מגדולי חכמי אשכנז, מחבר ספר "שפתי כהן"- על השולחן ערוך, ועל שמו הוא מכונה 'הש"ך'. חיבורו הקדוש התקבל בכל תפוצות ישראל כאחד מאבני היסוד בפסיקת ההלכה.

רבינו הש"ך חי בתקופת האחרונים לפני כ- 400 שנה, בתקופתו נגזרו גזירות ת"ח ות"ט שבעקבותם בא הרס וחורבן ליהדות אירופה.

 

ראשית דרכו

בשנת שפ"ב בעיר אמסטיבוב אשר במדינת פולין נולד רבי שבתי הכהן לאביו רבי מאיר הכהן – שכיהן אז כאב בית דין בעירה אמסטיבוב ובהמשך במוהילב וגלילותיה. אביו שהיה גדול בתורה למד עם  רבי יהושע העשיל חריף בעל "מגיני שלמה", ואהבת אמת שררה ביניהם שנים רבות.

רבי שבתי הכהן עוד בהיותו ילד רך בשנים, היה מפליא את שומעיו בחכמתו ובתפיסתו המהירה, אך כבן חמש שנים בלבד עוד בהיותו בחיידר ולומד יחד עם חבריו את פרשת חיי- שרה, וכשהגיעו לעניין של אליעזר עבד אברהם שסיפר להורי רבקה על קפיצת הדרך שהייתה לו, שאל אחד הילדים כיצד לא חשש אליעזר לספר זאת, והרי יכלו לא להאמין לו? השיב לו שבתי הקטן בבקיאות וחריפות, שהלא מצוין בפרשה כי  אליעזר הוסיף לספר "ויתן לו את כל אשר לו" ומפרש רש"י על המקום 'שטר מתנה הראה להם', והרי מתוך תאריך השטר שנכתב בו ביום יכול היה אליעזר להוכיח את אמיתות דבריו שאכן קפצה לו הארץ.

כך מגיל צעיר גילה את חריפותו וזכרונו החד.

בנערותו למד תורה מפי אביו, ובהיותו בגיל שתים עשרה שנים עבר ללמוד אצל רבי יהושוע העשיל, אצלו הפך לבחיר תלמידיו, ורבי יהושוע העשיל היה מרבה לשבחו ולתאר את גדולתו וחריפותו העצומים.

באותה תקופה זכה גם להתארח אצל "המגלה עמוקות" שהתייחס אליו כבנו ממש, ובהמשך למד גם אצל רבי נפתלי כץ מלובלין, בהמשך עבר רבי שבתי ללמוד בווילנא שם יצא שמו לתהילה עד מהרה.

סולם העלייה

גביר חשוב ותלמיד חכם היה רבי בנימין וואלף – אשר זכה לתורה וגדולה על שולחנו, בשומעו על  העילוי הצעיר השוהה בעירם הוא מיהר לשדך את ביתו לרבי שבתי הכהן – שמא יקדימנו אחר, וכך נשא רבי שבתי הכהן לאשה את הרבנית מרת יענטא לאה בת הגביר רבי בנימין וולאף טויבר – שהיה נינו של הרמ"א, חותנו דאג לו לכל צרכיו ביד רחבה, ועל שולחנו נסמך רבי שבתי. כך יכל הוא לשקוד על תורתו באין מפריע ובהרחבת הדעת, לילות כימים היה עושה בלימודו, ובתקופה זו בהיותו אך כבן עשרים וארבע הוא הוציא את חיבורו הגדול: "שפתי כהן" – עליו נתנו את הסכמתם שמונה עשר מגדולי וענקי חכמי אשכנז בימים ההם, כולם ללא יוצא מן הכלל שיבחוהו עד למאוד על חיבורו הנפלא עוד בהיותו צעיר לימים, 'כקנקן חדש מלא ישן' כפי שכינהו אחד מגדולי הרבנים בהסכמתו…

על אף פי שהיה עוד צעיר לימים מינוהו בווילנא כחבר בבית הדין של רבי משה לימא בעל 'החלקת מחוקק'.

תלאותיו:

פרעות ת"ח ות"ט

בשנת תט"ו ברח הש"ך מווילנה מאימת הקוזקים צמאי הדם אשר טבחו ביהודים ללא רחם. בתחילה פנה רבי שבתי ללובלין, אך גם על לובלין לא פסחו הארורים , וביום א' של סוכות טבחה יד הקוזקים ביהודים ודם רב נשפך…

באורח נס הצליח הש"ך למלט את נפשו מיד המרצחים, בהקדמתו לספרו הוא מתאר מקצת ממה שעבר עליו באותם פרעות וכך כתב: "ואני ככבש לטבח יובל חרב חדה העבירו על צווארי נסתמרו שערות ראשי ובשרי כפסע היתה בין המות וביני"

טלטלות רבות וייסורים קשים עברו על הש"ך והוא נמלט שוב ממקום למקום עד אשר הגיע  לעיר דרזניץ שבצכוסלובקיה ונתמנה שם לאב"ד.

