רבי אליהו דוד רבינוביץ' המכונה בקיצור שמו – האדר"ת – נולד לפני כמאה שמונים שנה, בתקופת האחרונים, בן גדולים היה מגזע "בעל הלבושים" ו"החכם צבי", חותנו של הראי"ה קוק.

את חיבוריו – כמאה ועשרים – החל לכתוב עוד מהיותו כבן 12 בלבד בחריפות ובבקיאות גדולים, ספריו עוסקים בכל מקצועות התורה.

 

ראשית דרכו

פיקלין ליטא

ו' בסיוון תר"ה – יום חג מתן תורה

בבית משפחת רבינוביץ' השמחה רבתה בכפלים – בחודש שמזלו תאומים וביום קדוש כיום מתן תורה – הנה בא לעולם בנם אליהו דוד ולאחר כשעה נולד להם בן נוסף הלא הוא התאום צבי יהודה.

לשמחת הזוג – רבי בנימין והרבנית מרת טוייבא – לא היה קץ. לאחר שנות סבל ותלאות ולאחר ששיכלו את בניהם שנקטפו בדמי ימיהם ואך בת אחת נותרה להם ושמה רבקה עליה שמרו מכל משמר, הנה באו להם שני בנים זכרים בריאים ושלמים- היתה זאת שמש ומרפא לליבם הדווי.

בביתם הדל הצמוד לבית המדרש בו רבי בנימין – האבא למד, גידלו הזוג היקר את בניהם כך בעניות גדולה ובחוסר כל, את כל חייהם הקדישו להחדיר בבניהם יראת שמים ואהבת ה', והיו מקפידים עימם עוד מקטנות על קלה כבחמורה.

אב המשפחה רבי בנימין – עוד בהיותו כבן שמונה עשרה כיהן כרב בעיר פיקלין, לאחר 20 שנה העתיק מושבו לשילעל ושם מינוהו לרב, וכעבור שבע שנים, בשנת תרי"ט, התמנה לרבנות בעיר רוגולי. בנעוריו למד תורה מתוך הדחק ואף בעיתים שלא היה בא שום דבר מאכל לפיו מחמת העניות, בכל זאת היתה שקידתו ללא הרף ומידי חודש בחודשו גומר היה את כל הש"ס עד כי יצא שמו בפי כל 'רבי בנימין חריף', ומעיד עליו בנו ש"כל ימיו היה יושב מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין רוב היום".

לאחר ארבע שנים מלידת רבי אליהו דוד ותאומו נולדה הבת האחרונה, אסתר.

למרבה הצער לא ארכו להם ימי השלווה ומגיפת החולירע שפרצה הפילה חללים רבים, גם על בית משפחת רבינוביץ' לא פסחה ובהיות רבי אליהו דוד אך כבן חמש, נקטפה אם המשפחה – הרבנית מרת טוייבא – בדמי ימיה, כשהיא מותירה אחריה יתומים רכים.

ברבות הימים יעיד האדר"ת בספרו "סדר אליהו" על אמו : "שמלבד אהבתה ותשוקתה לתורה היתה עסוקה ועמוסה בגמילות חסדים וצדקות… עודני זוכר עת נשאה אמנו ז"ל את שנינו על זרועותיה לבית הספר מרחק רב בעיר פיקעלין…"

אביו קיבל את הגזירה הקשה משמים באהבה, אך אבלו עליה היה רב, וצער רב הצטער על לכתה, מלבד הקושי הנפשי היה הקושי הפיזי בגידול העוללים הרכים שנותרו יתומים מאם, על כן לאחר ששה חדשים נישא רבי בנימין בשנית לאישה אלמנה בתו של  ר' זאב ראוויד מטעלז, לאחר תקופה הם עברו להתגורר בשילעל שם מונה אביו לרב.

