תפריט
אומרת התורה: "ונתנו איש כופר נפשו”. אחד הדברים היחידים שנתקשה בהם משה: כופר נפש?
ריבונו של עולם – יש מחיר לנפש?
היה כאן בבית מדרשנו ‘המאיר לארץ’, הגיע אלי אדם לפני כמה ימים, ה’ ישלח רפואה שלימה לכל עם ישראל, ויתמיד בריאותינו בכלל הבריאים כולם תמיד, וכל בני ביתינו, אמן כן יהי רצו. לפני כמה ימים בא אלי אדם, לא עלינו לא עליכם, חלה במשהו לא טוב, צריך לעבור איזו השתלה, משהו מורכב קצת. רוצים מיליון וחצי דולר, זה הרבה כסף. מוכר את הבית, יחנוק את עצמו, יגיע לשלוש מאות אלף דולר, ויישאר בלי בית, בלי פנסיה בלי כלום, יגרד הכל. עוד מיליון ומאתיים אלף דולר מאיפה?
יש שלושה-ארבעה מנתחים בעולם בתחום העדין ההוא, והרופא אומר שאם הכסף לא בחשבון שלו, הוא בכלל לא מכניס לחדר ניתוח.
אבל זו הדרך היחידה להציל חיים! מה לא יעשה אדם? וכל זה – זה אין ואפס. למה? למה זה אין ואפס? כי אין מחיר לנפש!
משה רבנו אומר: רגע, מה אני אגיד להם, כל אחד יביא מיליון וחצי דולר? מיליארד דולר? הרי אין מחיר לנפש!
אומר לו הקב”ה: "זה יתנו כל העובר על הפיקודים”, אומר רש”י: "זה יתנו" – לשונו הקדושה:
'הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, אמר לו: כזה יתנו'. כך הביא משם מדרש רבי תנחומא.
אמר לו הקב”ה: אתה רוצה לכפר עליהם? אתה רוצה כופר נפש? לא מיליארד דולר, לא מיליון וחצי דולר, גם לא מאה אלף דולר. אתה יודע מה? אפילו לא שקל… שקל – גימטריה נפש, אפילו לא שקל! מחצית השקל!
אבל מטבע של אש! אני רוצה שהנתינה תהיה מתוך אש של אהבת ה’! אש של יראת שמים!
*
אמרו בגמרא הקדושה: יהודי שיש לו דין עם גוי, ישמור את זה לחודש אדר. אתה יודע למה? מזלם של עם ישראל גובר. המזל של עם ישראל עולה וגובר. והזכות הזאת היא זכות עצומה מאוד.
מה זה מזל? הרבה פעמים מבקשים ברכה לזיווג, מתפללים על זיווג של אדם, שהקב”ה ישלח לכל עם ישראל את הזיווגים הראויים להם, לבניהם, לבנותיהם, לנכדים, לנכדות היקרות, כל אחד משורש נשמתו, ממזל העליון.
מה זה מזל? בגמרא בבא קמא: אדם דאית ליה מזלא, רש”י אומר: מלאך ממונה עליו.
מדוייק יותר: מבואר בכתבי האר”י רבינו האר”י ב’שערי קדושה’ שמזל זה כינוי לשורש הנשמה של האדם, וכאן ישנו סוד עצום: עיקר הנשמה נמצאת למעלהף בשמים, בשורשה. מהשורש נמשך דרך הענף, דרך ארבע העולמות הפרטיים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ומגיע לאדם – למוח שלו, מתגלה במוח בסוד נשמה, משתלשל עוד קצת פנימה ללב בסוד רוח, ופנימה יותר בכבד בסוד נפש, זה סוד “ותרועת מלך בו” – מוח-לב-כבד.
שתיים-שלוש אחוז מהנשמה נגיד, משתלשל לכאן, תשעים ושבע-ושמונה אחוז נשאר שם. אצל צדיקים בעלי עבודה, אצלם ההמשכה קצת יותר גדולה, אבל בכללות עיקר הנשמה משגת כפי שמשיג בשורשו, בשורשה.
אז אם כן, מזל זה כינוי לחלק הרוחני, שמשם אדם שואב את כל ההשגה שלו. המזל של עם ישראל גובר, כלומר השורש של הנשמה של עם ישראל, עולה ומתעלה בזמן הזה. המבוע, המעיין, הבאר, הבריכה, שמשם משפיעים כל הברכות, העוצמה שלה גוברת בזמן הזה.
כמובן שזה גם הרבה קשור בעבודה של יהודי מלמטה. לכן כשיהודי מתעלה ומתקדש מלמטה, ומוסיף בקדושה, מוסיף ביראת שמים, זה מוסיף לו חלק גדול מאוד!
*
אומר אבא הקדוש, רבינו יורם מיכאל אברג'ל זכותו יגן עלינו, התורה אומרת: “זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש”. כבר שאלו בזה המפרשים למה ציוותה התורה לתת מחצית השקל?
אתה רוצה לכפר על נפשותיכם? אתה רוצה כופר נפש? תביא שקל שלם – שקל בגימטריה נפש. אז למה מחצית השקל? מה העניין של מחצית השקל? למה לא סכום אחר?
