הילולות צדיקים
י ניסן: ר' חנניה אברג'ל – אביו של מו"ר הרב יורם זיע"א
לא ניתן לתאר במילים את הכבוד העצום שהיה אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א רוחש לאביו ר' חנניה ע"ה. רבנו
ו׳ בניסן תשפ״ד (ו׳ בניסן תשפ״ד (14/04/2024))
תפריט
רבי אברהם בורנשטיין היה אדמו"ר ומייסד חסידות סכוטשוב, חי בתקופת האחרונים, מגדולי ופוסקי הלמדנים שבפולין, חריפותו וגאונותו העצומים התגלו עוד טרם מלאו לו שלוש שנים, מצאצאי משפחות גדולים של הרמ"א הש"ך והמעשה רוקח, חתנו של רבי מנחם מענדל מקוצק.
עיירת בנדין באותו היום לבשה חג, השמחה היתה פורצת גבולות – ולשמחה מה זו עושה? – הכל שחו כי לרבי זאב נחום בעל מחבר הספר "אגודת אזוב" ולרבנית מרת דאברוש נולד בשעה טובה ומוצלחת בנם בכורם – מרגע היוולדו נמלא הבית אור גדול כל כך עד כי תושבי העיירה היו בטוחים כי נפלה דליקה בבית.
משהבינו כי האור בוקע מקדושתו של הרך הנולד – הבינו הכל שעדיו של עולל זה לגדולות והשמחה רבתה כפליים.
רבי זאב נחום אביו של רבי אברהם – היה מחשובי חסידי קוצק איש אמת ובעל מידות תרומיות אשר שימש כרבה של בנדין אח"כ כרב באלקוש ויותר מאוחר כרבה של ביאלא.
אמו הרבנית מרת דאברוש הייתה צדקת ובעלת חסדים וזכתה פעמים לגילוי אליהו.
ביום הברית כל תושבי העיירה נטלו חלק בשמחה הגדולה – בין המשתתפים הרבים שבאו ליטול חלק בשמחה הבחינה אימו הצדקת של הרך הנולד באדם בעל הדרת פנים הנדחק בין ההמון שפניו אינם היו מוכרות לה, היא שאלה אותו מי הוא, והאיש ההדור השיב לה בנוסח כעין זה: אני הוא המשתתף בבריתו של כל ילד יהודי…' – אכן זכתה אימו הצדקת ביום ברית בנה לגילוי אליהו.
שמו של הרך הנולד נקרא בישראל – אברהם.
מימי ינקותו היה אברהם הפעוט בעל חולי, פעם אחת חלה והרופאים כבר אמרו נואש ממצבו הרפואי, וחייו היו תלויים בסכנה ממשית, אימו עמדה פתח הבית ונשאה עיניה למרום, עיניה זלגו דמעות ללא הרף, והיא התחננה לפני ה' שישלח חיים ומזור לבנה הפעוט.
לפתע עבר במקום אדם ושאלה לפשר בכייה, האם הבוכייה לא ענתה והמשיכה לבכות רק כאשר הפציר בה שוב ושוב סיפרה לו על בנה מחמד עיניה שנתון בין חיים למוות, אמר לה האיש אל תתייראי לכי עשי לבנך רפואה כזו וכזו ובנך יתרפא וכשכילה לדבר נעלם כאילו פרח…
הרבנית עשתה כדבריו ואכן בנה נרפא לגמרי – ברבות הימים רבי אברהם ששמע סיפור זה מאימו אמר כי זכתה היא אז לגילוי אליהו הנביא זכור לטוב.
מקרה נוסף היה שחלה והיה נתון בסכנת חיים ממשית, אביו הצדיק – רבי זאב נחום, המשיך בלימודו כאילו לא ארע דבר, אך אמו הרבנית שחששה לחייו צעקה אליו כי בנם בסכנת חיים ונוטה למות חלילה – בכדי שיעשה משהו, או אז פנה רבי זאב נחום לעריסת התינוק והביט בפניו הטהורות של התינוק, הוא ראה את הקדושה העצומה הנשקפת מהם ואת אור התורה זורח ממנו ופניו של רבי זאב נחום שחקו, הוא החל לדבר אתו בדברי תורה כדבר לנער, אחר הוא פנה לרבנית ואמר לה 'אינני מבין מה את רוצה, הוא בריא לגמרי!' ואכן כך היה והילד הבריא לחלוטין.
משגדל ונעשה ילד ניכר עליו כי אינו ילד רגיל כשאר בני גילו, בגיל שנתיים כשהחל אביו ללמדו את האותיות הוא הורה לו באצבעו על האות א' ואמר לו זה 'אלף', מיד הורה לו הפעוט על עוד אותיות הא' הכתובות בלוח ואמר לו אם כן אז גם זו האות א' וגם זו, וכן על זה הדרך בכל אות ותנועה שלימדו בפעם הראשונה כבר קלט וידע לומר על עוד תנועות ואותיות אותו הדבר, עד שלאחר ארבעה שבועות כבר ידע לקרוא והתפלל לבד מתוך הסידור!