על ברכי אביו הגדול גדל רבי אליהו דוד, אביו הקדיש את כל כחותיו השכליים והנפשיים לגידולו, ובחכמה ותבונה, במתק שפתיים, בנעימות ובעריבות, משך את לבו של בנו לאלקות ויראת ה'. כך נתגדל רבי אליהו דוד… עלה והתעלה…

ברבות הימים – הוא מתאר ביומנו האישי 'סדר אליהו' את יראת השמים שהיתה חדורה בעצמותיו עוד מקטנות: "יראנו לעבור על קל שבקלות שבדברי חז"ל הקדושים, וקודש קדשים היה לנו כל דברי רבותינו ז"ל… בילדותינו היינו בקיאים בתורה ובתרגום להפליא והיינו מקשים סתירות רבות בתרגום אונקלוס עד כי היינו לשם… שנה שלימה קודם שנעשינו בר מצוה ציונו (אבא) להניח תפילין כדי לחנכנו במצווה היקרה והחביבה הזאת…"

עוד בהיות רבי אליהו דוד כבן שתים עשרה בער בו החשק העז לכתוב חידושי תורה, פעם אחת ראה בספר "תקוני שבת" כי יש מעלה גדולה לחדש חידושים בשבת, ומאז החל רבי אליהו דוד לראות כל פעם חידוש נוסף בשבת ולכותבו מיד בצאתה בפנקס וקרא לו בשם "נשמת שבת".

עוד מילדותו למרות היותו חריף שכל וחד הבנה – היה רבי אליהו דוד צנוע ועניו, והסתיר הוא ככל יכולתו את חידושיו הרבים שכתב. קונטרס נוסף כתב בשם "דבב אליהו"- והיה מסתיר אותו מעין רואים עד מאוד מחמת צניעותו, בכיס בגדו עשה קרע ושם היה מחביאו.

יום אחד כדרכי הנערים שיחק והשתובב וחש כי הוא ביטל מלימודו הרבה, הוא ידע כי אביו יענישו על כך והוא חשש שמא כאשר יאחז בבגדו יגלה את הקונטרס שלו ועל כן הוא זרק אותו ל—-תנור הבוער!!! (בספרו הוא מציין את הסיפור ומוסיף כי אז כנער עוד לא ידע שמעשהו אסור)

בהיותו כבן שלוש עשרה שנים החל לכתוב יחד עם אחיו חיבור על כללי הש"ס, וקראו לו בשם "שבת אחים".

על לימודי הגמרא עם אביו כתב חידושים בקונטרס בשם "קנמן בשם"(ביצה, שבת, מגילה)

וכן כתב בנעוריו קונטרס "ליל שמורים" על הגדה של פסח.

בחנוכה תרי"ח נקשר רבי אליהו דוד בקשרי שידוכין עם בת הגביר ר' יושע פעדער, מועד חתונתם היה לעוד שלוש שנים, שמחה ושלווה באו על ליבו למוד הסבל והכאב של אליהו דוד הנער, לאחר תקופה עבר אביו רבי בנימין להתגורר בראגאלי – שם ביקשוהו לכהן כרב, הנער אליהו דוד נותר בבית חותנו לעתיד – הגביר, וביום מן הימים כשנסע הגביר לקאוונא לצורך כלשהו הניח את אליהו דוד בבית אביו בראגאלי, בפרק זמן קצר זה נפטרה לפתע אשת הגביר. תחתיה נישא בשנית הגביר לאישה אחרת אשר הליכותיה היו רחוקות מאשתו הצדקת הקודמת ורוח זרה פיעמה בקרבה, כשמוע אביו של רבי אליהו דוד על הדבר- הבין כי כעת השידוך כבר אינו מתאים לרוחם, והוא ביטל מיד את קשרי השידוכין, ושמחתו של הנער הפכה ליגון, הוא המשיך לשבת בבית אביו שם סבל מאשת אביו רבות, וחש שם זר אפילו בעיני אביו, הוא מתאר תקופה זו בה חש כי באו לו מים עד נפש.

