ראשית דרכו

משפחת אבוחצירא המעטירה חיה בעיר ריסאני שבמרוקו. סיפור עתיק עובר במשפחה על חלום מיוחד שחלם הסב רבי ישראל – הבבא סאלי זיע"א. בחלומו ראה את התנא רבי שמעון בר יוחאי, אשר שאל אותו למה טרם נקרא מישהו מהמשפחה על שם בנו, רבי אלעזר?

הבבא סאלי השיב והבטיח שהנכד הבא שייוולד, ייקרא על שמו. ואכן, כאשר נולד בן לבנו רבי מאיר ולרבנית שמחה רעייתו – קרא עליו הסבא בברית את הפסוק "עין לא ראתה אלוקים זולתך", בראשי תיבות "אלעזר", ושמו בישראל נקרא "אלעזר".

משחר ילדותו גדל הפעוט בין גדולי עולם צדיקים וחכמים:

אביו, רבי מאיר היה רבה של העיר מידלת, וכיהן כראש ישיבת "תומכי תמימים" בקזבלנקה, וסבו הבבא סאלי שהיה מחכמי ארצו, שימש כראש ישיבה ואב"ד בעיירות מחוז תאפילאלת.  גם שאר משפחתו, דודיו ואבות המשפחה, נודעו כשושלת של תורה וקדושה – רבי יצחק הבבא חאקי, רבי דוד, ובדורות שלפניהם – רבי מסעוד, רבי יעקב, בעל ה"אביר יעקב" ולמעלה בקודש.

סולם העלייה

בשנות ילדותו גדל והתחנך על ברכי סבו, על כן לא לפלא שכבר מגיל צעיר דבק בהליכותיו הנעלות ונודע בזהירותו בשמירת עיניים.

כשהיה רבנו כבן 5 שנים, התמנה אביו רבי מאיר לרב העיירה ארפוד, ובינתיים עשה רבנו חיל בלימודיו והתבלט בזכרונו המופלא ובבקיאותו בכל מה שלמד. משהגיע לנערות, נכנס ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" שהקימו שלוחי הרבי מחב"ד.

בתקופה זו נפטרה אימו של רבנו, ולאחר מספר חודשים, בחודש אדר תשכ"ו, עזבו הוא ואביו וכל אחיו את מרוקו ועלו לארץ הקודש.

רבים מבני המשפחה עלו לארץ בשנים שקדמו לכך, ואף הבבא סאלי בעצמו התגורר מזה כשנתיים בארץ הקודש. כעת משעלו רבי מאיר ובנו, התיישבו בעיר אשדוד ורבנו פנה ללמוד אצל רבי אברהם חפוטא בישיבת הרמב"ם בתל אביב, ולאחר תקופה קצרה עבר לישיבת "פורת יוסף בירושלים.

בשנים אלו רבים מאד מיהודי מרוקו עלו ארצה, והממשלה בארץ כלל לא דאגה עבורם לתשתית רוחנית נאותה אלא אף ההפך מכך. רבים מהעולים נאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ממלכתיים חילוניים, ומצבם הרוחני הורע.

הבבא סאלי שכאב את אשר נעשה, ביקש מנכדיו לצאת ולשבות את שבתותיהם ביישובים בהם שוכנו העולים ולחזק אותם בשמירת תורה ולמצוות.

בהגיעו לפרקו נשא רבנו לאישה את הרבנית דבורה, ובמשך השנים נולדו להם שבעה ילדים והם התגוררו בעיר באר שבע.

על כס

ברבות השנים, לצד שקידתו של רבנו על התורה יומם ולילה, המשיך גם בהליכותיו המיוחדות בענייני קדושה וטהרה, בהזדככות מענייני העולם הזה – כשהוא חי בפשטות מופלאה וצניעותו היא לשם דבר.

