רבי נחמן חי לפני כ-250 שנה. היה נינו של הבעש"ט הקדוש, מייסדה של חסידות ברסלב המעטירה. מלאך ה' צבאות גילה רזים וסודות שלא זכינו לראותם ואוזן לא שמעתם בחייו רוב מעשיו היו בבחינת "רב הנעלם על הנגלה" הן בהסתרת עצמו הן במיעוט תפיסתנו והשגתנו, בשמחתו וניגוניו מלאי העוצמה היהודית שהיו חלק בלתי נפרד מחייו שהמביט בפשטות מהצד לא משער לאיזה השגות הוא מגיע דרכם, התייחד בהתבודדויותיו עם קונו כל חייו ואף הנחיל דרך נפלאה זו לחסידיו, השאיר לנו מאור תורתו העצומה המגרשת את אפלת גלותנו, שהיא אך מעט מזערי ביחס לתורתו הנסתרת שלא נגלתה לנו, דמותו הטמירה והקדושה שיכלה הזמן והמילים לתארה.

ראשית דרכו

בעיירה מז'יבוז' מקום מושבו של רבי ישראל 'בעל שם טוב', בר"ח ניסן שנת תקל"ב (1772) עם פרוש השבת באווירת הקודש הגיחה לעולם נשמה טהורה נוראה ונשגבה – רבי נחמן מברסלב, ממשיך השושלת הארוכה והמיוחסת של גדולי עולם מבית אביו ומבית אימו, עד לגזע בית דוד מלך ישראל להוריו רבי שמחה ומרת פיגא נכדת הבעש"ט הקדוש שהיו הם אנשים רמי מעלה צדיקים חסידים ובעלי השגות.

רבי שמחה היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא מראשוני וחשובי תלמידי הבעש"ט, שהבעש"ט כינהו בפיו, "אדם קדוש וטהור" ו"נאמן ביתי". מספרים כי לאחר נישואי הוריו של רבי שמחה, עזב אביו את ביתו הותיר אחריו את אשתו ועבר לגור בעיר אחרת, ומשראתה כך אשתו סיפרה זאת בצער לבעש"ט, מיד קרא הבעש"ט לתלמידו רבי נחמן מהורדנקא ושאלו לפשר מעשה זה, רבי נחמן אמר לו כי ראה הוא שאחרי שיוולד להם ילד זוגתו תפטר והוא לא חפץ במותה על כן עזב הוא לעיר אחרת, שמע הבעש"ט את דבריו והשיב לו שבכל זאת ישוב לביתו עם אשתו, "ומי יגדל את הילד שיוולד?, אני איני אוכל לגדלו לבדי" שאל רבי נחמן, "על ברכי אגדלו" השיב לו הבעש"ט, "אך אתה שוב אל ביתך ואל תחשוש" ואכן אביו חזר אל ביתו ולאחר זמן קצר נפקדה אשתו ונולד רבי שמחה, לידת רבי שמחה הייתה מופלאה ואכן לאחר פטירת אימו גדל הוא על ברכי הבעש"ט.

אף אימו של רבי שמחה הייתה נודעת בקדושתה, עד כי הייתה מפורסמת אצל החסידים כי היא נחשבת בין הצדיקים לבעלת רוח הקודש.

על ברכי קדושים אלו גדל ונתחנך רבי נחמן מברסלב אך עובדה זו לא פטרה אותו מלעשות עבודת המידות ולסלול דרכו אל השלמות כפי שהעיד על עצמו.

אמו של רבי נחמן מרת פיגא בתה של אדל בת הבעש"ט, הקפידה על קדושתו עד מאוד ועוד בינקותו לא הייתה מיניקת אותו עד כי נטלה את ידיה ואת ידיו קודם. בהיותו ילד נהג להשתובב במעשי משובה ושחוק, פעם אף קשר את ציציותיו לקרני עז ורכב עליו…אך בל נטעה במחשבתנו, עם כל זאת זה לא סתר את התמדתו בלימודו הוא היה משקיע את כל כולו ללימוד התורה ואף מדמי הכיס הפרטיים שלו היה משלם למלמדו, נוסף על השכר שאביו היה משלם, למען ילמד אותו שעות נוספות מעבר ללימודי החיידר, נוסף על כך היה לומד בספרי מוסר ומידות.

מעשי משובתו בילדותו אף היוו לו כיסוי לדרכו הקדושה, אף לא אחד חלם כמה קרבה והשתוקקות, כיסופין וגעגוע הוא אצר בליבו הזך, דרכו היתה לעשות מעשיו בפשטות ותמימות, וכמו שמעיד עליו בהמשך רבי נתן תלמידו המובהק, שהיה לוקח מטבעות גדולים ופורטן ונכנס בחשאי לבית הכנסת דרך החלון ואומר לשם ייחוד… ומכניס מטבע  לתוך קופת ה"מתן בסתר" שניצבה שם והיה מכניס את המטבעות אחד אחד, כדי להרבות במצוות.

תלמידי חכמים וצדיקים שביקרו במז'יבוז' נהגו להתארח בביתם מעת לעת, בסיפורי מעשיותיהם עשו רושם גדול על נשמתו הרגישה, וכך עודו ילד היה מיישם בגופו ונשמתו את כל אשר שמע ולמד.

