרם ובנאמנותם, גם למלמד המצוין שבבוכארה הוא קרא – הוא אמר להם כי כיוון שטרם הספיק לצערו לחנך את בנו הקטן לתורה ולמצוות הוא מבקש מהם שבתקיעת כף יבטיחו לו שיקחו על עצמם לדאוג לחינוכו הטהור של הילד, ובהגיע הזמן למסור אותו ללמוד אצל המלמד המצוין רבי דוד חפץ, ובהגיעו לגיל שבע עשרה שידאגו לו למציאת שידוך הולם כאשר יחפוץ לב הנער, עוד הוא ביקש מהם שיעזרו לו בצעדיו הראשונים בעולם המסחר, עד אשר יתבסס היטב.

בתום דבריו הוא מסר בידיהם סכום כסף גדול שאיתו הם יוכלו לדאוג לבנו עד אשר יתחתן ויתבסס בעולם המסחר.

לאחר מכן פנה רבי יצחק למלמד הידוע – רבי דוד, הוא הגיש לו סכום כסף מכובד, ואמר לו 'זה מתנה ממני עבורך בנוסף לשכר הלימוד שישלמו לך האפוטרופוסים שמיניתי בבוא העת, מבקש אני ממך לדאוג שבני יהא תלמיד חכם למדן וגדול בתורה', לאחר שהבטיח רבי דוד כי יעשה ככל יכולתו כדי למלא אחר בקשתו – יצאה נשמתו הטהורה של רבי יצחק ושבה לכור מחצבתה.

רבי יצחק הותיר אחריו את אלמנתו בתו הנשואה והפעוט הקטן יוסף – כשהוא אך כבן 52 שנה.

בהיותו ילד למד יוסף אצל גדול המלמדים בבוכארה כפי צוואת אביו – רבי דוד מלמד חפץ.

בהיות יוסף נער הוא התבלט בין חבריו במיטב ידיעותיו והיה נחשב מטובי התלמידים בתלמוד תורה, לאחר מספר שנים עבר יוסף ללמוד אצל תלמיד חכם מירושלם שהגיע לבוכארה לבקשת רבי אברהם חיים  – ושמו חכם יהושע שושן שלימדם בתלמוד תורה ש"ס ופוסקים, כך החל יוסף ללמוד בביתו של חכם יהושוע מצאת השבת ועד ערב שבת קודש הבא, כך כל יום ברציפות, שם היה לן ואוכל עם יתר חבריו ביניהם רבי שלמה מוסיוף ורבי אברהם אמינוף.

ביתו של רבי יהושע שושן היווה כעין פנימייה לתלמידיו – ומאוחר יותר נתרמה מדרשה מיוחדת לכך.

יוסף היה בקי גדול בתלמוד ונושאי כליו עד אשר נתכנה בשם – "תלמודי".

האיש מקדש

בהגיע הנער יוסף לגיל 17 באו לפניו האפוטרופוסים שמינה אביו לפני פטירתו לדאוג לו למציאת כלה טובה וראויה – הם הגישו בפניו מספר הצעות שעמדו על הפרק, ולאחר דין ודברים נישא רבי יוסף בשעה טובה ומוצלחת לביתו של רבי יהושע דאמתוף – שהיה סוחר בצביעת בדים ושיווקם בבוכארה וגלילותיה.

תורה וגדולה על שולחן אחד

"ויהי ה' איש מצליח את יוסף"

לאחר נישואיו המשיכו לדאוג לו האפוטרופוסים שמינה אביו לקיים את צוואתו של רבי יצחק בעניין בנו – הם דאגו  לעתידו הכלכלי כדי שיוכל לעסוק בלימוד התורה ללא מטרד – הם הכניסו את רבי יוסף האברך הצעיר בסודות המסחר, לא לפני ששכרו לו חנות ורכשו עבורו סחורות משובחות של צבעים אשר היו מבוקשים אז מאוד באזורם, תקופה מסוימת הם ישבו עימו בחנות כדי לפקח על ניהולה, וללמדו את תורת הסחר, כשראו שרבי יוסף כבר מסתדר בכוחות עצמו והוא אף הודיע להם על כך, הם אמרו כי מילאו חובתם ויצאו נקיים משבועתם לרבי יצחק אביו אחר שמילאו את מבוקשו בקפדנות.

רבי יוסף המשיך לעסוק במסחר לפרנסתו וראה ברכה בעמלו – העסק פרח ושגשג, והוא מצא עצמו טרוד בו רוב שעות היום כשהוא נאלץ בשל כך לצמצם משעות לימודו – משראה כי עסקיו גוזלים ממנו את מקור חיותו – לימוד התורה, הוא החליט להעביר את ניהול החנות לחסידיו, שיפקחו על הנעשה ויביאו לו מן הרווחים כדי מחיתו – כך שיוכל להשקיע את כל זמנו ללימוד התורה הקדושה שכה אהבה נפשו.

