ראשית דרכו

יחד עם קבוצת יהודים, עלה מליטא לירושלים רבי שלמה לוריא, בן למשפחת רבנים מיוחסת. בירושלים נשא רבי שלמה לאישה את הרבנית שרה לבית פרנסיס, ובן נולד להם, וייקרא שמו בישראל – יצחק.

מינקותו ניכרו על הפעוט קדושתו וכישרונותיו המופלאים, הוא למד לקרוא בגיל רך ובעודו ילד כבר הצטרף לשורות הלומדים בין גדולי ירושלים.

בשנות ילדותו נפטר אביו – רבי שלמה, ורבנו עם אימו ואחיו חיו לבדם נתמכים בסיועו המסור של רבי קלונימוס קלמן האברקשטן – רבו של רבי שלמה איתו עלה מליטא.

כשהיה רבנו כבן 14 שנים כבר הייתה כרסו מלאה בש"ס ובפוסקים, נפטר רבי קלונימוס קלמן והמשפחה המיותמת – שנקראה כבר שנים בשם "אשכנזי" על שם מוצא האב – ירדה למצרים לגור בקרבת אחי האם, רבי מרדכי פרנסיס. רבי מרדכי היה יהודי עשיר והוא נטל עליו את פרנסת המשפחה, וכך יכול רבנו להמשיך לעסוק ולהתעלות בתורה ללא דאגה.

סולם העלייה

רבי דוד בן זמרה – הרדב"ז, רבה של מצרים, קיבל את רבנו לישיבתו והיה למורהו. בהמשך הורה לו ללמוד עם רבי בצלאל אשכנזי, בעל ה"שיטה מקובצת" על הש"ס. מספר חודשים לאחר הגעתם מצרימה כבר הכיר הדוד רבי מרדכי במעלתו של אחיינו, ולקחו כחתן לבתו.

יום אחד הגיע לבית המדרש בו למד רבנו יהודי עם הארץ, והוא מכר לרבנו את ספר ה"זוהר" שחיבר רבי שמעון בר יוחאי.

החל מאותו יום, לאחר התייעצות עם הרדב"ז, החל רבנו ללמוד את ספר ה"זוהר" לעומקו ולרוחבו. באותה תקופה עקר רבי בצלאל את מושבו ועלה לארץ הקודש. מני אז התבודד רבנו באי קטן על היאור משבת עד שבת, ועלה ונתעלה בלימוד תורת הנסתר.

באותן שנים פרש רבנו מחיי העולם הזה, התענה בתעניות והזדכך בתפילות ובתחנונים לריבונו, שיסייע בידו להגיע למדרגות נעלות בלימודו. לאחר 7 שנים ארוכות אלו, מסופר שרבנו זכה לגילויו של אליהו הנביא דבר יום ביומו ונשמתו נתעלתה לישיבותיהם של התנאים הקדושים בעת לימודו, עד שנתגלו לו סודות עליונים על התורה כולה.

על כס

בשנת ש"ל, כשהיה רבנו כבן 35 שנים, עלה עם משפחתו ואימו בחזרה לארץ הקודש, אך הפעם שמו פעמיהם אל העיר צפת, שהייתה אז עיר מלאה בחכמים מקובלים, וחיו בה גדולי עולם כמו רבי שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי", גדול המקובלים – גיסו רבי משה קורדובירו, בעל ה"פרדס רימונים", ועוד.

משהגיע רבנו אל העיר, הצטרף לשורות חכמי תורת הנסתר ועד מהרה הכירו כולם בגדלותו. באותה שנה בחודש תמוז, נפטר רבי משה קורדובירו – הרמ"ק, וכה אמר לתלמידיו בטרם הלך לעולמו: "דעו לכם, שאיש אחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמות הקבלה… שבימי היו הצינורות סתומים… ובימיו יתגלו הצינורות… ודעו שהוא אדם גדול, ניצוץ הרשב"י זלה"ה".