עבודתו עוד מקטנותו עם בוראו הייתה בפשטות, ללא כל חכמות- זה גם היה בהמשך הבסיס לתורתו ולחסידיו ידע הוא כי רק בדרך זו מתקרבים לה' באמת.

ילד קטן היה רבי נחמן, ומה כל מאוויו של ילד אם לא תפנוקי מעדנים ומיני ממתקים?…אך לא אצל רבי נחמן…רצה הוא לשבר את תאוות האכילה וכיצד יעשה זאת? עלה בדעתו לבלוע את המאכל בשלמותו בלי ללעוס אותו כדי לא להתענג ממנו וכך עשה עד שהתנפח צווארו… והעיד על עצמו רבי נחמן שהיה אז כבן שש.

"בימי קטנותו בא על דעתו לפרוש מהעולם ורצה לשבור תאוות אכילה על כן יישב עצמו שיהא בולע כל מה שיאכל בלא ללעוס כדי שלא ירגיש טעם באכילתו ועשה כן ועלתה נפיחות בצווארו"

כל כך היה לנגד עיניו "שיויתי ה' לנגדי תמיד" וכל כך היה מתגעגע וכוסף אליו יתברך, אף כי גם כאשר ישב הוא מול המלמד בחיידר כל ראש מעייניו היה נתון בציורו של שיוויתי ה' עד שכל מחשבתו היתה טרודה בכך והמלמד היה מתכעס עליו כי הוא אינו מונח בלימודם.

"בהיותו יושב לפני רבו ללמוד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד והיה מתייגע לצייר נגד עיניו שם הוי"ה ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע מה שלמד והיה רבו כועס עליו ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה מעשי נערות שחוק וקפיצה"

שבע יפול צדיק וקם

מדרך החסידים לשאת בשבח רבותם על מעשי המופת שעשו או על גדולתם ומעלתם בתורה, מעטים אם בכלל הם הכותבים על התמודדותם בחזית מול היצר טרם הגיעו למדרגתם גבוהה זו, לא כן מתלמידי רבי נחמן, רבי נתן תלמידו המובהק מביא בספרו לצד גדולתו הנוראה והנשגבה את התמודדויותיו למען ילמד העם דרך חיים, כי מקשיים צומחים ולא נעשים לרב גדול בין ליל…

"אין יאוש בעולם כלל"- זהו לא עוד סלוגן ברסלבי משובח- זה היתה דרך חיים אצל רבי נחמן, אף הוא בגדולתו, לימד אותנו מנפילותיו וניסיונותיו שאסור ליפול ברוחנו, וזה לשון תלמידו ר' נתן בספרו:" והיו לו כמה וכמה עליות וירידות עד אין שיעור וערך והיה קשה וכבד עליו מאד להתחיל ליכנס בעבודת ה' לקבל עליו עול עבודתו והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסוק בעבודת ה' ואחר כך נפל מזה וחזר להתחיל וחזר ונפל וכך היה כמה פעמים עד שפעם אחת נתחזק אצלו שיהיה חזק מאד שיאחז בעבודת ה' לעולם ולא יסתכל על שום דבר בעולם ומאז והלאה נתחזק לבו בה' "

רבי נחמן הוא הסמל הדוגמא והמופת לכל אדם באשר הוא שם, לדעת אל קרבו את עוצמת כוחותיו, לגדול מכל מקום בו נמצא לשבר ולתקן את מידותיו הרעות שעל אף לעיתים נראה כי הם חלק בלתי נפרד מיישותו, וכן כותב רבי נתן, על דרך התמודדותו של רבי נחמן בעבודתו: "ובענין תאוות האכילה היתה לו מלחמה גדולה מאד קודם ששיברה כי בתחילה לא היה משגיח כלל לשבור תאוות אכילה אחר כך רצה לשבר תאווה זו והיה קשה עליו עד שנדמה לו שכל התאוות יוכל לשבור מלבד תאווה זו של אכילה ונדמה לו שתאווה זו של אכילה בהכרח שתשאר כי אי אפשר לשברה ואף על פי כן התגבר וכפה את יצרו ושיבר גם תאווה זו של אכילה לגמרי וגודל פרישותו היה מפורסם לעין כל כי לא היה אוכל כלל וגם המעט שהיה אוכל היה בכורח גדול מאד"

אף בעניין הכעס: "ובענין שבירת הכעס אמר שמתחילה היה כעסן גדול מאד מאד ואחר כך מחמת שרצה להיות איש כשר כרצונו ית' התחיל לשבר מידה זו של כעס עד שזכה לשברה מהיפך אל היפך דהיינו להתהפך לטוב גמור שלא איכפת לו כלל וכלל שום דבר ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידה בעולם ואפילו מי שהיה עושה לו כל רעות שבעולם לא היה בליבו שום צד שינאה וקפידה עליו אדרבה היה אוהבו ולא היה בליבו עליו כלל"

דבקותו והתמדתו:

בעת לימודו קשה היה עליו ליישב יחידי בחדרו ולשקוד על לימודו, אך גם לתכונה זו לא נתן ר' נחמן להכניעו, הוא שיבר את תאוותו ובכל יום ויום היה יושב מס' שעות וכל יום היה בעיניו כיום יחידי בו הוא עומד בנסיונו, כך הוא שיבר גם טבע זה.