באותו הזמן נתפנה כיסא הרבנות בעיר הלישוי שבמוראביה, ופרנסי העיר חפצו בכל מאודם למנות את הש"ך כרב עליהם, הם פנו לשאול את דעתו של רב המדינה רבי מנחם מנדל קרוכמל. באותה העת שהגיע המכתב מהילישוי יושב היה רב המדינה עם רבי העשיל, והוא הציג את המכתב בפני רבי העשיל, רבי העשיל השיב לו בזה הלשון: "תלמידי ראוי הוא שתפנה את מקומך (כרב המדינה) בניקלשבורג ואתה תלך להלישוי", רבי מנחם מנדל רב המדינה ברוב ענוותו השיב לפרנסיה של הלישוי בזה הלשון, אולם בהילישוי מיהרו למנות את רבי שבתי כרב עליהם לפני שיקדימם אחר, שם מצא רבי שבתי מנוחה מנדודיו.

אחות הש"ך האבודה:

סיפור זה גרסאות רבות ושונות לו, ויש אף הקושרים מאורע זה בבת הש"ך האבודה בשינוי פרטי הסיפור, אך רוב המקורות הנאמנים ולפי המסתדר בהיסטוריית חייו של הש"ך, מדובר היה באחותו ולא בביתו…

והרי הסיפור לפניכם:

מאורעות פרעות ת"ח ות"ט הותירו חותמם על קהילות יהודיות רבות שחרבו, דם יהודי רב נשפך כמים יד הקוזקים לא פסחה על אף בית ועל אף מקום מסתור, זועמים היו וצמאי דם עד להשחית, מי שעוד ניסה והצליח להציל את נפשו מציפורניהם הארוכות של הקוזקים האכזריים, נודד היה בין יערות ועיירות כדי למצוא לו מחסה.

אסתר נערה צנומה רועדת ומפוחדת הסתובבה לה אנה ואנה ביערות הסבוכים יחד עם אחיה התלמיד חכם הלא הוא הש"ך בכבודו ובעצמו, אביהם רבי מאיר ואמם הצדקנית נרצחו בדם קר בידי הפורעים ואילו הם ניצלו באורח נס, נסים היו ממקום למקום מאימת הקוזקים, באחת ממנוסותיהם אבד הקשר ביניהם, לאחר שנים רבות באחת ממסעותיו של הש"ך הוא התארח בביתו של פרנס העיר רבי יצחק, ובלילה כשעלו בני הבית על יצועיהם פתח הש"ך בלימודו המתוק…

לקול לימודו של הש"ך ניעורה המשרתת, הקול חדר אל עצמותיה והזכיר לה את עברה הרחוק, הזכרונות הכו בה ללא הרף והיא החלה מיבבת בשקט כדי לא להפריע ללימודו, אט אט ללא שליטה היא החלה פורצת בבכי קורע לב, שהפריע את לימודו של הש"ך, הש"ך ניגש למשרתת ובעדינות בירר איתה לסיבת בכייה קורע הלב,

"רבי, בת תלמיד חכם הנני, ואח היה לי תלמיד חכם אף הוא, קול לימודו של הרב הזכיר לי כל כך את קול לימודו של אחי יחד עימו נסתי מאימת הקוזקים ואבדו עקבותיו, מי יודע מה עלה בגורלו" סיימה בצער ופרצה שוב בבכי קורע לב.

"מה שמך ביתי, ספרי לי על בית אביך" ביקש הש"ך ברכות.

"אסתר שמי בת רבי מאיר הכהן, לאחי קראו שבתי…" שחה לו בצער.

הש"ך נותר נטוע על מקומו הנה זה עתה גילה על שאר ממשפחתו הלא היא אסתר אחותו.

לאחר שגילה הש"ך את פניה של אחותו כי הוא אחייה האובד פרצו שניהם בדמעות גיל שהתערבו בצער ויגון עמוק על כל התלאות שעברו עליהם ועל חורבנן של קהילות רבות.

לקול ההתרגשות שהקימו הש"ך ואחותו האובדת, התעוררו בני הבית וביקשו להבין את אשר אירע, ומשסיפר הש"ך על דבר התגלית המרגשת ומשהבין בעל הבית ר' יצחק הפרנס שמשרתת ביתו היא לא אחרת מאשר אחות הש"ך ובת גדולים, הוא פנה לש"ך בהתרגשות "זכות היתה לנו לשמש קורת גג לבת גדולים ולאחות רבנו, וברוך ה' שמצאתם זה את זו, אך יודע רבנו כי אלמן אנוכי, אולי ייטב בעיניו לשדך ביננו למען ייטב לשנינו?" הציע ר' יצחק.

הש"ך שראה בהתגלגלות הדברים יד שמימית הסכים להצעה ולאחר מספר ימים באו בברית הנישואין, ביום חופתם ברכם הש"ך בברכת כהן גדול שיצא מזרעם בן שיאיר את עיני ישראל בחכמתו וביראתו. "ויהי רצון שיהיו צאצאיכם כאבינו הגאון רבי מאיר וכאחיה של הכלה"

ברכתו התקיימה ומזרעם יצא רבי מאיר אשכנזי בעל "הפנים מאירות".