מזור ונחמה הוא מצא כתמיד בלימוד התורה, ובחידושי התורה שכתב ללא הרף, בראגאלי מצא הוא ספרים רבים והוא נהנה לעיין בהם ולהתפלפל בהם, שם הוא חיבר קונטרסים נוספים בשם: "שבח נעורים" וכן "מעשי למלך", כמו כן הוא עסק בכתבי הקודש של אביו וליקט משם קושיות רבות והעלה אותם על הכתב בשם: "קבא דקשייתא"

סולם העלייה

האיש מקדש

ביום ח"י אלול בא רבי אליהו דוד בברית הנישואין עם הרבנית מרת פיגא מינא – בת הגביר מפוניבז' – ר' לייב חזן.

בשנת התרל"ג הוצע לו לכהן כרב בפיקלין עיירת מולדתו, אך הוא סירב מחשש שהרב המכהן שחלה בשיתוק יקפיד עליו.

בשנת תרל"ה בהיותו בגיל 28 מינוהו לרב בפוניב'ז, שם כיהן במסירות נפש ובדוחק גדול, פרנסיה של פוניבז' לא השכילו לראות במצוקתו הכלכלית והמצב הבריאותי הרעוע של הרב ומשפחתו, ומשכורתו היתה מצומצמת אפילו כדי מחייתו, בשנים בהן כיהן שם סבל רבות מתרגילי ערמה שערכו אנשים בעלי השפעה שלילית כלפיו, כן גם בעניין העלאת משכורתו הרבנית הזעומה – אשר הבטיחו לו רבות שידאגו להעלותה אך בפועל לא עשו כן מעולם, כך חי שנים רבות בדוחק וצמצום בדירה דלה ופשוטה, את נפשו מסר למען קהילת פוניבז' לשם שמים בלבד, הוא דאג לביצורה הרוחני בחירוף נפש, וכן לענייה הרבים- שבגפו היה אוסף כספי צדקה עבורם. והמה לא השכילו להשיב לו טובה מספקת תחת טובתו הרבה לאין שיעור, בספר תולדות חייו הוא מתאר את כל תלאותיו שעבר שם במשך שמונה עשר שנות כהונתו כרב בפוניבז'.

בשנת ה'תרמ"ו הוא השיא את ביתו הגדולה  בת שבע לבחור אברהם יצחק הכהן קוק אשר ברבות הימים הפך לרב עיירת זיימל, ובהמשך כשעלה לארץ ישראל מונה לרב הראשי הליטאי הראשון, מכונה גם הראי"ה קוק.

בשנת תרנ"ג ביקשו פרנסיה של מיר למנות את האדר"ת לרב עליהם, לאחר שכנועים רבים הסכים רבי אליהו דוד לעבור לכהן במיר, אך כעת משהבינו תושבי פוניבז' כי רבם הדגול מתכוון לעזוב את עירם הם ניסו בכל כוחם למונעו מכך, הם אסרו על העגלונים לשאת את ספריו חוץ לעיר וכן הקימו רעש גדול כדי למנוע ממנו לעזבם, כעת הם הבינו את טעותם והם ניסו לתקן את אשר עיוותו, הם הבטיחו להעלות לו את שכרו משמעותית וכן לדאוג לו לדירה הולמת למשפחתו, רבי אליהו דוד בראותו את צערם הרב של בני עירו הוא ניאות להישאר לכהן בפוניבז' על אף שכבר חתם על כתב רבנות למיר, מששמעו על כך במיר סערו הרוחות אך תושבי פוניבז' העלימו מעין רבי אליהו דוד את הסערה המתחוללת, לאחר מספר ימים נודע לרב על מקרה שהיה בעירו על סנדלר שחתם על כתב התחיבות לחברו, ולבסוף ביטל את התחיבותו בטענה שגם הרב ביטל את התחיבותו על הכתב לרבנות מיר' בשמועו את הדבר הוא גמר אומר לא לגרום לחילול ה' ובדרשה שזורה פנינים הוא דרש לבני העיר ובכך רמז להם בעדינות על החלטתו הסופית לעזוב את פוניבז' לטובת מיר, כך נתמנה ברוב פאר והדר בקבלת פנים מעוררת כבוד, בלפידים ואורות, קיבלו תושבי עיירת מיר בהתרגשות מנער ועד זקן את רבי אליהו דוד לרב עליהם.