יראת שמים אינה באה בירושה

ר' נחמן מעיד על עצמו כנינו של הבעש"ט שאף לו היה נולד למשפחת עמי ארצות ענייה ופחותה, הייתה לו הדרך להגיע לאן שהגיע, כי הוא ייגע בכל כוחו התאמץ ויזע להשיג מדרגות אלו.

כח תפילתו

רבי נחמן האמין בכוחה שהוא עצום לאין שיעור ונהג לדבר עם הקב"ה בשפתו אפילו לאחר שסיים את ברכת המזון היה מוסיף דברי שבח והודאה לבוראו, וכ"כ היה עוסק בתפילה ותחנונים עד ש:"לא הניח שום בקשה ותפילה שלא אמרה"

הסתגפויותיו:

בעודו היה צעיר ורך היה מרבה בצומות וסיגופים "ולפעמים היה מתענהשני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה" עד שבשנה צם י"ח פעמים משבת לשבת.

חתונתו:

בהיותו בן י"ג שנים נשא לאישה את סאסיה בתו של רבי אפרים בער מהעיר זאסלב, חמיו רבי אפרים היה אמיד בעל נכסים רבים, מפורסם היה בשמו הטוב ובחסידותו ואף צדיקים רבים היו מוצאים ביתו כאכסניה עבורם. טרם חופתו דודו רבי משה חיים אפרים מסדילקוב קראו והשמיע באוזניו דברי מוסר.

לאחר נישואיו עבר להתגורר בבית חותנו ככפר הוסיאטין, בזמן בו התגורר בכפר הוסיאטין הרבה  להתבודד עם קונו בין מרחבי הטבע שם חש קרבה עצומה יותר מתמיד לה' יתברך.

שם המשיך ליבו בכיסופים וגעגועים ליוצא כל, התעלותו בתורה גברה מיום ליום והוא למד מכל מכמני התורה, בספרי תנ"ך ועין יעקב, בכתבי האר"י בספרי זוהר ותיקונים, ומילא כרסו בכל מקצועות התורה. וכפי שמתארו רבי נתן תלמידו: "וגודל בקיאותו בכל הספרים…לא נמצא דוגמתו בעולם, כי כל התורה כולה היתה מוכנה לפניו ושגור בפיו כשלחן ערוך ממש, כדבר המונח לפני האדם, לפני עיניו"

תקופת שהותו שם היתה לו שלווה וטובה בה קיבל השראה דקדושה והתרוממות הרוח, והיא נצרבה בזיכרונו כתקופה טובה בחייו, עד שברבות הימים משעזב את בית חותנו והתפרסם בעולם היה מיצר על כך "הלא כאן היה לי טוב לפני מאוד ולמה לי הפרסום"

ועוד התבטא: "כמה טוב היה לי בכאן כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן עדן".

התבודדותו

בין נופי בראשית לקול עלוות עצי היער, בין הרים ועמקים, כך בשקט העמוק למנוחת הנפש והנשמה המתמזג עם נשיבתה של הרוח – נטועה דמות מרשימת הוד של נער צעיר , היער למד כבר להכיר אותו מקרוב, פוקד הוא אותו לעיתים תכופות, דיבורים יפים לו, מדבר הוא עם קונו שופך שיחו, כאן מצא עצמו קרוב מתמיד לקונו ולהט וכיסופין עוררו את נשמתו… כך עוד בנערותו "רגיל היה לדבר לפני ה' יתברך, בלשון אשכנז, וטוען לפניו בכמה טענות ובקשות".

וכן "היה מטמין עצמו בעלייה של בית אביו תחת הגג… ושם היה  אומר תהילים והיה צועק בלחש להשם יתברך שיזכהו לקרב אליו".

לאחר חתונתו מנהגו להתבודד רק השתבח ונהג הוא מפעם לפעם כחלק מהתבודדויותיו לקחת ספינה קטנה ולהשיטה בנהר שהיה בכפרו ומכיוון שלא היה יודע להשיטה היטב היה מרחיק איתה עד מאחרי לקני הסוף, שם באין מפריע ואין רואים עשה מה שעשה עם קונו, בתפילה והתבודדות.

אף סוסו של חמיו זכה לשמשו ברוכבו עליו לעבותו היער שם גם בימות החמה הלוהטים וגם בימות החורף הקפואים שהיה מתבוסס באדמת היער נהג לעשות התבודדות מפעם לפעם.

פעמים רבות שיצא עם הסוס ליער לאחר שהיה קושר את הסוס לאחד העצים ונפנה לעשות מלאכת קודשו, היה הסוס מתחמק מן החבל שקשרו לעץ וחוזר לבית אדונו, שם בני הבית בראותם את הסוס ששב ללא רוכבו חשבו כי נפל הוא מן הסוס.

ר' נחמן היה אומר שכל אדם כשר ראוי שיהיה לו סוס שיוכל לנהוג כמותו לילך עם נערים ולדבר ביראת שמים.

ביער היה הוא מאזין לקול שירתו ותשבחתו של כל הטבע סביבו כפי שאמר לתלמידו פעם: "אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים איך כל עשב ועשב אומר שירה להשי"ת בלי שום פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום וגמול כמה יפה ונאה כששומעים את שירתם וטוב מאד לעבוד את ה' ביניהם ביראה"

שיחו עם בוראו לא הסתכם בהתבודדויותיו התכופות ביער, גם בין אנשים היה מתבודד בשיחו עם בוראו בלשונו, לאחר שאכל את פיתו לא הסתפק בברכת המזון אלא היה משבח ומודה לקונו על כל דבר ופרט.