רבי משה מסר לתלמידיו שמי מהם שיראה עמוד ענן שיורה היכן לטמון את גופו – הוא שיהיה ממלא מקומו אחריו. בעת הלוויה היה זה רבנו שראה את עמוד הענן וידע איפה יהי מקופ הקבורה, ובזאת קיבלו עליהם חבריו אותו כרב ומורה דרך בתורת הנסתר.

רבנו החל ללמד מתורתו לקבוצה מתלמידי רבי משה שהפכו לתלמידיו וכונו בשם "גורי הארי", כאשר הוא מגלה להם סודות עצומים שנתגלו לו בדרגתו הנשגבה.

מבין תלמידיו הנודעים היו: רבי אליהו די וידאש, רבי גדליה הלוי, רבי יונתן סאגיס, רבי יוסף טובול, רבי יצחק הכהן אשכנזי, רבי ישראל סרוק, רבי משה אלשיך, רבי משה משלים, רבי שלמה אלקבץ ורבי שמואל אוזידה.

על פי המסורת, אליהו הנביא סיפר לרבנו אודות תלמידו רבי חיים ויטאל מדמשק, וכדבריו קרא רבנו לרבי חיים שיבוא לצפת והוא היה לגדול תלמידיו ומעביר תורתו.

פעם ארע שרבנו גילה לתלמידו סוד נשגב, ומיד לאחר מכן נפלו פניו ואמר שמפני שגילה רז מצפונות התורהשלא היה עליו לגלות – נגזר על בנו להסתלק מן העולם, ואכן אחרי ימים מועטים נפטר בנו יחידו של רבנו.

בתקופה לא ארוכה זו נהגו רבנו ותלמידיו ללמוד בין ההרים שסביבות צפת, כאשר הם מעידים שבעת שלימד את תלמידיו היה כל גופו מתכסה בזעה מרוב דבקותו וממאמץ הלימוד. בעת קבלת שבת היו יוצאים רבנו ותלמידיו גם כן אל מחוץ לעיר להקביל פני שבת מלכתא.

מסופר שפעם אחת נפנה רבנו אל תלמידיו בעת קבלת שבת ושאלם אם הם רוצים לעלות כעת לירושלים. התלמידים השיבו שעליהם להודיע בבית, ואז אמר להם רבנו שלוּ היו באים מיד מבלי להסס, הייתה מגיעה גאולה לישראל.

גדול תלמידיו של רבנו, רבי חיים ויטאל – המהרח"ו, כותב עליו כך: " לא היה מי שישיג חכמה זו על אמיתתה כמוהו, כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס, ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים, בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.

והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע. והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפרשת דברים, ובעופות אלמים. ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואחר כך מסירהו. והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה.

וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם, ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת, או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר.

והיה יודע כמה טעויות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנוורים. והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענווה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו, וכל מידות טובות ומעשים טובים היה בו.

וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו. ועיני ראו ולא זר. וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד."

על אף מוצאו של אבי רבנו מליטא, רבנו עצמו קיבל עליו את מנהגי הספרדים, ורק בחגים ובימים נוראים התפלל בבית הכנסת האשכנזי, מכיוון שסבר שהנוסח שלהם יותר מדויק בתפילות אלו.

שתי בנותיו של רבנו שהגיעו בשנים אלו לפרקן, נישאו לשני תלמידי חכמים עצומים מבני המקום: הראשונה נישאה לרבי שלמה סאגיס שלימים היה ראש ישיבה, והשנייה – התחתנה עם בנו של רבי יוסף קארו בעל ה"בית יוסף".

למרות שרבנו התוגרר בצפת רק כשנתיים, בכל זאת הספיק להשאיר את חותמו על העיר ואף נשא בה משרה תורנית רשמית – נהוג היה אז להחזיק גוף מפקח על הנהגות הקהילה, ורבנו היה מבין עשרת האחראים על פיקוח זה.

גם על תורת הקבלה כולם הותיר רבנו חותם עז – עד שנוהגים לחלק אותה לשני חלקים: האחד – עד זמנו של רבנו, והשני – ממנו והלאה.

