ראשית דרכו

ביתם של רבי אברהם והרבנית חוה פרידמן בעיירה לוקאטש שבאוקראינה היה בית עני וצנוע, אך מפואר בייחוס ובפירות שיצאו ממנו. רבי אברהם היהמיוחסעד לתנא הקדוש רבי יוחנן הסנדלר המיוחס עד דוד המלך, ואילו ילדיו היו לאבות החסידות – בנו הענק שבענקים רבי דוב בער, שלימים היה ל"מגיד ממעזריטש", ובתו רוחמה, ממנה יצא רבי מנחם מנדל שניאורסון, ה"צמח צדק" מחב"ד.

רבי אברהם בעצמו היהתלמיד חכם, שלפרנסתו – לימד תורה לילדי העיירה. גם את בנו דב בער לימד כשהיה ילד צעיר, אך עד מהרה ניכרו כישרונותיו הנדירים של הילד והוא נשלח ללבוב, ללמוד בישיבתו של רבי יעקב יהושע פולק– ה"פני יהושע", כעצת רב העיירה.

בשנות לימודיו בישיבה שקד הנער על לימוד הגמרא בהתמדה נפלאה, עד שנחשב ל"עילוי" ונעשה לתלמיד חכםהבקי בש"ס ובפוסקים.

סולם העלייה

משהגיע רבנו לפרקו, נשא לאישה את קיילא בת רבי שלום שכנא מהעיירה טורצ'ין, והזוג קבע את מושבו בסמוך. בתחילה התפרנס רבנו כאביו – מלימוד תורה לילדי העיירה, כך נותר בידו זמן להמשיך להתעלות בתורה, עד שלאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים – החל לעסוק בתורת הנסתר.

כששקד רבנו על לימוד הקבלה, התעלה בקדושתו ונהג בעצמו תעניות וסיגופים כה רבים עד שמצב בריאותו הורע והוא חלה ברגליו. עם כל זאת,בשנים אלו החל רבנו לשאת דברים בפני הציבור. בקולו החודר ובמילותיו החוצבות להבות אש היה מעורר את קהל שומעיו לדבקות בה' יתברך ובעבודתו, ורבנו הפך למגיד בעיירתו טורצ'ין, ומששמו נודע – נקרא אף לשאת דרשות בקהילות אחרות.

לאחר מספר שנים, בעוד בריאותן של רגליו מידרדרת ועדיין אין לו ילדים – עבר רבנו עם רעייתו לעיירה קוריץ ושימש בה כמגיד, ובכל מקום שנשא בו את דבריו קירב את ליבותיהם של רבים אל אביהם שבשמים, ורבים נכרכו אחרי רבנו באהבה ובכבוד רב.

בשבתובקוריץ, נשא רבנו דרשות גם בעיירות הסביבה, כך, על אף המחלה שברגליו נדד בסביבות המחוז ועורר את העם לעבודת ה'. תקופת מה, החזיק ופירנס הגביר רבי אהרן מרובנו את רבנו על חשבונו בעירו רובנו, על מנת שיזכה לשמוע יותר ויותר מדברי קודשו.

דרכו אל החסידות

בהיות רבנו כבן 36 ועדיין ללא ילדים, פנתה אליו הרבנית קיילא והציעה שיגרש אותה כך שיוכל להינשא לאישה אחרת ויזכה לפרי בטן, אך רבנו בצדקותו לא נענה לה ולא הותיר אותה לבדה.

כאביו ברגליו הלכו וגברו, והפני יהושע  שלחו אל מרן רבי ישראל ה"בעל שם טוב", לקבל ברכה וישועה.

רבנו היה עד כה ממתנגדי תנועת החסידות, אך בעצת רבו – הסכים לנסוע למז'יבוז' ולבדוק האם אכן רבי ישראל הינו גדול ובעל מופת כפי שמסופר עליו.

מספרים שכאשר הגיע רבנו אל מפתן ביתו של הבעל שם טוב, הכריז הבעל שם טוב – "באה לפניי תיבה מלאה נרות וצריך רק להדליק אותם". רבנו נכנס אליו, והבעל שם טוב ביקש ממנו שיבאר לו דברי זוהר כהבנתו. רבנו ענה לו, אך כתשובה לימד אותו הבעל שם טוב את הפירוש שוב ביראה ובאהבה. נפשו של רבנו נסערה עד מאד מהקדושה שאפפה את החדר וממראות האלוקים שנגלו אליו. אז הסביר לו הבעל שם טוב שאמנם ביאורו היה אמת, אך לימודו הוא "בלי נשמה". מיד החליט רבנו להישאר אצל הבעל שם טוב כדי לקבל נשמה בלימודו ולהיעשות לתלמידו.