נהג הוא לפקוד את ציון זקנו הבעש"ט הקדוש ולבקש ממנו שיעזרהו להתקרב להקב"ה.

על כס הרבנות:

אורו הגדול החל לזרוח כאשר נאלץ לעזוב את בית חותנו "נתגלגל הדבר והיה מוכרח להסתלק משולחן חותנו כי חמותו נפטרה וחותנו לקח אשה אחרת וזו לא יצאה ידי חובתה עמו, כי בבית חוחנו היה לרבנו ז"ל חדר מיוחד ושם היה יושב ומתבודד ועוסק בעבודתו ולפרקים היה יוצא לחוץ להתבודד בשדה או ביער וכיוצא, ויהי היום ונסע רבינו ז"ל לשם, והלכה חמותו והעמידה מיטתה שם כי רצתה ליקח את החדר בשבילה ותיכף כשבא רבינו ז"ל לשם ומצא שלקחה ממנו מקום קדושתו לא היה יכול עוד להיות סמוך על שולחן חותנו, ואז יצא מן הספר ונכנס לתוך העיר וקבע דירתו במדווידויקה"

במדווידויקה רבים היו אשר החלו להתדבק בו עד אשר הפכו לתלמידיו, כך מיום ליום נוספו עוד ועוד תלמידים לדרכו של רבי נחמן.

ר' נתן אחד מתלמידיו המובהקים העיד עליו כי היה רחום וחנון כלפי תלמידיו, ויחסו כלפיהם היה מלא ברוך וסלחנות אך כשהיה צריך הוא היה גם מוכיחם ומייסרם בדברי תוכחה לנהוג כראוי.

והיו נוהרים אליו מהסביבות וממקומות רחוקים בערך עשרים פרסאות וכל מי שזכה להתקרב אליו נתמלא יראת ה' והיה משיב רבים מעוון ומקרבם להשם יתברך בהתקרבות גדולה.

עיתים דבריו היו נשגבים מבינת תלמידיו, אך רבי נחמן הסביר להם כי עצם זה שהם קשורים בו, יבוא יום והם יבינו את כוונתו.

אוצר של יראת שמים

תורת רבי נחמן העשירה מתובלת בסיפורים ומשלים כדי לסבר את אוזן השומע וכפי שמובא אחד ממשליו: יהודי אחד מתושבי אוסטריה ראה בחלומו כי בעיר וינה מתחת לגשר טמון אוצר יקר מששב החלום ונשנה נסע לשם עמד על הגשר וחיפשו, חייל שפיטרל באזור שאלו למעשיו, היהודי סיפר את חלומו לחייל… וביקש את עזרתו השיבו החייל: שוטה גם אנוכי ראיתי בחלומי שבביתו של יהודי פלוני בעיר פלונית במרתף טמון אוצר יקר וכי סבור אתה שאסע לשם?, חלומות הבל הם!  נפעם היהודי כי שם היהודי שהזכיר החייל היה כשמו שלו ושם העיר כשם עירו, מיד לקח היהודי עגלה רתומה לסוסים ושב על עקבותיו אל עירו, ירד למרתף ביתו ומצא שם את האוצר והנמשל בליבו של כל אדם טמון אוצר של יראת שמים ומידות טובות גנוז צריך לדבוק בצדיק כדי לגלותו ולא לחפשו רחוק…

אומן ראש השנה שלי:

נהירתם של רבבות אנשים כמידי שנה בראש השנה מכל חוגי וגווני הקשת של עמך ישראל וביניהם תלמידי תלמידיו של רבי נחמן עד עצם היום הזה, נובע מצוואתו המובאת בספרו של ר' נתן שבה ציווה לחסידיו להמשיך במנהגם שהיה להיות אצלו בחייו בראש השנה ולחסות תחת צילו, ואף אחרי מותו רצה הוא שיפקדו את קברו בראש השנה.

אווירה מחכים:

השפעתו בעיר מידיבדובקה הלכה והתעצמה הוא גדל ונתגדל עד למאוד , אך לא היה די בכך הוא רצה להשיג מדרגות והשגות נוספות, על כן קמה ההחלטה בליבו לחונן את עפרה של א"י- מטרתו לא הייתה להשתקע שם אלא לשאוף מאווירה המחכים של הארץ, ולגלות בה רזים נעלמים ותכף לשוב לעירו, על כן לא שעה לתחנוניה של אשתו וילדיו להישאר.

למרות הסכנות הכרוכות בדבר והמאמץ בנסיעתו לא"י הוא היה נחוש בהחלטתו זו, הוא ראה בכך מטרה עליונה שאי אפשר לוותר עליה כלל – היא שלמות השגתו וקרבתו לה'.

