מסכת חייו, של המקובל האלוקי הקדוש, רבי יעקב חיים, המיוחס לשושלת רבנים מפוארת, היתה קצרה ומלאה בסבל וייסורים, אך רצופה באהבת ה', וקדושה עילאית, בכל שתקרא עליו תראה את הענווה וההסתר שהיו בו.

נודע בכינויו הרי"ח – היה לרבם ומורם של כמעט רוב ככל גדולי וחכמי ארם צובא בנגלה ובנסתר. בנו ממשיך דרכו הוא רבי יצחק אלפייה.

ראשית דרכו

לקדושים אשר באר"ץ – שנת התרי"ח.

רבי יעקב חיים ישראל רפאל נולד בי"ח שבט התרי"ח בארם צובה, לרבי יצחק והרבנית שרה.

אביו רבי יצחק נולד באר"ץ בשנת התקפ"ז– היה איש חסיד צדיק וירא את הי מנעוריו שמו נודע לתהילה בצדקותיו ומעשיו הטובים.

כל כך היה מקפיד על כשרות הבשר, שהיה מקפיד את בשרו לשחוט הוא בעצמו בלבד – והיה מסמיך את שוחטי המקום, וקרא לו רבי מרדכי לבטון 'השוחט הנאמן'.

רבי יעקב חיים בעודו צעיר לימים כבן שבע עשרה שנה, כתב למורו ורבו רבי מרדכי עבאדי שאלה במסכת מעילה.

בהמשך נישא למרת צלחה, הנקראה- בעריסה שרה, שהייתה ממשפחת דיין המיוחסת שבחאלב, שכידוע מיוחסים היו עד דוד המלך ע"ה, אשתו מנשים באוהל תבורך, צדקנית גדולה היתה, כל חייה אוות נפשה ומשאתה היתה לשרת תלמידי חכמים, הרבתה במעשי חסד, ובמעשים טובים, ממנה נולדו לרבי יעקב חיים שלושת בניו.

בשנת התרמ"ד למרבה הצער כשש שנים לאחר לידת בן זקוניו – יצחק, נפטרה עליו אשתו, מותירה אותם לאנחות.

רבו:

למד תורה מפיו של רבי מרדכי עבאדי.

על כס הרבנות

רבי יעקב חיים היה מקובל אלקי, ובקי היה בנגלה ובנסתר, בדרשותיו היו מצטופפים לשמוע פניני פיו רבים והמונים, והוא במתק לשונו ואהבת ישראל שבו היה מחדיר בהם יראת שמים, ומטיף להם לאהבת תורה .

תלמידיו:

רבי עזרא עבאדי שעיו זצוק"ל

רבי שלום בן משה הדאיה זצוק"ל

רבי שם טוב גאגין זצוק"ל

 

לחונן עפרה

וישא יעקב רגליו וילך ארצה 

בשנת תר"ן עלה לא"י יחד עם אביו ובניו וקבע משכנו בירושלים, שם למד בישיבת המקובלים בית א-ל.

בהגיעם ירושלימה חרדו הכל לקראתם וקיבלו ביראת כבוד את הרבנים המובהקים רבי יעקב חיים ואביו רבי יצחק, ומיד שמו אותם בתור יחידי הישיבה הקדושה- בית-אל.

בישיבת בית-אל נודע רבי יעקב חיים בגאונותו העצומה ובקיאותו המופלאה, עד כי לאחר פטירתו בהיות בנו רבי יצחק לומד בישיבה, והתעוררה קושיה גדולה שלא מצאו לה מענה, אמר רבי נחמן אנג'ל מלומדי הישיבה שהכיר את חריפותו ובקיאותו של אביו רבי יעקב חיים, "אילו היה מר אביך בזה כששה תירוצים היה מתרץ על זה".