באמת נאמרו בזה הרבה ביאורים, אבל אבא הקדוש רבי יורם מיכאל זכותו יגן עלינו אומר: בתיבת ‘מחצית’ יש רמז נפלא לעבודת ה’ הפרטית של כל יהודי. בואו נכתוב את המילה ‘מחצית’, במרכז התיבה של מחצית ניצבת האות צ’, הקרובות אליה משני צידיה, האות הצמודה ל-צ’ מימין זאת ח’, אחרי ה-צ’ זו י’ – זה חי. הרחוקות ממנה זה מ’ ו-ת’.
כלומר, מי שזוכה להיות קרוב לצדיקי אמת, מי שקרוב לצדיק, מושך על עצמו מהשמים שפע של חיים גשמיים, שפע רוחני, דרך הצינור של הצדיק – זה בחינת חי.
אבל מי שמתרחק מהצדיקים, כל שכן מי שחולק על הצדיקים, גורם להם צער וחלישות הדעת ועוגמת נפש, הרי הוא מפריד את עצמו משורש החיים העליונים, והוא מושך על עצמו ייסורים קשים ומרים, שאין להם מרפא – זה בחינת מת, רחמנא ליצלן.
*
אומר אבא הקדוש, הרב יורם אברג'ל זיע"א: אתה רוצה נתינה שמכפרת? נתינה שיכולה לפדות את הנפש? זה רק נתינה שתבוא מתוך אש של אהבה ויראת שמים, אהבת ה’ ויראת שמים טהורה.
אם אתה מרגיש אחרי שנתת ‘אני נתתי’ – חסר לך. כלל זה יהיה בידינו, כל מצווה שאדם גוזר קצת אינטרסים, כבוד ועניינים, הוא יקבל שכר גדול, אבל בעולם הזה. בעולם הבא לא יזכר דבר וחצי דבר.
צאו וראו מה שכתב הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירא, בספר הנפלא ‘פיתוחי חותם’ פרשת משפטים, תראו איך הרב מתאר שיכול להיות יהודי שכל החיים יזכה את הרבים, ויקים מוסדות, ויעמיד תלמידים, ולמעלה השם שלו לא מופיע. אה, למה? תמיד היית עם אינטרסים, אף פעם לא עשית למען שמו באהבה. למען שמו זה בלי שום אינטרס.
היו אבותינו רגילים לומר: נתת? שכחת! גם אם זכית לשים בישיבה צדקה, מאה אלף דולר, בזכותך מאות אברכים קיבלו משכורת, קיבלו עזרה לחג, ושימחת אלפי יהודים, רגע אחרי – תשכח.
כל מה שנתת ושכחת, צדקה לשמה, כמאמרה, זאת צדקה שתגן עליך, ועל בניך ובני בניך לדורות, והיא תלך איתך למעלה.
וזה בחינת “והלך לפניך צדקך”. צדקות שעשית – הם אלו שילכו לפניך, הם אלו שיכריזו את שמך ברקיע, ואלו שינציחו אותך לדורות, ולדורי דורות. גם כל הפרסומים, כל העניינים מסביב, לגזור אינטרסים וכבוד ואגו, זה לא טוב.
אומר הקב”ה למשה: ‘מטבע של אש’. אומר רש”י: המשקל שלה מחצית השקל. תמיד תמהנו על זה: לאש אין משקל! אבל זה גוף העניין, אש האהבה, מי שכל הלב שלו בוער לה’, תמיד הוא ירגיש מחצית. תמיד בחצי העבודה, תמיד תהיה בו הכנעה, ליבו יהיה חצוי. אדם שהוא נכנע לפני ה’, העבודה שלו מקובלת ברקיע!
*
האות צ’ רומזת על מצות נתינת הצדקה, שבימינו עיקר המצוה של נתינת מחצית השקל, זה צדקה לשמה.
אומרת הגמרא הקדושה: “צדקה תציל ממוות”. לפעמים נגזר על בן אדם, בר מינן היו לא תהיה, מיתה משונה. אומר הזוהר הקדוש: כד רחים קוב"ה לבר נש, כאשר אוהב הקב”ה בן אדם, שדר ליה דורונא, שולח לו מתנה. מה המתנה? ואיהו מסכינא – עניא, שולח לו מסכן, הוא זכה לעשות צדקה, נפדה לחיים. דחה אותו בקש, הפסיד. הזוהר הקדוש מפליג בזה מאוד, במעשים נוראים.
זה הסוד שאמרו במשלי: “וצדקה תציל ממוות”. מי שזוכה להיות קרוב למצוות הצדקה, מרבה לתת צדקה לכל נצרך ביד רחבה, במאור פנים, בשמחת הלב, מציל את עצמו ואת בני ביתו מכל פגע, מכל נגע, מכל נזק.
זהו “וצדקה תציל ממוות”, מושך עליו שפע של חיים, שפע של שמחה, של ברכה, פתאום זיווגים מגיעים בזמן, השמחות שלהם שלמות.
מי שחלילה מרחיק את עצמו מהמצוה הקדושה הזאת, מעלים עיניו מן הצדקה, מעלים עיניו מהעניים, מהנצרכים, מהישיבות הקדושות, אז מושך על עצמו חס ושלום ייסורים קשים.
למה? כי מפריד את עצמו משורש החיים. מה ההיפך מחי? מת. מי שמתרחק מה-צ’ של הצדקה, אז ממילא הוא מת. לא לחינם היה שגור בפיהם של אבותינו, שמי שהדלת שלו פתוחה לעניים, היא לא פתוחה לרופאים, והיא לא פתוחה לשום בשורה רעה אחרת!