וכך בי"ח באייר הוא נסע עם אחד מתלמידיו לעיר ניקולאייב שם עגנה ספינת חיטים, ובאונייה זו נסע, מסעו היה רצוף מהמורות סכנות ומכשולים כפי שכותב רבי נתן בספרו לאחר ששמע עדות מתלמידו שנסע עמו: "היה זה בעיצומה של מלחמה שהלך הצרפתי לארץ התוגר למצרים ולארץ ישראל וכשרצה רבנו הקדוש לירד מהספינה ללכת אל ירושלים לא הניחותו הישמעאלים כי הסתכלו על מלבושיו ועל תואר פניו שיש לו פיאות ארוכות ושאינו יודע לשונם וכיו"ב ואמרו שהוא בוודאי אחד מהמרגלים של הצרפתי ולא הועילו שום פיוס ובקשות ונשאר רבנו על הספינה והיה בדעת הקפיטאן להתעכב שם לפוש עם הספינה כמה ימים וזה היה ב' ימים קודם ראש השנה והספינה לא יכלה לעמוד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה ולא הועילו שום עצה ותחבולה וזה והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטאן ושאל מה זה והשיבו שבזה המקום נשלך יונה בן אמיתי הנביא והוכרחו לזוז עם הספינה משם והלכו משם.

ובאו בליל זכור ברית לעיר הקודש חיפה ועמדו אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו וכך נכנס רבנו הקדוש לארץ הקדושה ובא אל המקום אשר נכסף והשתוקק אליו בהשתוקקות שיאופין וגעגועים גדולים מאד מאד ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה והשליך נפשו מנגד בעבור זה וגודל עוצם השמחה שהיתה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש אי אפשר לשער במוח אם יהיה כל הימים דיו ודף לא יספיקו לבאר אפס קצהו כי אמר שתיכף כשהלך ד' אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג".

המחלוקת

בשובו מארץ ישראל לאחר רוממות הנפש שחש וידיעות סודות ורזים שהתחדשו לו שם מובן אפוא כי תחושתו היתה מרוממת עד כי הגדיר כי תורתו נחלקה לזאת טרם נסיעתו ותורתו אחר נסיעתו… "וכשרציתי להיות בארץ ישראל אמרתי תורה אחרת אחר כך כשהתחלתי לנסוע נשתנתה גם כן התורה למעלה, כשהייתי בארץ ישראל אמרתי גם כן תורה אחרת ועיקר השגת התורה הנפלאה הזאת והנוראה מאד מאד התחילה אחר שהייתי בארץ ישראל עד שאני מתבייש עתה בתורה שמקודם"

משפטים רבים מצטט בשמו ר' נתן תלמידו המראים על חשיבותו וקדושתו לאחר שובו מארץ הקודש.

"אני קנקן חדש מלא ישן אני זקן שבקדושה אני יודע שרשי התורה ממקום שהתורה הקדושה באה"

ועוד אמר על עצמו: "אני אוצר של יראת שמים שכל מי שרוצה יכול לקבל ממני"

משפטים כגון אלו מעוררים תמיהות על אופן כוונתן, אך יש להבין שכל דיבוריו אלו היו אך ורק לשם שמים בלבד.

רצה הוא להלהיב את תלמידיו שיתדבקו בו וישתו מתורתו הקדושה וע"י כך יתקרבו לאביהם שבשמים מתוך להט ודביקות, כי הכיצד יתכן לחשוב חלילה על מלאך ה' צבאות שכל חייו היו ענווה וביטול גמור, ביטול תאוותיו ורצונותיו, ושבירת המידות עד לזיכוך נפשו בטהרה ושלמות, שיחפוץ בכבוד בני אדם שאין בו ממש ולא שמוסיף אלא מוריד את האדם שאולה…

ואף עם כל דיבורים אלו מעולם לא אמר השלמתי חובותיי, תמיד שאף הוא להשיג עוד והרגיש כי חסר הוא עד מאוד, הוא נהג בענווה ושפלות רוח  גדולה בעבודת ה' שלו, ובפרישות מכל עניני העולם הזה, תמיד חש הוא כי לא הגיע למדרגה שחפץ בה.

"ואפילו אחר שבא מארץ ישראל וזכה שם להשגה עליונה וגבוהה מאד מאד אשר אין לשער כלל אף על פי כן מיום שבא מארץ ישראל עד יום שנסתלק בשלום למעלה היו לו תמיד געגועין וכיסופין להשם יתברך והיה שפל בעיני עצמו באמת והיתה לו רחמנות גדולה על עצמו כאילו לא הריח עדיין מעולם שום ריח של עבודת ה' וכמו שלא התחיל עדיין בלל בלב נשבר ובהכנעה גדולה והכלל כי לעולם לא נח ולא שקט אפילו בימי גדולתו אף על פי שכבר זכה מה שזכה להשג אלוקית במדריגה גבוהה עצומה ונוראה מאד אף על פי כן לא היה מסתפק בעצמו.

וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה וקיבל יסורין על עצמו יסורים קשים ומרים אשר כמעט אין דוגמתם בעולם והרבה בתפילות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות בגעגועים וכיסופין גדולים ונוראים מאד מאד עד שבא להשגה ומדריגה יותר עליונה ואחר כך תיכף שזכה לזאת ההשגה ואז היה שמח קצת ואחר כך תיכף התחיל עוד מחדש ושכח כל העבר כאילו לא התחיל עדיין כלל וחזר והתחיל מחדש כמו שמתחיל לילך ולכנוס בקדושת ישראל"…

אך עדיין היו שראו בדבריו מעין גאווה ויוהרה חס וחלילה ועוררו רעש בקרב כמה רבנים גדולים שראו לנכון לצאת נגדו ונגד תלמידיו בנידויים וחרמות.