רבותיו:

למד תורה בנערותו אצל אביו, ומאוחר יותר אצל רבותיו המובהקים: רבי יהושוע העשיל  בעל 'המגיני שלמה', רבי העשיל מקראקא ורבי נפתלי כץ מלובלין.

הערכת גדולי ישראל לרבי שבתי:

רבי יהושוע חריף משבחו בהסכמתו בזה הלשון: "עם היות כי מכירו הייתי לשעבר כי הי' אתי במחיצתי ולמד בישיבתי ועל קנקנו תהיתי וקנקן חדש מלא ישן מצאתי ועתה הנה זכיתי אשר בעיני ראיתי כי הוסיף חכמה על אשר שמעתי הוא הוא אחד קדוש מדבר האלוף המרומם נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק…"

כמו גם רבו רבי העשיל מקראקא:" שבתי וראיתי את החיבור הגדול שחיבר האלוף המופלא עושה פלא…אשר מנעוריו לא נתן לעיניו תנומה ושינה, בסוד משחקים ותענוגי בני אדם לא ישב, עד כי הוציא תעלומה לאורה על מכונה דינים מחודשים אשר לא שזפתם עיין מעולם… תורת אמת בפיהו סמוכים לעד עשויים באמת וביושר במתון ומסיק ועל כן הסכמתי עמו להדפיסו לזכית את הרבים ולרוות צמאונם בחיבורו זה אשר נעשה בלי ספק לשם שמים"

ספריו:

שפתי כהן- על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט

תקפו כהן- על דיני תפיסה

הארוך- על טור יורה דעה

פועל צדק- קיצור תרי"ג מצוות לפי דעת הרמב"ם

גבורת אנשים- על אבן העזר, בסוף ספרו זה הביא גם עשר תשובות שכתב אביו- רבי מאיר וכן ארבעה מכתבים שנשלחו לאביו.

מגילת עיפה- סליחות וקינות, ותיאור התלאות שעברו על עמ"י בפרעות ת"ח ות"ט.

נקודות הכסף- השגות על הט"ז, קרא לספרו נקודות הכסף כדי להדגיש את כבודו לחיבורו של הט"ז- טורי זהב- שכביכול חיבורו מביא נקודות מכסף על חיבורו של הט"ז.

 

בניו וצאצאיו:

בנו:

רבי משה כ"ץ- שכיהן כרבה של קרוטושין, בנו רבי יצחק הביא לדפוס את ספרו של סבו 'גבורת אנשים'.

חתנו:

רבי מנחם מאניש חיות אשר כתב את ההקדמה בספרו של חמיו.

 

פטירתו:

ביום חמישי א' אדר א' ה' אלפים תכ"ג, בשבתו על כס הרבנות בהלישוי, נתבקש לישיבה של מעלה רבי שבתי הכהן והוא אך כבן 41,  צעיר לימים נפטר רבי שבתי הכהן אך בניגוד לגילו הצעיר פועלו היה רב וספריו הרבים והנדירים שהותיר אחריו הפכו נכסי צאן ברזל בהיכלי הישיבות וביהדות בכלל, ופסקיו התקבלו על רוב יהודי ליטא.

 

מורשתו בידינו:

וכתב אבינו מורינו רבי יורם מיכאל אברג'ל זצוק"ל בספרו "בצור ירום" (ליקוטי אמרים פרק ד' עמ' 286) וז"ל:

"יש הרבה אנשים שחושבים שהם בקיאים בכל דבר, אבל כשהם באים לידי מעשה הם לא יודעים כלום. כמו שמסופר על תלמיד חכם אחד, שהלך להִבחן אצל רבינו הש"ך, הוא ידע שו"ע יורה דעה על לשונו. רבינו הש"ך הוציא מהשקית שהיתה לידו חתיכת בשר, וביקש ממנו לומר מה הדין של חתיכה זו. אותו תלמיד חכם מעולם לא למד באופן מעשי, ולכן הוא לא ידע כלל איזו חתיכת בשר נמצאת לפניו, אמר לו הרב שקודם כל ילך ללמוד באופן מעשי, ורק אחר כך שיבוא להבחן. אמר לו 'אני באתי לכאן מעיר אחרת, קשה לי לבוא לכאן פעם נוספת, אני מקבל עלי שמיד כשאגיע לעיר שלי, אני אלמד באופן מעשי את כל החלקים, רק שכבודו יאמר לי מה השם של חתיכה זו'. אמר לו שחלק זה נקרא קורקבן, מיד הוא התחיל להגיד לו את כל שיטות הפוסקים לגבי 'הקורקבן הקדוש', אצלו גם הקורקבן הפך להיות קדוש, כי הוא למעשה ראה רק את הצד ההילכתי של הקורקבן".