אשתו – אשת החיל גם שלחה ידה לפרנסת הבית בהיותה בקיאה בטוויה ואריגה של משי טבעי.

באותה תקופה נולדו לרבי יוסף ורעייתו מספר ילדים – שאך שניים מהם שרדו ונותרו בחיים.

סולם העלייה

בשנת התרכ"ח לאחר כיבוש אסיה על ידי רוסיה הצארית הציע רבי יהושע שושן לרבי יוסף לעבור לסמרקנד שבאזור השליטה הרוסי, רבי יוסף נאות להצעה זו הוא העביר את עסקיו בהדרגה לסמרקנד ובערך בשנת התרמ"ב עקר רבי יוסף מבוכארה מולדתו לסמרקנד עם משפחתו.

 בתחילת בואו לסמרקנד התגורר אצל רבי שלמה באבאג'אן כבולי, יחד עם שותפים מספר הוא ייסד שם חברת טקסטיל לפרנסתו.

את הפן הרוחני שהיה כל חייו ואוות נפשו הוא וודאי דאג לטפח, ומיד עם בואו הוא אסף כמה תלמידים לארגן תלמוד תורה וישיבה לצעירים אותם הוא לימד באהבה ובמסירות, עד מהרה רבו התלמידים והמקום בו למדו הפך צר מלהכיל, על כן רבי יוסף עבר לגור בביתו של מו' דוד אישאן שביתו היה גדול ובעל חצר רחבה וחדרים גדולים ומרווחים שענו לצרכי המדרשה.

רבות פעל רבי יוסף הכהן על מנת להגדיל תורה ולהאדירה והוא עצמו היה עורך מגביות לטובת כך ומהונו אף היה מפזר נדבות רבות ברוחב לב וביד נדיבה עבור התלמוד תורה.

מספר התלמידים הלך וגבר מיום ליום ורבי יוסף מצא עצמו שקוע כולו מבוקר עד ערב בלימוד התלמידים הרבים במסירות, בשל כך לא נותר בידיו פנאי לעסקיו שנועדו לצרכי פרנסת ביתו בלבד.

הסכם יששכר וזבולון

רבי  ציון נייאז בנו של ר' פנחס הקטן מגדולי יהודי בוכארה עשיר מופלג ומכובד בין היהודים והמוסלמים, שראה את פני הדברים ראה בכך זכות והזדמנות ליטול חלק ושותפות בהפצת התורה של רבי יוסף, הוא פנה לרבי יוסף והציע לו שותפות – כהסכם יששכר וזבולון, כדי שיוכל לשבת וללמוד באין מפריע, רבי יוסף שמח בהצעתו וכך מדי פעם היה מעביר רבי ציון סכומים נכבדים מרווחיו לכלכת רבי יוסף ומשפחתו.

מיד לאחר בואו לסמרקנד נדר רבי יוסף לעלות ירושלימה כאשר הונו יגדל, ואכן לאחר שותפתו עם רבי ציון גדלו רווחיו והוא החליט כי הגיעה העת לקיים נדרו.

עלייתו ארצה

שאיפתו הגדולה לעלות לארץ ישראל פיעמה בקרבו שנים רבות, רבי יוסף סיפר לתלמידיו ולחבריו על רצונו העז לעלות ארצה, והמה הצטערו מאוד על עוזבו אותם.

בשנת התרמ"ט טרם צאתו את העיר ערך רבי יוסף סעודה גדולה כדי להיפרד מידידיו ראשי העיר ונכבדיה ומתלמידיו.

למחרת היום יצא רבי יוסף הכהן לדרך עם משפחתו, בדרכם הצטרפו אליהם עוד מספר משפחות ולאחר חודשים של מסעות קשים במדבריות וימים בדרכים מסוכנות ומשובשות הגיע רבי יוסף עם השיירה לירושלם שם הם ערכו חנייה קצרה על מנת לנוח מעמל הדרך, ואחר כך הם המשיכו בדרכם כדי לבקר בערי הקודש חברון טבריה וצפת ובשאר חלקי הארץ, לאחר מספר חודשים הם שבו לירושלם והשתקעו בה.

השיירה הגדולה שמנתה רבים מבני העדה הבוכרית התישבה בעיר העתיקה, מבואותיה של העיר העתיקה ובתי המגורים שבה לא הספיקו לעולים הרבים, והצפיפות שנוצרה שם היתה בלתי נסבלת – רבי יוסף ראה במצוקת אחיו והוא לא עמד מנגד, יחד עם רבי שלמה מוסאיוף ועוד כמה פעילים הוא ייסד את חברת "חובבי ציון" – שתפקידה היה להקים מבני מגורים מקוואות טהרה בתי כנסיות והכנסת אורחים וכן מוסדות תורה לבני העדה הבוכרית וגלילותיה.