האדר"ת והאמונה

במשך שנות חייו למודות הסבל חלה רבי אליהו דוד במחלות שונות ומשונות ובחסדי שמים נתרפא מהם, בעיקר סבל האדר"ת שנים רבות מחולי בעיניו שכדי לרפאותו היה נזקק להתרוצץ רבות בין רופאים שונים ברחבי מדינתו ומחוצה לה.

בנים ובנות נולדו לו לרוב אך בגזירת שמים הוא שיכל רבים מהם בזה אחר זה – חמישה מילדיו שיכל רבי אליהו דוד עוד בינקותם,  ובנוסף להם גם שני ילדי חמד ששבו כל רואיהם, וכן בת אחת גדולה מספר שנים לאחר נישואיה.

לאחר פטירת ביתו הגדולה שהיתה בבת עיניו של האדר"ת והיתה יראת שמים ואשת חבר, צער רב מילא את ליבו המיוסר, בהגיע שעת הלוויה הסתגר רבי אליהו דוד בחדרו והתעכב מלצאת ללוויה – האדר"ת שהיה ידוע בדייקנותו הרבה כעת התמהמה מלצאת, והדבר היה לפלא בעיני הקהל הרב שהמתין.

כעבור עשרים דקות יצא רבי אליהו דוד מחדרו ופנה לקהל הממתין באומרו כי נאמר שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, וכאשר הוא עשה חשבון נפש עם עצמו הוא ראה כי עדיין לא הגיע למצב זה בו יוכל לברך "ברוך דיין האמת" על ביתו כשם שבירך "שהחיינו" בלידתה, על כן הוא התמהמה בחדרו כדי להגיע להרגשה זו של "כשם שמברך על הטובה"

בניו וצאצאיו

בת שבע שרה רבקה אלטא – הגדולה בילדיו – לאחר שנישאה לתלמיד חכם שכיהן כרב ב ילדה בת ובהיות ביתה כבת שתים עשרה שנים נתקפה במחלה קשה ממנה לא קמה.

עזריאל בנימין – נקרא בנימין ע"ש אביו של האדר"ת, היה ילד חמד יפה תואר ושובה כל עין, הוא היה חריף שכל ומהיר תפיסה, עוד מקטנות ממש היה מתעניין לפשר מעשיו של אביו ושואל שאלות בחכמה גדולה, יראת השמים הטהורה היתה חדורה בו כל כך עד כי גם כאשר היה חולה אנוש לא וויתר על נטילה וברכה ועוד כהנה…

נפשו של רבי אליהו דוד נקשרה בנפש בנו זה, אך למרבה הכאב אף הוא נפטר בצעירותו, והעיד אביו בכאב כי אם היה מאריך ימים היה נועד לגדולות ונצורות.

אסתר פריידא – אף היא ילדת חמד צנועה וחסודה נפטרה בצעירותה.

ארבעת בניו האחרונים האריכו ימים לאחר פטירת אביהם:

מרדכי יונה

ר' ישראל שמעון- שהיה גם חתנו של הרב קוק.

רפאל לוי

רבי אברהם משה- היה מזכירו של גיסו הראי"ה, כתב שני כרכים בשם "חוקת משפט".