בילדותו היה לומד אצל אביו והיה משתתף בשיעוריו העמוקים שהיה אביו מוסר לתלמידיו הבוגרים – בשיעורים אלו הוא היה מקשה קושיות עמוקות ומתרץ תירוצים גאוניים באופן שהיה מדהים ומפעים את כל שומעיו.
בהמשך בעודו נער צעיר פחות מגיל בר מצווה הוא כבר החל למסור שיעורים לתלמידים בעצמו בחריפות ובשנינות.
כך מגיל צעיר מאוד התפרסם שמו כ"העילוי מאלקוש".
בשעת רצון גילה פעם הרבי מקוצק – חותנו, באוזני חסידיו מדוע רבי זאב נחום זכה בנשמה כל כך גבוהה ונדירה כשל בנו רבי אברהם – כיוון שבאחד מימי הפורים היו כל הצדיקים והלמדנים טרודים במצוות היום ופסקו מלימודם, ולא היה אף אחד בכל עולם כולו שלמד באותה השעה, חוץ הרב מביאלא רבי זאב נחום שבאותה שעה היה עסוק בלימודו! קול לימודו עשה רושם ורעש גדול בשמים, שהרי אם הוא לא היה לומד באותה השעה היה העולם כולו נחרב! וחוזר לתוהו ובוהו! ומכיון שבזכות לימודו קיים את כל העולם, לכן החליטו להעניק לו את המתנה הכי גדולה שיש בכל העולמות – בן צדיק!
סולם העלייה
בשנת תרי"ג בהיות רבי אברהם בגיל ארבע עשרה, הגיעו הצעות רבות לפתחו וגדולי ומאורי הדור חפצו בו לחתן לביתם מהם רבי חיים מצאנז, בעל חידושי הרי"ם, ורבי מנחם מענדל מקוצק.
בסופו של דבר, בשעה טובה ומוצלחת נישא רבי אברהם למרת שרה צינא – בתו של השרף – רבי מנחם מענדל מקוצק זצ"ל.
אהבה רבה שררה בין הרבי מקוצק לבין חתנו רבי אברהם, הרבי מקוצק הפליג בשבחו והיה שומר עליו ככלי יקר, ועם כל זאת שבאותה התקופה היה מרבה הרבי מקוצק להתבודד בחדרו ולנהוג מנהגי פרישות, דלתו לא היתה נעולה בפני חתנו זה שהיה מחבבו מאוד ומייקרו ומרבה להתפלפל עימו מידי יום בחידושי תורה.
לאחר פטירת חותנו – הרבי מקוצק, נעשה רבי אברהם לחסידו של החידושי הרי"ם ולאחר מכן לרבי העניך מאלכסנדר.
בשנת תרכ"ג לאחר שהיה קשה על הרבנית להחזיקו על שולחנו, שקל רבות רבי אברהם ואחר נאות לקבל עליו את משרת הרבנות, הוא נתמנה לרב בפרצובא בפלך שדליץ, אולם שם היתה הקהילה במצב כלכלי ירוד ולעיתים אף סבלו בני הקהילה מחרפת רעב ממש כך שלעיתים לא היה בידם כדי לספק לו את משכורתו.
כשנודע הדבר לרבי מאיר אלתר מגור הוא מיהר להקציב בידו מידי שבוע סכום של 19 רובל – סכום שהיה נכבד מאוד בימים אלו – בתקופה זו באה הרווחה אל ביתו של רבי אברהם.
הגם שבאה לו הרווחה כלכלית בתקופה זו הוא סבל מרדיפותהים של חסידי רבי דוד – גיסו ובנו של רבי מנחם מנדל מקוצק, מכיוון שלא קיבל את מרות רבם, והיה לחסידו של רבי יצחק מאיר אלתר מגור.
ימי שבתו בפרצובא לא ארכו – מחלוקת שפרצה בין תושבי המקום, גרמה לו לעזוב את העיר ומשמים סיבבה יד ההשגחה וקהילת קרושנוביץ נזקקה לרב – רבי ישראל יהושע טרונק זצ"ל אבד"ק קוטנא שהעריך והוקיר מאוד את רבי אברהם והתפעל מגאוניותו אמר לתושבי הקהילה "אם רצונכם לראות את הרשב"א החי של דורנו מתהלך בתוככם קחוהו לרב".
ובשנת תרכ"ז כאשר הציעו לרבי אברהם את משרת הרבנות קרושנוביץ – הוא נענה לה ברצון.
אך גם שם על אף שרבים מתושבי הקהילה העריכו את רבי אברהם והוקירו אותו עד מאוד בפארו את כס הרבנות בעירם, היו עזי פנים וקשי עורף שסירבו לקבל את מרותו – בשל קפדנותו לשמירת עניני הדת והטוהר, והם התנכלו לרב והשביעוהו מרורים.
לאחר פטירתו של הרבי מאלכסנדר בשנת תר"ל חפצו החסידים לעטרו בכתרה של תורה ולמנותו כאדמו"ר עליהם, אך רבי אברהם התנה עימם כי יקבל את האדמורו"ת על עצמו בתנאי שינהיג הוא עדה קטנה כמו שציווה עליו חותנו – שאם בשעתו ימנוהו לאדמו"ר ינהיג הוא קהילה קטנה.