כאשר חפצו לרכוש קרקע למטרה נעלה זו – הערימו עליהם השלטונות קשיים בשל החוק לפיו עולים חדשים לא יכולים לרכוש קרקע אלא אם בעבר השתקעו בארץ לפחות עשרים שנה, אך בחסדי שמים הם הצליחו לעקוף את החוק ולרכוש מהממשלה את הקרקע עליה הוקמה שכונת "רחובות".

גם לאחר שקמה השכונה בסיעתא דשמייא מרובה המשיך רבי יוסף הכהן  לשמש לבני עדתו כמנהיג רוחני ואף בעניינים הטכניים הוא פעל רבות עד לביסוסה של הקהילה.

בתוך כל שתדלנותו ופעליו הרבים למען יהודי עדתו, לימוד התורה שהיה בראש מעייניו לא נזנח לרגע, רבי יוסף יחד עם חבריו – חכמי ירושלם למד קבלה אצל גדולי חכמי העיר, ביניהם: חכם שאול דוויק וחכם עזרא רפול.

בירושלם נולדו לרבי יוסף ילדים נוספים.

בחזרה לסמרקנד

לאחר כעשר שנים מיום עלותו ארצה, בשנת התרס"ב שב רבי יוסף לסמרקנד יחד עם בניו ובהמשך הצטרפו גם שאר בני המשפחה בעיקר כדי לחזק ולבצר שם את עניני הדת שהיו דרושים שיפור, ובנוסף כדי להכניס את בניו לעסקי המסחר כדי שיוכלו בבוא העת לכלכל את עצמם וליישב ללמוד בהשקט ללא טרדה כלכלית.

לאחר שיסיים משימות עילאיות אלו, חשב ישוב הוא להשתקע בירושלים.

עם הגיעו בשנית לסמרקנד הוא דאג לארגן שיעורי תורה למבוגרים לאחר תפילת מנחה וערבית בביתו, בין משתתפי השיעור נמנו גם מראשי הקהילה, וביום היה מלמד קבוצות צעירים תלמוד ודינים, כל מטרתו היתה הרבצת התורה לשם שמים, להרבות כבוד שמים בעולם, ושלא על מנת לקבל פרס.

לאחר שגדלה כמות התלמידים החליט רבי יוסף לפתוח עבורם תלמוד תורה, משימה זו לא היתה פשוטה כלל, להחזיק ולתמוך בתלמוד תורה שמנה ברובו תלמידים ממשפחות מעוטות יכולות, לאחר שבני העשירים היו עוזבים את תלמוד התורה אחרי זמן קצר מתחילת לימודם, ואחזקת התלמוד תורה נעשתה בלתי אפשרית.

רבי יוסף חשב מה לעשות בדבר, הוא כינס את נכבדי הקהילה ושיתפם בעניין, הוא הציג בפניהם את המצב העגום ומצד שני את תוכניותיו לייסוד התלמוד תורה מכספי הציבור בחלוקה שווה והוגנת לכל כיס, בתוכניתו היה לדאוג לתלמיד מרגע היכנסו לתלמוד תורה ועד נישואיו, בעיקר ליתומים – דאג רבי יוסף שיהיה להם סיוע הולם לאורך כל הדרך עד לחתונתם ובכלל.

בנוסף דאג רבי יוסף לתלמידים העניים שהוריהם מעוטי יכולת ואין ביכולתם לשלוח את בניהם ללמוד תורה, נכבדי העדה שמעו את התוכנית המבריקה שהוא טווה והם קיבלו את הרעיון בהתלהבות כמו יתר בני הקהילה.

בתלמוד תורה הכשירו את הנערים למסירת שיעורי תורה בפומבי ובהמשך כשבגרו הכשירו אותם למורי הוראות שוב"ים חזנים ודרשנים.

רבי יוסף ראה כי בהרבה בתי הכנסיות ששכנו בסמרקנד לא דקדקו לקרוא בתורה כראוי, רבי יוסף הזמין לעירם קורא בתורה מומחה ובעל קול ערב ששמו הלך לפניו, במטרה שיכשיר תלמידים מתאימים לקריאה בתורה כראוי בדקדוק וכפי מנהג אבותם, תלמידים אלו עד מהרה רכשו את הידע הדרוש וקראו היטב בתורה, הם התקבלו בכל בתי הכנסיות בהערצה גדולה.