במשך עשרות שנים חי רבנו כמלאך, כאשר הוא ניזון מן המעט ההכרחי לקיום נפשו, ולפרקים עורך צומות ותעניות דיבור, עד שהתבטא עליו אביו רבי מאיר: "יש לי בן גדול וקדוש בבאר שבע, כואב לי עליו שהוא עושה יותר מידי תעניות וסיגופים עד שבקושי יכול לקום מהמיטה"…

כשהיה רבנו כבן 35, נפטר אביו רבי מאיר ולאחר פחות משנה גם סבו – הבבא סאלי שבאותו הזמן היה מצדיקי הדור אשר רבים משחרים לפתחו לעצה ולברכה. ומשנסתלקו אלו לבית עולמם, החל הציבור לפנות אל רבנו והוא פתח דלתו לכל נצרך. גם אחיו רבי דוד שהתגורר בנהריה היטה שכמו לצרכי עם ישראל, וכן הדוד רבי ברוך, אחיו של רבי מאיר, בנתיבות.

אט אט התפרסם שמו של רבנו בפי רבים שנושעו בזכות ברכתו ותפילותיו, אך גם בעת הזאת נותר רבנו ענו וצנוע, כשהוא מדיר רגלו מאירועים ציבוריים, ממעט לצאת מפתח ביתו וחי בפשטות מתוך הסתפקות במועט.

רבנו שחפץ להישמר לחלוטין ממראות אסורים, ביקש את כריית מעבר תת קרקעי מביתו אל בית הכנסת, וכך לא הוצרך במשך שנים לצעוד ברחובה של עיר.

בני ביתו של רבנו מעידים עליו שבמשך כ-40 שנים לא טעם רבנו בשר או עוף, ובתקופה מסויימת היה צם בכל ימות החול כמנהג הרש"ש, עד ששיניו השחירו. בכספי התרומות שהרימו הבאים אליו לקבל את ברכתו, הקים רבנו כולל אברכים גדול ובית תמחוי שפתח את שעריו לכל נצרך.

כאשר הושלמה הקמת המבנה לביתו של רבנו ובית התמחוי ורבנו קבע את המזוזה, העיד על עצמו: "אני קובע המזוזה הראשונה בבית התמחוי, ורק לאחר מכן אקבע שאר המזוזות השייכות לבית היות ומעיד אני עלי שמים וארץ שלא נהניתי אפילו באצבע קטנה שלי מכל הרכוש, כי הכל קודש אך ורק לצרכי עם ישראל".

דלתו של רבנו פתוחה הייתה בכל עת למאות הפונים, החל משעות הצהרים אז נפנה רבנו מתלמודו לצרכי העם. כך כל יום שעות ארוכות, לעיתים עד עלות השחר – אז היה רבנו טובל ומתפלל תפילת שחרית ועוסק בלימודו במשך כל הבוקר.

אחד מחסידיו המובהקים של רבנו מספר:

מעשה ארע באחד מאברכי כולל פורת יוסף, שחיתן את בתו עם בחור ישיבה. לאחר כשנה נודע לאותו בחור שאשתו אינה ראויה להביא ילדים, והיא ידעה זאת והסתירה ממנו. הדבר חרה לו מאוד עד שהחליט לגרשה, ובא המעשה לפני חכמי ישיבת פורת יוסף ובראשם מרן הגאון רבי יהודה צדקה ראש הישיבה ונצטרף גם מו"ר הגאון רבי בן ציון אבא שאול.

לאחר שמיעת הטענות, פסק הגרב"צ אבא שאול שיש כאן מקח טעות מעיקר הדין, והסכימו עימו חכמי הישיבה. אלא, היה קשה בעיניו הדבר לגרום למזבח שיוריד עליו דמעות על עצם הגירושין. הוא נתן עצה לשלוח את הדבר לפני רבנו אלעזר אבוחצירא שיתפלל בעדם, שיש בכוחו לשנות את הטבע.

ואכן ניגשו לרבנו וסיפרו לו את מה שמעיק להם, הוא נתן ברכתו שיזכו בקרוב לזרע קודש של קיימא. והנה תפילתו עשתה פירות, ותוך זמן קצר נפקדו. וכמה שמחה גדולה הייתה להגרב"צ אבא שאול שנעשה שלום בית ולא נצטרכו לפרק בית בישראל.

 

בא השמש

בליל ז"ך בתמוז תשע"א, כשהיה רבנו כבן 63, נכנס לחדרו של רבנו יהודי מהעיר אלעד כדי לבקש בעצתו. אין לדעת למה וכיצד מלאו ליבו לפגוע בקדוש עליון כרבנו, אך למעשה בשעה שקרא רבנו בפתק שהגיש לו אותו יהודי, שלף האיש סכין ופצע את רבנו פצעי מוות.