הידור מצווה

מקטנות חדור היה בו עניין חיבוב המצווה, והוא היה מקיימן ברגש רב בשמחה עצומה ובתחושה עילאית כבירה, כל מעשיו הוא עשה בחיות גדולה ובשמחה של מצווה כפי שהוא מתאר בעניין מצוות סוכה בספרו "נפש דוד":

"מצות סוכה חביבה הייתה עלי עד מאד כל רוח וכל קור לא הרפוני ולא גרשוני מן הסוכה אשר הייתה לי עונג רב לא יתואר באין רואים הייתי מנשק את עצי הסוכה ביומו של שמיני עצרת לא תתואר באומר ודברים עצבות לבי בעת פנות היום של שמיני עצרת בזוכרי שקרוב העת להיפרד ממצוה חביבה זאת שנה שלמה ולפעמים י"ג חודש לצאת מהמצווה שנכנסתי בתוכה שאין דומה לה בכל התורה כולה"

דברים אלו מפי קודשו של האדר"ת ממחישים לנו במעט את אהבת המצוות שבערה בתוכו באש של קדושה.

עוד מקטנותו בערו בליבו האהבה והרגש לכל דבר שבקדושה כפי שהוא מעיד על עצמו בספר תולדות חייו "סדר אליהו":

"אין די באר הדברים והמוסרים המחוכמים אשר הגיד לנו אז עד כי בליל ראשון דשבועות שציוה עלי לברך בזימון בפעם הראשונה בכיתי במרירות ודמעות שליש כנחל פרצו מעיני בלי הפוגות עד כי לא יכולתי לברך והתאפקתי זמן מסויים…"

"פעם אחת בכיתי באמצע קריאת המגילה …ובשובי לבית הפציר בי אבא מארי זצ"ל למה בכיתי…ולא רציתי להגיד עד שגזר עלי וגליתי האמת כי לבי דאבה מהתלאות שמצאו למרדכי הצדיק…"

ספריו

יותר ממאה ועשרים ספרים חיבר רבי אליהו דוד, עוד מהיותו בגיל 12 שנים בלבד, כל הזדמנות וכל עת מצוא היה מקדיש בכדי להעלות על כתב את חידושיו הנפלאים.

• "אהלי דוד"- שו"ת
• קונטרס "אחרית השנים"
• "אזני דוד"
• "אזני ירושלים"
• "את כל הדבר אותו אדבר"
• "את דבר המשפט- על חושן משפט"
• "אלה יעמדו"
• "ברכת הפסח"- על פסחים והלכות פסח
• "בני בנימין"- הגהות על הרמב"ם
• "בגד ללבוש"- יישובים על קושיות על בעל הלבוש זצ"ל
• "בחלום אדב"ר"
• "בן יכבד אב"
• "גפן אדר"ת"- חידושים על הש"ס
• "דבר יום ביומו"
• "דבר שנה בשנה"
• "דבר שבחשאי"
• "דברי נביא"
• "דקדוקי ספרים"
• "דברי לויה"
• "דבר אמת"
• "דבר המלך"
• "השיב דוד"- שו"ת
• "הר המוריה"
• "הר המור"
• "זכר למקדש"
• "זהב שב"א" – על תוספות רשב"א פסחים
• "זכר דבר"
• "זכור לדוד"
• "חבילות של משנה"- על משניות
• "חשבונות של מצווה"
• "חדשים גם ישנים"
• "חדשים לבקרים"
• "טוב ירושלים"- חידושים על ירושלמי
• "טוב אחרית דבר מראשיתו"
• "יומא טבא לרבנן"
• "יוסף דעת"- יורה דעה
• "ילקוט דוד"
• "כלי הרועים"
• "כתב דוד"
• "כוס של שלום"- הלכות אבלות
• "לקח טוב"
• "לימוד ערוך"
• "מגילת סימנים"
• "מלואת אבן"- על אבן העזר
• "מטע אד"ר"
• "משנת חסידים"- על ספר חסידים
• "מעשי למלך"- על הרמב"ם
• "סדר פרשיות"- על התורה
• "סדר משנה"- משניות
• "סדר מועדות" – על הלכות החג
• "סדר אליהו" – תולדות האדר"ת
• "סוד יראים"- על ספר יראים
• "עובר אורח"- על שו"ע אורח חיים
• עטרות אדר- על בעל הטורים
• "עריכת נר"- על הדלקת נר יו"ט
• "עומק הדין"
• "ציונים לתורה"- מסורת הש"ס
• "קושט אמרי אמת"
• "קול אליהו וקול דוד"- דרושים
• "קול עלה נידף"
• "קו המדה"- על משניות
• "קטינא דארעא"- קצה המטה
• "קבא דקשייתא"- על כתבי אביו
• "שמע אליהו"- שלושה כרכים
• "שם דוד"
• "שבח הארץ"
• "שבח נעורים"
• "שיחות ת"ח"
• "תפלת דוד"- על הסידור
• "תולדותיהם של צדיקים"
• "תפארת בנים"