כשנה וחצי לאחר ששב מא"י הולך רכיל חזן שנפגע מר' נחמן כ"שועלים קטנים מחבלים כרמים" הוציא דיבתו בפני הסבא משפולי שהיה אוהבו של רבי נחמן ומעריצו עד למאוד… עד שבדברי הארס שלהם הפך הסבא קדישא לשונאו הגדול של רבי נחמן.

ר' יעקב משפיטובקה קלל את המלשינים בקללות נמרצות.

מסופר כי הסבא שיגר לו לרבי נחמן "מי ביקש זאת מאתו שיקדים לבוא לזה העולם בדור הזה הלא מן הדורות המאוחרים הוא" רבי נחמן הגיב על כך "והרי הוא מן הדורות הקודמים ועל כן נקרא שמו הסבא" הסבא הופתע לשמוע תשובה זו והפטיר "כנראה שהאברך הזה שמע משהו"

חסידים מספרים כי נעשו הרבה נסיונות לפשר בין הצדיקים וכבר עמדו להוועד יחד אך גברו ידי מחרחרי המדון והריב והדבר לא יצא לפועל,. כשנפטר רבי נחמן מספרים שבכה הסבא בכי מר ולשמש שהתפלא לפשר התנהגות זו הסביר, אילו היו בני העולם יודעים מד אבד להם בפטירת רבי נחמן היו כולם נופלים על פניהם ובוכים על הסתלקותו.

התנגדותו של הסבא היתה אף בעקבות שרבי נחמן עקר כמה ממנהגיו, וכי ראה שדרכו שונה מן דרכו של הבעש"ט שהיה רבו של הסבא.

אך רבי נחמן ראה בהתנגדותם זו סולם עלייה, כאשר התאונננו בפניו תלמידיו כי מלאה סאתם בסבל וייסורים, בראותם את חריפות המתנגדים לרבם אמר להם רבי נחמן דברים אלו: " תאמינו לי שיש בידי כוח לעשות שלום עם כל העולם שלא יהיה שום חולק עלי אבל מה אעשה שיש מדריגות והיכלות כאלה שאי אפשר לבוא אליהם רק על ידי מהלוקח והראיה"

והוסיף כי כל הצדיקים הגדולים הגיעו למעלה ולמדרגה שהגיעו ושם עצרו, אבל הוא ב"ה ע"י מתנגדיו כל רגע ורגע נעשה איש אחר ומוסיף ומתעלה…

והיה אומר "בואו תחזיק טובה לרמאים שעל ידי המחלוקת שחולקים עלינו באנו לדברים גדולים והם עושים לנו טובה גדולה כי כן הדבר שעל ידי המחלוקת באים ומשיגים דברים גדולים"…

למרות התעלמותו ממתנגדיו וראיית הטוב שבדבר, עם כל זאת צער רב נצטער מכך על דבר החילוק שבעמ"י והנה מתוכן תפילתו בעניין זה:

"ותשמרני ותצילני מכל מיני מריבות ומחלוקות ותבטל שנאת חנם מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל ותן בלב כל החולקים עלינו שישובו משנאתם וממחלוקתם והט לבבם אל האמת ולא יעוררו עוד מריבה עלינו בחנם"

סופה של המחלוקת ככל מחלוקת דעכה ושקטה…

ברסלב – לב בשר

בחודש אלול בשנת תקס"ב רבי נחמן עזב את העיר זלוטופולי ועבר להשתקע בעיר ברסלב עד אחרית ימיו שם אור תורתו זרח לכל העולם, ועל שמה נקראת חסידותו ושיטתו.

שם למרות הרוחות המשתוללות בחוץ, והדי המחלוקת רבי נחמן ישב בשלווה עד אחרית ימיו, ככל שגברו תלמידיו גברה המחולקת…

רבי נחמן קרא לחסידיו ע"ש העיר ברסלב – "ברסלבער חסידים"

בשבתו שם הגיע למנוחה והנחלה עד שהגדיר זאת היה בצד מחוץ למחנה, וכעת ה' מיטיב לו בברסלב.

עם כל זאת לא עמד על שמריו, השפעתו שם היתה רבה הוא ראה בכך  שליחות להוציא יהודים רבים מאפילה לאורה.

שם רבי נתן הפך לתלמידו המובהק והמשיך להפיץ אור תורתו לאחר פטירת רבו.

משפגש לראשונה רבי נחמן ברבי נתן, שמח ואמר לתלמידיו " שסוף סוף דבריו יכתבו ולא יאבדו כי יש מי שיכתוב אותם והתכוון בדבריו לרבי נתן.

לאחר שרבי נתן הפך לתלמידו רבי נחמן חש כי יש בפני מי לגלות את רזי תורתו וגילה לו רזים וסודות נפלאים, עד כדי כך שפעם שבא לביתו לומר לו חידוש ורבי נתן לא היה בביתו, נצטער רבי נחמן על כך מאוד שאין לו בפני מי לגלות זאת.

להיות אצלי בר"ה

שלושה זמנים חשובים ייחד רבי נחמן והזהיר לתלמידיו שישהו במחיצתו, בראש השנה, בחנוכה ובשבועות.