אך ברבות הימים גדל המניין הקטן והתרבו החסידים ורבים נהרו לחצרו להסתופף בצילו להיוועץ עימו ולהיוושע מברכותיו, ההמוניות שהיתה סביבו היתה מצערת את רבי אברהם אף על פי שרוב הזמן היה מפריש עצמו מן הקהל והיה מסתופף בחדרו בפרישות, גם כאשר היה מקבל את הקהל היה מקבלם ביחידות ומשיב להם בקצרה – אך כל כך בערה בו אהבת התורה וניצול הזמן שהיה מצטער צער רב מההמוניות שהיתה סביבו והיה אומר כי זה מבטל אותו מלימודו, גם בזקנותו היה מסב לו הדבר צער והוא היה אומר הלוואי ויכולתי לנדוד לאי קטן עם מניין אברכים שיודעים ללמוד טוב ושם הייתי לומד ללא מפריע – כך הייתי גומל טובה לעצמי ולעולם כולו…
בשנת ה'תרל"ו עבר רבי אברהם לכהן ברבנות נשלסק – גם שם קמו עליו מתנגדים ורבו עליו הרדיפות, כיוון שצרי עין לא ראו בעין יפה את היותו משמש כרב במשרה רבנית וכאדמו"ר עם חצר בד בבד, וכיוון שהיה איש אמת שלא נשא פניו לאיש והיה פועל בכל כוחו למען שמירת הדת בהידור.
אך מעת מינויו לרב בסכוטשוב בשנת ה'תרמ"ג – הוא מצא מנוח מהרדיפות ושם הוא הגיע אל המנוחה והנחלה עד סוף ימיו.
בסכוטשוב הוא הקים ישיבה וברבות הימים הוא עזב את משרת הרבנות ושימש כאדמו"ר בלבד.
פעם חלה רבי אברהם בשטף דם מגרונו ולא יכל להכניס לפיו מאומה בהגיע ליל הסדר הוא חש כי קשה עליו לאכול את המצה, הוא החל באמירת הזוהר "מצה מיכלא דאסוותא"- המצה מאכל רפואה בהתלהבות גדולה, וכך חזר ושנה אותו כמה פעמים בהלהבות גוברת עד שהצליח לאכול את שני הכזיתות, שמחו בני הבית שסוף סוף הוא הצליח לאכול דבר מה ומיהרו להגיש בפניו את מנת הדגים, אך רבי אברהם לא הצליח לאוכלם כלל, ניסו להגיש בפניו את המרק אך גם אותו הוא לא הצליח להכניס לפיו ולו כף אחת…
"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם…"
בערב חנוכה תר"ע נפטרה הרבנית שרה צינא אשת חבר לרבי אברהם – אבלו של רבי אברהם עליה היה גדול מנשוא, ומיום פטירתה החלו כוחותיו להתמעט וכאשר תמו ימי השבעה נפל רבי אברהם למשכב, הוא סיפר למקורביו כי "עד מותה של שרה צינא חייתי מכוחה של קוצק עתה מאחר שנותק ממני המקור הזה אינני יודע מנין אשאב עוד את חיותי" – הרבנית שרה צינא שימשה לו לעזר כל ימיה גם בעתות הרווחה שיצא שמו לתהילה וגם בעיתות מצוקה כאשר קמו לו מתנגדים ומחלוקות פרצו, תמיד היתה לצידו ויד ימינו בכל דבר, בחריפותה ועמידתה איתן על דעתה שירשה מאביה, רבי אברהם ראה בה את דמות דיוקנה של אביו – ועל כן קשה היתה עליו פטירתה מנשוא.
לא עברו מספר שבועות מפטירת הרבנית ורבי אברהם עלה בסערה השמימה ביום י"א אדר א' תר"ע בהיותו בגיל 71, כשמחשבתו נותרה צלולה עד הרגע האחרון, בשעה האחרונה לחייו אסף רבי אברהם את שארית כוחותיו והתעטף בטלית והתעטר בתפילין, תוך שהוא מתפלל בכוונה עצומה תפילת שמונה, בהגיעו למילים "מקבץ נדחי עמו ישראל" שבה נשמתו הטהורה לכור מחצבתה.
ממשיך דרכו היה בנו רבי שמואל – שהעלה על כתב את חידושיו הרבים בהלכה של אביו – בספרו החשוב – "שם משמואל".
לא ניתן לתאר במילים את הכבוד העצום שהיה אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א רוחש לאביו ר' חנניה ע"ה. רבנו
רבים המה התיאורים והתארים שניתן יהיה להעניק לדמותו הנדירה של הרוגוצ'ובר – אך הם לא יסברו את אוזנינו די כדי
בניהו בן יהוידע הכהן הצטיין בקדושתו העצומה וששימש כראש הסנהדרין. ובנוסף היה גם גיבור חיל . בניהו חי בתקופת המלכים,