חיבוריו

בימי שבתו של רבנו ביחידות במצרים, כתב את ספרו האחד בעצמו, ה"אידרא רבא" – פירוש ל"ספרא דצניעותא" שזהו ספר שעבר על פי המסורת מיעקב אבינו ע"ה.

מלבדו, רבנו לא כתב עוד ספרים בעצמו. במהלך לימודו עסק כה רבות בעניינים כה נשגבים שכלל אינו יכול להעבירם הלאה, עד שהעדיף שלא להעלות את תורו על הכתב כלל אלא הטיל את המלאכה על תלמידו המהרח"ו.

מסופר שכאשר כבר היו בחיקו של המהרח"ו כתבים רבים מסודרים מתורת רבנו, נגנבו ממנו מאות דפים ואבדו לעולם. מלבד זאת – לא היה המהרח"ו בטוח שהגיע בדעתו לכל מה שלמד מרבנו וחשש להוציא לאור את הכתבים, לכן ציווה שיטמנו עימו את כתביו אחרי פטירתו.

רק לאחר שנים הוציאו תלמידיו את כתב היד מן הקבר וערכו מהם את הפר "עץ החיים" של כתבי רבנו.

גם התלמיד רבי ישראל סרוק העלה על הכתב מדברי רבנו, והוציאם לאור באיטליה בספר "עמק המלך". תלמידים נוספים עשו זאת, אך לאחר שהתברר שיש סתירות בין כתבי התלמידים השונים, אסר הרש"ש ועוד ממקובלי ירושלים ללמוד מ"כתבי חברים", והותר ללמוד בעיקר לפי שיטת רבי חיים ויטאל, ולעיתים מביאים גם מדברי התלמידים האחרים.

מבין הספרים שנכתבו מתורתו אפשר למצוא את הספרים "מובחר שבאבות", "מעיין החכמה", "מרפא לנפש", "קול ברמה", "רעמים ורעשים", "דרך אמת", "תיקוני שבת" ו"תיקוני תשובה", פירוש לספר יצירה, שולחן ערוך של האר"י, הנהגות ישרות, "זוהר הרקיע", "כוונות האריז"ל" ועוד.

כיום הספר העיקרי בו נלמדת תורת רבנו הוא הסדרה "שמונה שערים" שערך רבי שמואל ויטאל בנו של המהרח"ו.

בהמשך הדורות נכתבו עוד ספרים המבוססים על ספרים אלו, לדוגמה – "עמק המלך" של רבי נפתלי בכרך, "קל"ח פתחי חכמה" שכתב הרמח"ל – רבי משה חיים לוצאטו זיע"א, ו"לשם שבו ואחלמה" שכתב בעל הלשם – רבי שלמה אלישיב.

מלבד הספרים, הרבה סידורים נערכו על פי כוונות רבנו בתפילה ועל פי שינויי הנוסח שעשה. הבולט שביניהם הוא "שער הכוונות" של המהרח"ו, אבל מלבדו עוד רבים המתקראים "סידור האריז"ל" ובהם נוסחים וכוונות מהימנים יותר ופחות, כמו: סידור "חמדת ישראל" מרבי שמואל ויטאל, סידור רבי שניאור זלמן מליאדי – הנוסח בלבד בלי כוונות, "סידור האריז"ל" – גרסאות שונות שהתקבלו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו של רבנו, סידור "שער השמים" מהשל"ה, סידור "אור הישר", "סידור הרמ"ז" מרבי משה זכות, "סידור משנת חסידים, מתלמידיו של רבי עמנואל חי ריקי על פי הביאורים שכתב בספרו "משנת חסידים", "סידור רבי אשר" מרבי אשר מרגליות ועוד.

סידורו של הרש"ש ככל הנראה הוא זה שהתקבל כנוסח בו מתפללים כיום אלו החפצים להתפלל כתפילת רבנו.

לבד מהספרים והכוונות – הותיר רבנו בידינו פיוטים שכתב לכבוד יום השבת, בהם: "אזמר בשבחין", "אסדר לסעודתא", "בני היכלא", "יום זה דר במרומים".