על ר"ה בייחוד ציווה לכל אנשי שלומיו שיבואו לשמוע מפיו תורה ונשתרש עד היום מנהג זה בקרב חסידיו לבוא אצלו בר"ה.

תורתו

עיקר תורתו שיחותיו אמרותיו וסיפוריו נכתבו ביד תלמידו הנאמן והמובהק רבי נתן רבי  נחמן ששמח בכתיבתו אמר על ספרו של רבי נתן כי קריאה בספריו יכולה להפוך אדם לבעל תשובה…וימכור כל מה שיש לו כדי לקנות ספר זה.

כך כל חייו היתה מגמתו של רבי נחמן לנגד עיניו לקרב עוד ועוד יהודים אליו יתברך, וע"י תורתו הקדושה השיג זאת בס"ד גדולה, אף מתלמידיו הוא דרש שינהגו כמותו בקירוב לבבות עמ"י, וכשנטרך פעם אחת אף הוכיחם קשות בעניין זה שהם לא עושים מספיק כדי לקרב נפשות מעמ"י לאביהם שבשמים.

בשיטתו הוא דגל כי צריך לקרב לא רק את הקטנים שבעם עמי הארצות והעניים שבהם, אלא דווקא את הגדולים והעשירים שכאשר הם יתקרבו ממילא גם הקטנים יתדבקו בהם.

כח הניגון והריקוד שלו היו חלק בלתי נפרד מעבודתו, כדי להלהיב את תלמידיו, והיה זה תענוג עבורם, עד היום נמשך כח שמחתו וניגוניו על חסידיו.

תורתו עברה ע"י תלמידו ר' נתן אך הרבה מן הכתבים והספרים שכתב ר' נתן ספרים נפלאים ועמוקים ציווה רבי נחמן לשרוף.

לשיעורים בליקוטי מוהר"ן לחצו כאן

חסידיו

דרישותיו ממי שחפץ להיות חסידו היתה אך להרהר בתשובה שלימה, ועל כן רבו חסידיו, ומכל גווני הקשת רבים קטנים וגדולים נמשכו אחר תורתו והנהגתו הקדושה.

לנצל כל רגע

בשיא פריחתו בשנת תקס"ז בהיותו כבן  35 הגיעו ימים קשים לברסלב… מנהיגה הרוחני הדגול רבי נחמן נפל למשכב – מחלת ה'הוסט' – שחפת פקדה אותו בשיא עוצמתה…

אחרי ר"ה תקס"ח נסע ללבוב להיוועץ ברופאים וחזר לברסלב בשנת תקס"ח כבר אז רמז לחסידיו על קיצו הקרב.

לאחר השריפה בברסלב בר"ח אייר תק"ע הוא עובר לאומן שם לא נרתע מוויכוחים עם משכילים שהיו אז חזקים באומן.

בר"ה תקע"א גברה מחלתו דם יצא מגרונו וייסורים קשים ומרים תקפוהו

אך גם בימים אלו שגופו הלך ונחלש, הבין רבי נחמן כ ימיו ספורים ועל כן ראה בכך צורך השעה כדי להגביר את התעלותו, וכן לקרב עוד יהודי ועוד נשמה תועה מעמ"י.

בשארית כוחותיו בגפו ובגופו החלוש נדד מעיר לעיר והשיב עוד יהודים לחיק אביהים שבשמים.

חלק ממסעותיו היו בערים: נאווריטש, זאסלב, אוסטרהא, דובנא, בבראד ועוד…

בנדודיו היה מתחפש שלא יכירוהו וכך היה מנופת דבש תורתו מקרב לבבות עמ"י.

כל שנייה היתה לו יקרה מפז והוא חס על זמנו וניצלו עד תום לעבודת ה' בשלמות, הוא אף שפך שיחו לפני יושב מרומים שיסייע בידו לנצל עיתותיו היטב.

כשהגביר חוליו בשוכבו במיטתו מפאת ייסוריו היה מהפך בצדדיו ולא יכל לשכב על צד אחד…

אך ככל שגברו ייסוריו כך גברה צדקותו ופועלו והיה מייסר עצמו לשוב בתשובה, והיה מקבל באהבה ורצון את הייסורים שבאו עליו.

בשנת תק"ע ביודעו כי קרב יומו וקיצו, תכנן הוא את הסתלקותו מן העולם, ואף בחר לו את מקום קבורתו – באומן, שם היו קבורים צדיקים גדולים שמסרו נפשם על קידוש ה'.

אמנם רצה הוא מאוד להיקבר בארץ ישראל ארץ הקודש, אך חשש כי בנסיעתו לשם יפטר טרם יספיק להגיע למקום חפצו. בנוסף הוא בחר במיקום זה גם כי רצה להישאר קרוב בין תלמידיו כפי שאמר לתלמידיו לפני גסיסתו כי הוא רוצה שיבואו תלמידיו אל קברו וילמדו ויתפללו על קברו ויהיה לו שעשוע ועונג גדול מכך.

הסתלקותו

לאחר מסעותיו בקיץ תקס"ז גבר חוליו ונעשה קשה, תלמידיו וכל העם העתירו בתפילות ותחנונים לפני הקב"ה לבטל את רוע הגזירה, אך לאחר תקופה בת שלוש שנים מתחילת מחלתו בהם רבי נחמן הגדיר את חייו כמי שחי בנס נתבקש לישיבה של מעלה ארון האלוקים.