הבעל שם טוב בירך את רבנו שייוולד לו בן גדול ומהולל, ואכן – לאחר מכן זכו רבנו ורעייתו הרבנית בבנם היחיד – רבי אברהם "המלאך".במשך השנים, נולדה לרבנו גם בת ושמה דאבא.

עם הזמן נעשה רבנו תלמידו המובהק של הבעל שם טוב, שהתבטא אודותיו – "יודע אני כי הדוב הזה אין לו רגליים, אבל יש לו ידיים רחבות, לקרב בהן את הלבבות, ומסוגל הוא לאחד תחת הנהגתו את כל אלה הנאמנים לחסידות".

על כס ההנהגה

לאחר כ-20 שנה בהן חסה רבנו בצילו של מרן בעל שם טוב, כבה מאור עולם והבעל שם טוב הקדוש נאסף אל אבותיו. בלכתו, מינו חסידיו את בנו רבי הירש לאדמו"ר תחתיו.

כעבור שנה ביום הילולת אביו עת ישבו החסידים סביב ה"טיש", שולחנו הטהור של רבם – פנה אליהם רבי צבי וסיפר להם שאביו הקדוש נגלה אליו בחלומו וציווה אותו למסור את הנהגת קהל החסידים בידי גדול תלמידיו, רבי דוב בער.

רבי צבי פשט את בגד האדמו"רות הלבן שירש מאביו ונתנו בידי רבנו, שהוכתר לאדמו"ר ומיד קם לשאת את דרשתו הראשונה כמנהיג חסידי הבעל שם טוב.

לאחר שהוכתר רבנו לאדמו"ר, עבר עם משפחתו לעיר מעזריטש, שם קבע את מושבו והפסיק את נדודיו בין העיירות. מאות אלפי החסידים הגיעו למקומו החדש כדי לקבל דברי תורה וחסידות מפיו הקדוש, להכניס אליו "קוויטלאך" – פתקאות עם בקשותיהם, להתברך,ליטול עצה ומופת ולהסתופף בחצרו.

רבנו הרחיב עוד לבאר את תורת רבו ולהדריך את אלפי החסידים כיצד לעלות ולהתעלות בעבודת ה' על פי שיטתו של הבעל שם טוב, כשעל שיטה זו הוסיף את משנתו. רבנו הדגיש עד מאוד את החובה לדבוק בבורא ולעשות כל מעשה לשם שמים, ללמוד ולהתפלל בשמחה ולהבין את טעמי המצוות כשבאים לקיימן. גם בנוסח התפילה המקובל הנהיג רבנו שינויים אשר יסודתם בהררי קודש, ומאז ועד ימינו אנו מקובל נוסח זה ברוב-ככל הקהילות החסידיות ונקרא בשם "נוסח ספרד".

בבית מדרשו של רבנו למדו עשרות תלמידי חכמים מובחרים, גדולי עולם מופלגים בתורה ובקדושה. אף חבריו של רבנו מתלמידי הבעל שם טוב כופפו ראשם והיו לחסידיו של רבנו, וקרנה של החסידות התרוממה ועלתה בשנים אלו מאוד.

מבין תלמידיו הנודעים אפשר למנות את שמותיהם של אבותיה של תנועת החסידות כולה – רבי אלימלך מליז'נסק, "הסבא משפולי", רבי שמעלקאמניקלשבורג, רבי מנחם מנדל מויטבסק- שנחשב לגדול תלמידיו של רבנו,רבי זושאמאניפולי, רבי פנחס הלוי הורוביץ- "בעל ההפלאה",רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי ישראל הופשטיין – המגיד מקוז'ניץ,רבי לוי יצחק מברדיטשב,רבי אברהם המלאך– בנו של רבנו,רבי יעקב יצחק הורביץ- "החוזה מלובלין", רבי שניאור זלמן מלאדי–בעל ה"תניא", רבי ברוך ממז'יבוז' ועוד רבים.

מספרים שכאשר היה תלמידו של רבנו שומעים את צעדיו המתקרבים לבית המדרש היו ברכיהם דא לדא נקשן. ובשעה שהוא היה מוסר את דבריו בחסידות ובקבלה, היו מעיהם של תלמידיו חמרמרות מרוב ריגשה והתפעלות.

מלבד בתורת הנסתר ובחסידות עסקו תלמידיו של רבנו גם בענייני הלכה, כאשר רבנו הוא הפוסק המכריע בכל מחלוקת. הנהגות הלכתיות רבות שהשתרשו לדורות בקרב החסידים יצאו מבית מדרש זה – כגון הימנעות ממצה שרויה בפסח, הקפדה על שחיטה ב"סכינים מלוטשים", ועוד.