הבשורה המזעזעת נחתה כרעם על כל שכבות הציבור, ורבבות הגיעו למחרת היום ללוות את רבנו בדרכו האחרונה. ההלוויה יצאה מבית מדרשו ברחוב קפריסין בבאר שבע, המשיכה במסעה לישיבת "פורת יוסף" בירושלים שם ספד לרבנו מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, והיא נחתמה בהר הזיתים שם נטמן רבנו בסמוך לקברו של אביו רבי מאיר זיע"א.

לקראת תשעה באב, כאשר מלאו שבעת ימי אבלו של רבנו, כתב רבי שלמה משה עמאר שליט"א הרב הראשי לישראל דאז, קינה הדומה בסגנונה לקינות על חורבן בית המקדש, הן שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו.

מאז הסתלקותו של רבנו יושב בנו בכורו רבי פנחס אבוחצירא שליט"א על כיסאו וממשיך את דרכו בקודש.

בשנים האחרונות בני ביתו ותלמידיו של רבנו הוציאו מספר ספרים מכתביו, מדברי תורתו ואודותיו, כמו "פקודת אלעזר", "משמרת אלעזר", "תנא דבי רבי אלעזר", ועוד.

מעשה רב

סיפר מו"ר עט"ר רבי ישראל אברג'ל שליט"א:

אשה אחת ממרכז הארץ שהיו לה שני בנים הוצרכה לנסוע לבאר שבע. ומכיוון ששמעה על גדולתו של הגה"ק רבי אלעזר אביחצירא – הבבא אלעזר – שאלה את בניה: האם אתם רוצים להצטרף אלי לנסיעה לבאר שבע, ותכנסו לקבל ברכה מהבבא אלעזר? והם הסכימו בשמחה.

הבבא אלעזר היה נוהג להכניס קבוצות קבוצות אל חדרו. בכל פעם כשלשים איש, ואז, סוגר את הדלת, מברך אחד אחד, ואז, נכנסת הקבוצה הבאה.

שני הבנים נכנסו, אחד עמד בתור במקום החמישי ואחד במקום העשרים. ולפתע, הרים הבבא אלעזר את עיניו הקדושות וסימן לגבאים ש'יזרקו' את הבן העומד במקום החמישי. מיד ניגשו הגבאים והוציאו אותו החוצה…

הבבא אלעזר הרים שוב את עיניו, וחיפש… ואז, סימן לגבאים ש'יזרקו' גם את הבן השני…

שני הבנים חזרו לאימם כשהם עצבניים 'אש'… והחלו ל'שפוך' אש וגופרית. אימם, שהייתה בעלת אמונת חכמים ניסתה להרגיעם ולהסביר להם את מעלת הצדיק. אך הם לא נרגעו.

מכיוון ששמעו את שמעו של אבא מארי עט"ר רבינו יורם מיכאל אברג'ל החליטו שלמחרת בבוקר ייסעו אליו.

למחרת הגיעו לישיבה, תור ארוך השתרך שם. הם נכנסו ועמדו בתור. ולפתע, הרב יורם הרים את עיניו, חייך וסימן להם להתקרב… הם ניגשו בפחד. והרב יורם שאל אותם: אתמול הייתם אצל בבא אלעזר? והם השיבו: כן.

'והוא זרק אתכם?' והם השיבו: כן. והרב יורם אמר: אני אסביר לכם, אתמול הייתם צריכים להיות מעורבים בתאונת דרכים קטלנית, והמזיקים הרוחניים חגו מסביב לראשיכם, הבבא אלעזר ראה את זה, ועל ידי הביזיונות שעשה לכם – ביטל את הגזירה!

לעולם אל תדברו על צדיקים – סיים אבא מארי עט"ר את דבריו.

הבנים יצאו מאבא מלאי התרגשות. ונסעו לבאר שבע אל הגה"ק רבי אלעזר אביחצירא וביקשו להיכנס, ובבא אלעזר קיבלם במאור פנים ובאהבה…"