רגעים לפני שיצאה נשמתו שאלו רבי נתן "רבי על מי אתם עוזבים אותנו?" השיב לו רבי נחמן "איני עוזב אתכם חס ושלום" והסביר שהוא בפטירתו סולל דרך לתלמידיו אחריו…

ואף הוסיף כי אי אפשר לעמוד במדרגה אחת צריך תמיד להתקדם ולעלות עוד ועוד…

"בבקר התעטף בטליתו התפלל ונטל את האתרוג ואת הלולב גמר את ההלל בקול רם וסדור של האר"י ז"ל היה מונח על ברכיו אח"כ ציוה להלבישו יפה ולרחצו ולקח איזה גלגול של שעוד וגילגלו בין אצבעותיו וחשב את מחשבותיו הנוראות כדרך הגדולים כשחושבין באיזה ענין הם מגלגלים בין אצבעותיהם שעוד וביוצא בזה ובשעה האחרונה היתה מחשבתו עסוקה בדברים של מעלה בחירות נפלאה ובזכות אשד לא נראתה כמוה' וכשראו שקרוב אל הסוף התחילו לומר עליו הפסוקים שאומרים בשעת פטירת הצדיקים ונדמה שנגווע והתחיל ר' נתן לצעוק רבנו רבנו על מי עזבתם אותנו ונתעורר והרים פניו הנוראים כאומר איני עוזב אתכם ויגווע וייאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה בישוב הדעת נפלא ונורא גדולים העידו בו כי "הסתלקות כזו לא ראו מעולם"".

"ביום ג' (שלישי) י"ח תשרי, ב' דחול המועד סוכות (בחו"ל) תקע"א, נלקח ארון אלוקי ישראל ונסתלק אור ישראל כבוד אדמו"ר בוצינא קדישא ויקירא אור הגנוז והצפון מורנו ר' נחמן זצוק"ל ונקבר למחרתו ביום ד' באומן במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו שהוטב בעיניו לשכב באומן מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאד…"

ר' נתן מעיד כי לאחר פטירתו "היה נקי וזך מאד ולא היה שום ריח פגום כלל אדרבא היו ריחות טובות מאד נודפות ממנו" ומוסיף לתאר את מראהו בשעת פטירתו "והוא כמו חייך קצת ונוראות זכות קלסתר פניו הנוראות אז היה ממש כמו תאר פניו בחייו בעת שהלך בביתו אנה ואנה וחשב מה שחשב שהיה מונח עליו כל מיני חן באמת שבכל העולמות אותו החן הנורא והיופי הנפלא עליו בעת שראיתיו מונח על הארץ"

את הסתלקותו תלמידיו הגדירו כשלב נוסף אחרון וסופי בעליית מדרגתו הרוחנית ואמרו כי הגוף מחזיק עד דרגה מסוימת בה בן אנוש יכול להגיע, וכאשר רבי נחמן הגיע למדרגה זו פרחה נשמתו וחזרה אל כור מחצבתה . וביום בו נאסף הצדיק העם נותר יתום ורבבות תלמידיו נותרו ללא רועה כואבים והמומים …

בהלוויתו השתתפו רבו המשתתפים אלפי איש שזכו לחלוק כבוד אחרון לאיש האלוקים תלמידיו נותרו לו נאמנים ואחריו לא הוכתר רב אחר עד היום "חי" רבי נחמן בתוכם כפי שביקש שישאר תמיד ביניהם ויפקדו הם את קברו, שם האש תוקד עד ביאת המשיח.

עד עצם היום הזה תלמידיו ממשיכים במסורתו והמונים עולים על קברו כל ר"ה בייחוד ובכל השנה כולה בכלל.

מסע חייו הקצר היה מלא סבל ייסורים ומאבקים ובד בבד מלא דינמיות התעלות קרבה והקרבה  למענו יתברך, וקירוב רבבות מעמ"י מאור תורתו עד עצם היום הזה.

אך אור תורתו הוא לנחמה לנו, תורתו העמוקה והרחבה  מיני ים אשר נכתב בספריו של רבי נתן תלמידו מהם: ליקוטי תפילות, ליקוטי הלכות, שמירת הברית, ליקוטי עצות, שבחי הר"ן, חיי מוהר"ן, עלים לתרופה, אשפוך את ליבי, קנאת ה' צבאות, שיחות הר"ן, ועוד…

תלמידיו:

כפי שציינו תלמידו המפורסם והמובהק מבין כל תלמידיו היה ר' נתן בן ר' נפתלי הירץ שטרנהרץ שעיקר פרי  כתיבתו היא מפי רבי נחמן ומתורתו.

בניו:

ר' שלמה אפרים, ור' יעקב.

שנהים לא האריכו ימים ונפטרו בצעירותם, קדושים ונוראים היו המה ואבידה גדולה לעם כפי שמתאר רבי נחמן עליהם וכפי שר' נתן כותב בספרו.

בנותיו:

אדל, חיה, מרים, שרה, פיגה – נקראה ע"ש אימה ונפטרה בצעירותה.

רוב בנותיו נשואות היו לתלמידי חכמים קדושים וטהורים.