בא השמש

חודשים מספר לאחר שנפטר בנו, שוב ראה רבנו שנגזרה גזירה קשה על העם, וביקש מתלמידיו להתפלל שמשיח בן יוסף לא ימות בימיהם. לאחר מכן פרצה מגיפה קשה וקטלנית בכל האזור, ורבנו בעצמו נחלש ונפל למשכב.

בחודשים אלו, למרות הקפדתו הרבה של רבנו לטבול מדיי יום במקווה, הפסיק ממנהגו כי כך הורתה לו אימו מחשש לבריאותו.

אך הגזירה נגזרה ורבנו שידע כי קיצו קרב. בחודש אב תשל"ב אסף את תלמידיו, בירכם וביקשם שיטבלו במקווה כדי שיוכלו לעסוק בטהרה בטהרתו ובקבורתו. בימים האחרונים לחייו מסר להם רבנו סודות רבים כרשב"י בשעתו. אחד מהתלמידים – רבי יצחק הכהן אשכנזי – היה כהן, ובדקות הסמוכות לפטירה, לאחר הווידוי, אמר לו רבנו: "צא מהר שאתה כהן, ולא נשאר לפטירתי כלום". מיד לאחר שיצא עלתה נשמתו הקדושה של רבנו בסערה השמיימה, ביום ה' באב.

אנשי ה"חברא קדישא" לא נגעו בגופו הטהור של רבנו כבקשתו, אלא רק תלמידיו שטבלו. לאחר מכן ליוהו כל אנשי העיר למנוחתו בבית העלמין של צפת לצד בנו, בקרבת הרמ"ק, רבי שלמה אלקבץ, רבי אלעזר אזכרי ועוד מגדולי צפת.

עד ימינו קיימים בצפת "בית כנסת אליהו הנביא" בו למדו רבנו ותלמידו המהרח"ו, וסמוך למקום קבורתו – המקווה שעל המעיין בו נהג לטבול – "מקווה האר"י".

מורשתו בידינו

אמר אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א באחד משיעוריו:

"הקטורת מסמלת את אחדותם של עם ישראל (וכנרמז בשמה "קטורת" – מלשון קשר, "קשר" בארמית הוא "קיטרא"), שהרי דווקא מהקטורת למדו שבכל תפילה ותענית וכו' – צריכים כל עם ישראל להתאחד ללא כל התייחסות למצבו הרוחני של כל אחד מהם. והדבר כל כך הכרחי עד כדי כך שאם יחסר באותו ציבור יהודי כלשהו, גם אם הוא לא יותר מאשר פושע ישראל, תפילה זאת לא תהיה מקובלת בשמים.

הדבר יבואר על פי מה שכתב האריז"ל בלשון קודשו:

"קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקדה ואילך, צריך שיקבל עליו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי".

הביאור לדברי האריז"ל הוא: כדי שתפילתו של אדם תוכל לעלות למעלה ולעשות פרי היא צריכה להיות שלימה בכל מיני שלמות. ואין באפשרותו של האדם להשיג את השלמות המרבית אלא אם כן יתאחד עם כל עם ישראל, כיון שבכל אדם ישנן מעלות טובות שאין בחברו, ורק בהצטרפותם יחד נכללות בהם כל המעלות. ולכן אמרו חז"ל: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", "ואל תהי בז לכל אדם". היינו שצריך ללמוד מכל אדם את המעלות הטובות שיש בו, וכך יוכל להשיג שלמות נפלאה.

נמצא אם כן, שכדי להגיע לתפילה שלימה בכל מיני שלמות, צריך להיכלל עם כל עם ישראל, שאז כל המעלות של כולם יצטרפו אליו ותֵעשה תפילתו שלימה באמת, ותעלה למעלה ותעשה פרי. והתכללות זו עם כל עם ישראל נעשית על ידי שהאדם מכוון מעומק ליבו קודם התפילה לאהוב כל אחד ואחד מעם ישראל, כנ"ל בדברי האריז"ל."