בעקבות הדגש הרב שנתן רבנו לתורת הסוד אף בענייני הלכה, קמו מתנגדים רבים לדרכו והיו מקומות בהם לא הייתה דריסת רגל לתורת החסידות.

ואז, לאחר מספר שנים של הרבצת תורתו הקדושה בפני תלמידיו המובחרים, שלחם רבנו להפיץ את תורת החסידות בכל מקום ולהזים את השמועות שבדו המתנגדים מליבם. תלמידיו של רבנו התפזרו בכל רחבי פולין והפיצו את תורת החסידות, עד שרבים מהם נעשו אדמו"רים והקימו חצרות קדושות משלהם. בתקופה זו אלפים רבים נטשו את התנגדותם לחסידות והפכו לחסידים.

תוך מספר שנים כבר היו שלושה מעוזי חסידות נוספים מחוץ למזריטש: בליובאויטש- בראשות רבי יששכר בער מליובאוויטש, בקרלין– בראשות רבי אהרן הגדול ורבי שלמה מקרלין, ובהורודוק– בראשות רבי מנחם מנדל מויטבסק.

ברבות השנים כבר הוקמו "חצרות" חסידיות בעשרות עיירות, רובן ככולן על ידי תלמידיו, תלמידי תלמידיו וצאצאיו של רבנו, כמו –קרלין, נדבורנה,רוז'ין, ובדורות הבאיםאף סדיגורא, שטפנשט, הוסיאטין, בויאן ועוד.

בשנת ה'תק"ז התארגנה קבוצה מתלמידי הבעל שם טוב ומחסידיו של רבנו בהנהגת רבי מנחם מנדל מויטבסק, ויחד עם יהודים רבים שאינם חסידים, עלתה ארצה.

גם רבנו חפץ לעלות אל ארץ הקודש, אך מן השמים עיכבו בעדו והוא לא זכה לחונן את עפרה.

 

תורתו

רבי לוי יצחק מברדיטשב, תלמידו של רבנו, טרח ורשם בכתב ידו את דרשותיו של רבו, שלבסוף נדפסו בספר "דברות המגיד". רבנו עצמו לא העלה את תורתו על הכתב, אך תלמידיו הם אלו שעשו זאת.

בספרי חסידות רבים נכתבה תורת הבעל שם טוב עם תורותיהם של בחירי תלמידיו, ביניהן תורתו של רבנו: הספר"ליקוטים יקרים", "כתבי קודש", "אור האמת", "ליקוטי אמרים", "אור תורה", "שמועה טובה" ועוד.

לאחר שבספרים כה רבים הובאו דבריו ודרכיו של רבנו, ערכו אותם תלמידיו לספר חדש – "מגיד דבריו ליעקב" בו כללו שיטתו של רבנובחסידות.

עוד מדבריו מובאים ומצוטטים רבות בספרי רבים מתלמידיו של רבנו – "אור המאיר" לרבי זאב מז'יטומיר, "קדושת לוי" לרבי לוי יצחק מברדיטשב, "מאור עיניים" לרבי מנחם נחום מטשרנוביל, "אורח לחיים" לרבי אברהם חיים מזלוטשוב,"דרכי ישרים" לרבי מנחם מנדל מפרמישלאן, "פנים יפות" לרבי פנחס הורביץ.

בדורת מאוחרים יותר נדפס הספר "צוואת הריב"ש", שלאחר בדיקה נמצא שהוא מביא את הנהגות בית מדרשו של רבנו, וקרוב לדורנו אנו – לפני כ-50 שנה, יצא לאור הספר "תורת המגיד ממזריטש" שמאגד בתוכו את כל המובא מרבנו בספרי החסידות, יחד עם אוסף אמרות שכתבו אדמו"רים בשמו.

גם בעניין הלכה הוריש רבנו את מורשתו ביד תלמידו – בערוב ימיו רצה רבנו לערוך את ההלכות היומיומיות יחד עם טעמי ההלכות שלא מופיעות ב"שולחן ערוך", על כן הטיל את המלאכה על תלמידו הגדול "האדמו"ר הזקן", רבי שניאור שזלמן מלאדי. רבי שניאור זלמן החל בעבודתו בשנת תק"ל, כשלוש שנים לפני פטירתו של רבנו, ואף הספיק להוציא לאור עוד בימי רבו כמה חלקים מהחיבור העצום–"שולחן ערוך הרב".