כמה מחיבוריו נשרפו בדליקות שבאו על ביתו, ושניים מהם יצאו בס"ד לאור כספרים בחייו, אך רוב הספרים עדיין לא יצאו לאור, ובשנים האחרונות יוצאים לאור ספריו על ידי מכון 'אהבת שלום' ומכונים נוספים שונים.

 

עלייתו ארצה

בשנת ה'תרנ"ט לאחר שבע שנים בכהונתו בעיר מיר, ביקשו הרב שמואל סלנט שחש כי נחלש הוא, כי רבי דוד אליהו יבוא לשמש כמחליפו בבוא העת, האדר"ת נעתר לבקשתו ועלה עם משפחתו לארץ ישראל והתישב בירושלים.

בירושלים דאג האדר"ת שיקימו עירוב בין העיר העתיקה בירושלים לשכונות החדשות מחוץ לחומה, ובהצנע הוא אף מימן מכיסו את הוצאות הקמת העירוב.

פטירתו

אראלים ניצחו את המצוקים

בירושלים למול הר הבית שכן ביתו של האדר"ת, וחלונות ביתו היו משקיפים להר הבית המחולל, בכל עת שהיה מבחין בבית המקדש בחורבנו אשר ערלים מתהלכים בתוכו ומחללים קדושתו נצבט ליבו בקרבו ודמעות רבות היה מזיל על כך, צער זה הזיק לבריאותו המעורערת גם כך – משמעותית, ועל אף שידע בחייו עתות כאב סבל אבל ואובדן רב, לא נשבר ליבו כך כמו באותה תקופה בה חזה בחורבן הבית מידי יום.

לאחר ארבע שנים מעלותו ארצה ביום המר והנמהר בג' אדר א' שנת תרס"ה נתבקש לישיבה של מעלה רבי אליהו דוד רבינוביץ' בהיותו בגיל 62.

כשחש שקיצו קרב התבטא בפני קרוביו שקיצרו את ימיו בכך שמיקמו את דירתו ממול להר הבית, מרוב צער שהוסב לו בכל פעם שהבחין בחורבנו.

אשתו פיגא מינא נפטרה כ-14 שנים אחריו בכפר סבא לאחר שהוגלתה עם יהודי תל אביב יפו בידי הטורקים.

 

מורשתו בידינו

וכן כתב רבנו מורנו ועטרת ראשנו רבי יורם מיכאל אברג'ל זיע"א בספרו:

"אולם חמותי ראיתי להגאון רבי אליהו דוד ב"ר בנימין רבינוביץ – תאומים (האדר"ת) בספרו הבהיר שו"ת מענה אליהו (סימן מז) שכתב ליישב דשאני רבי שמעון בר יוחאי דאימתא דמריה עליה כל כך ולא שייך הרהור כלל ח"ו ברבי שמעון ודכוותיה, ודפח"ח".