ענוותנותו היא גדולתו

כל חייו נהג בפרישות וענווה גדולים, בצוואתו שכתב בא הדבר היטב לידי ביטוי, הוא ציווה על בניו כי לאחר פטירתו לא יישאו עליו שום הספד, ולא יאמרו מילה בשבחו, גם לא בימי השבעה ולא לאחריה, אלא רק יאמרו את כל הייסורים שעבר בימי חייו, והם יספיקו לעורר את רחמי ה' עליו, וכן לא ירבו בסעודות גדולות למענו, מפני ההוצאה הגדולה הכרוכה בכך, אלא יושיבו תלמידי חכמים שילמדו משניות עבורו ומכספו שהותיר ישלמו להם.

אף על בניו ציווה לא לגלות שום דבר ממעשיו הטובים, כיוון "שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין"

ענווה מופלגת זו הנחיל רבי יעקב חיים גם לבנו רבי יצחק, הדבר ניכר בהקדמתו- שראשית קרא לה הקדמה והתנצלות, ובה הוא מאריך לכתוב מדוע קוראים לו חכם, שכך מנהג המקום לקרוא גם לחנווני פשוט חכם, הוא מתאר את גודל שפלותו שלא ראוי הוא כלל לתואר חכם, אלא רק שכך נוהג המקום לקרוא גם לאנשים פשוטים, ותואר זה יש בו משום משמעות של כבוד לכל אדם שלימדו המלאך תורה בבטן אימו וכו'…

מובן איפוא מהיכן ירש הוא את מידת הענווה הגדולה הזו, וממי שאב אותה…

בניו:

רבי ישעיה שאול אלפייה.

רבי מרדכי משה אלפייה.

רבי יצחק אלפייה – (הקרוי ע"ש אביו) מחבר הספרים הרבים: הקונטרס היחיאלי – בו חלקים מספר, ונכתב בעילום שמו. "יאיר -נתיב", "שיח יצחק", "ריח ליצחק"- מכתבי אביו. ועוד…

ספרו:

'רי"ח ליצחק' – בו פרפראות וחידו"ת רבים בקבלה בנגלה ובנסתר.

בנו רבי יצחק העלה את כתביו על מכבש הדפוס, והביאם לכדי ספר.

עוד חידושי תורה רבים כתב רבי יעקב חיים, בפשט ובקבלה, אך רק חלק מכתביו הועלו על מכבש הדפוס על ידי בנו רבי יצחק, והשאר נותרו ככתבי יד.

בנו מציין את שקידתו של אביו בכך שגם במסעותיו הרבים לצרכי מצווה, היה ממשיך להעלות על הכתב מפרי עטו- את חיבוריו הנפלאים.

פטירתו

ויבוא יעקב שלם

ניצחו אראלים את המצוקים, ובחצות ליל יום שישי ב-כ"ג שבט שנת תרע"ו, בהיות רבי יעקב חיים בן ח"ן שנים נתבקש לישיבה של מעלה.

חייו המקודשים כל כולם לתורה ולקדושה, היו רווים בסבל ובייסורים קשים ומרים.

בצוואתו מבקש רבי יעקב חיים לא להספידו כלל בשום אופן, רק לומר בזה הלשון: "האיש הזה סבל ייסורים רבים, אשר הן תקצר היריעה להכילם ולתארם… "

על מצבתו נכתב:

"…בחר ה' ביעקב קראו במהרה, לו ח"ן שנות חיים וכולם על התורה, הרביץ תורה בישראל ודת אל הורה, משפחת אלפייה גזע תפארה, ויצעק הבן יצחק צעקה גדולה ומרה, אבי אשר ילדה שרה הנזר והעטרה, הרב המופלג ביראה וטהרה, מקובל אלקי חק"ל בענוה יתרה, העמיד דייני שה פזורה, בנסתר ובנגלה בפלפול וסברה, זיכה את הרבים בדרכי ה' ישרה… ".

הבטחתו

בצוואתו הבטיח רבי יעקב חיים, כי מי שילמד למענו ולעילוי נשמתו, בין בארץ ובין בחו"ל, יעתיר הוא בעדו לפני שוכן מרומים…