פעמיים בשנה דרש רבי יוסף בבית הכנסת הגדול: בשבת הגדול טרם חג הפסח בה עסק שיעורו בביאור הלכות החג ומנהגיו על בוריין. ובצאת חג הפסח בין תפילת מנחה וערבית הוא דרש ובירך את הקהל.

לדרשות אלה התאספו כל יהודי סמרקנד מגדול ועד קטן בבית הכנסת הגדול, שאר בתי הכנסת שבעיר נסגרו באותה שעה.

רבי יוסף דאג גם לחיזוק הקשר בין ערי בוכארה לירושלים.

נוסף על כך הוא דאג להכשיר תלמידי חכמים ושוב"ים שישמשו את הקהילות היהודיות סביב.

בשנת התרס"ה מונה רבי יוסף לשמש כרב העיר – והוא שימש במשרה זו קרוב ל – 20 שנה.

עלייתו השנייה לארץ ישראל

ביום בו נפלה בוכארה בידי הבולשביקים נוצרה אנדרלמוסיה גדולה, רבים ברחו ונפוצו לכל עבר בנסיון למצוא מקלט ומפלט, הדרכים לארץ ישראל נחסמו וניתן היה לברוח רק לאפגניסטן ופרס הסמוכות,

משראה רבי יוסף את המצב המתוח הוא החליט למלט את בניו מן הסכנה, הוא שלח בתחילה את בנו אברהם חיים בדרך בלתי לגאלית לפרס, כשנודע לו שבנו הגיע למחוז חפצו בשלום הוא שלח אחריו את בנו השני בן ציון.

בשנת התרפ"ג נרגעו מעט הרוחות והשלטון החדש אפשר לנתיניו לצאת את גבולות הארץ באופן חוקי, מיד ששמע על כך רבי יוסף הוא מיהר לארגן קבוצה מתלמידיו וחסידיו יחד עימם ועם בני משפחתו כמובן הוא עלה לארץ ישראל בפעם השנייה והאחרונה.

בניו:

• אברהם חיים
• מרים
• בן ציון- שנולד לו בארץ ישראל.
• מרדכי

תלמידיו:

• הרב יעקב קייקוב – רב יהודי בוכארה בתל אביב, בביתו היה מתפלל רבי יוסף עם שחר בחדר מיוחד עם ארון קודש, ואליו היו מצטרפים רבים מתלמידיו.
• הרב דוד אמינוף
• הרב ידידיה עלהיוף

 

החזון שלא התממש

מיד עם הגיעו ארצה, קיבלוהו בני עדתו בכבוד גדול ובשמחה רבה על שובו של רבם, רבי יוסף הביט נכחו הוא ראה את כמות העולים הרבים שהתווספו מאז עוזבו את הארץ, הוא שמח על כי ההתישבות גדלה, אך בראותו כי רבים מהם במצב כלכלי דחוק והמה יושבים בטלים ללא מלאכה, הוא הגה את רעיון ההתישבות שיעסיק את הצעירים והמבוגרים כאחד ויספק להם גם מקור פרנסה.

רעיון ההתישבות היה לרכוש אדמה חקלאית בחדרה ולהקים בה מושב חקלאי – העולים שידעו היטב את מלאכת עבודת האדמה, יוכלו להשתלב היטב וימצאו מקור תעסוקה ופרנסה.

הנאספים בפניהם הציע רבי יוסף את הרעיון התלהבו מכך והבטיחו לשלוח בקרוב משלחת לבחון את השטח החקלאי שבחדרה מקרוב.

פטירתו

רבי יוסף לא זכה להגשים את חזונו זה, זמן קצר לאחר מכן ביום כ' באדר א' התרפ"ד בהיות רבי יוסף כבן 83 השיב רבי יוסף את נשמתו הטהורה לבוראו, בעודו צלול וכוחו במתניו.

אבל כבד ירד על בני עדת הבוכרים ובכלל על רבים והמונים שיצא שמעו אליהם ממרחקים.

הלווייתו מנתה משתתפים רבים שליוו אותו בכבוד גדול, ובצער רב בדרכו האחרונה, רבי יעקב מאיר הראשון לציון דאז שהשתתף אף הוא בהלוויה, ספד לרבי יוסף "רבי יוסף הכהן היה דמות מיוחדת, דמות של מנהיג רוחני, ששירת כל חייו את עמו ועדתו והקים מוסדות תורה וחינוך, וכל עבודתו היתה לשם שמים איש חסד צדיק עניו וישר…"

רבי יוסף זצוק"ל נטמן בהר הזיתים בירושלים.

לזכרו נבנה בית כנסת גדול בדרום תל אביב הנקרא על שמו "היכל מהר"יך".