בא השמש

מאז עלה רבנו על כס ההנהגה, מיעט מאד לעזוב את מושבו שבמזריטש.אך בשנת ה'תקל"ב, בהתקרב רבנו לגיל שיבה, פרצה במזריטש מגפה קשה.

רבי זושא תלמידו של רבנו שהיה אז בשנות ה-40 לחייו, דאג להעביר את רבנו עם בני ביתו אל העיירה אניפולי, שם התגורר רבנו כחצי שנה. במשך כל חייו היה רבנו בעל ייסורים וסבל ממחלה ברגליו, אך בחודשים אלו הורע מצבו עד שביום י"ט בכסליו ה'תקל"ג נשבה ארון הקודש ורבנו עלה בסערה השמיימה.

לאחר פטירת רבנו התווכחו ביניהם החברא קדישא מול תלמידיו – מי יזכה לעסוק בטהרתו, עד שהובא הדבר לדין תורה והוכרע שאנשי החברא קדישא יעשו זאת, ואליהם יצטרפו מתלמידי רבנו שהיו רשומים בחברא קדישא של עירם.

חמשת המובחרים שבתלמידי רבנו עסקו במלאכת הקודש: רבי מנחם מנדל מויטבסק,רבי לוי יצחק מברדיטשב,רבי זושאמאניפולי,רבי אלימלך מליז'נסק ורבי שניאור זלמן מלאדי.

לאחר מכן נטמן גופו הטהור של רבנו בבית החיים שבעיירה אניפולי.

על אף שבשנה האחרונה לחייו של רבנו הרימה ההתנגדות לחסידות את ראשה – בווילנה הוחרמו החסידים ורבי לוי יצחק מברדיטשוב גורש מפינסק, אך את רוחה של החסידות כבר לא היה בכוחם להכניע ודרך זו כבשה את מקומה הנכבד בעבודת ה'.

מורשתו בידינו

במשך שנים ארוכות היה אבינו מורנו רבי יורם אברג'ל זיע"א נושא שיעור קבוע בספר ה"תניא", שכתב גדול תלמידיו של רבנו – רבי שניאור זלמן מלאדי.

פנינים רבים מתורת רבנו שובצו בשיעוריו של מורנו רבי יורם, בענייני מוסר וחסידות ואף פירושים משמחי לב על התורה. באחד משיעוריו שח מורנו הרב כך:

"לא ניתן לתאר ולשער את גודל הנזק שנגרם לנשמה האלוקית על ידי מחשבות זרות והרהורי עבירה. לכן יש להישמר בדבר זה עד מאוד, כי מוחו של האדם הוא בבחינת קודש הקדשים, וכשהאדם מכניס לתוכו מחשבות זרות והרהורי עבירה, הרי הוא ממש כמי שמעמיד צלם בהיכל, ה' יצילנו.

ביד האדם להיות 'בעל הבית' על מחשבתו, ולמנוע ממחשבות שאינן רצויות להיכנס למוחו.

מספרים על חסיד אחד שהיה סובל ממחשבות זרות והרהורי עבירה, ומגודל צערו על כך בא ליטול עצה מהרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א – כיצד להיפטר ממחשבות אלו. הרב המגיד הפנה אותו לשם לתלמידו ר' זאב וואלף זיע"א השוכן בעיירה ז'יטומיר.

בשעת לילה מאוחרת הגיע התלמיד לביתו של ר' זאב וואלף. הוא נקש בדלת פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, אולם איש לא פתח לו את הדלת, אף על פי ששמע מעבר לדלת בבירור שבני הבית ערים.

רק כעבור זמן ארוך של סבל והמתנה לפתע נפתחה דלת הבית, ובפתח עמד ר' זאב וואלף, אשר כבר הרגיש ברוח קודשו את סיבת בואו של התלמיד לביתו, ואמר לו: 'לא פתחתי לפניך את דלתי מיד כשנקשת בפעם הראשונה כדי ללמדך שאני הוא 'בעל הבית' של ביתי, ולמי שאחפוץ אתן להיכנס, ולמי שלא אחפוץ לא אתן להיכנס'.

כששמע התלמיד את דבריו של ר' זאב וואלף, מיד הבין שכוונתו הקדושה לרמוז לו שהאדם הוא 'בעל הבית' על מחשבתו, ואם לא היה רוצה באמת לתת למחשבות זרות להיכנס למוחו, הוא היה מצליח למנוע זאת."

 

 

קרדיט תמונה: וויקיפדיה (לינק)

https://en.wikipedia.org/wiki/File:Mausoleum_with_Zusha_of_Hanipol,_Dov_Ber_of_Mezeritch.jpg