הילולות צדיקים
חוני המעגל | ג אייר
בן המתחטא בפני אביו בסוף ימי בית המקדש הראשון חי בארץ חכם וצדיק מופלג, ושמו חוני. מובא בגמרא שכל שאלה
כ״ז בניסן תשפ״ד (כ״ז בניסן תשפ״ד (05/05/2024))
תפריט
בזמן חורבן בית המקדש השני בתקופת התנאים שהתיחסותנו אליהם צריכה להיות כשרפי מעלה ,חי התנא רבי עקיבא. פעם היה הוא רועה צאן עדרו של כלבא שבוע, בן ארבעים היה כאשר ישב לצד בנו אצל מלמד התינוקות, קרא הוא מתוך הלוח יחד כשאר התלמידים את אותיות ה א'-ב', בחלוף ארבעים שנות לימוד מתוך צער עוני ודחק שלא יעלו על הדעת, בגבורות שמונים שנה רבי עקיבא הופך לרועה צאן מרעיתו במובן אחר לגמרי, כשעשרים וארבע אלף תלמידיו מקיפים אותו באהבה כבוד והערצה, מרטיט לחשוב כי אחד מתלמידיו היה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, סיפור חייו המופלא של אחד מעשרת הרוגי מלכות, מלא הלקח והמוסר הנפרש בפנינו במלוא עוצמתו של התנא הקדוש שעד כמה שנחקור ונדרוש אין לנו בהם דרי מטה כל הבנה שמץ ומושג כפי שכתב בעל ספר היוחסין:" ואם נאריך בדברים שנאמרו עליו לא יכילם הספר וזכרנו מקצת שבחיו" אלא שעל אף כל זאת, בהבנתנו הדלה נדגול בשיטתו של רבי עקיבא כי תורה היא וללמוד אנו צריכים…
מעט מזערי יודעים אנו על הוריו של רבי עקיבא מהידוע הוא כי נולד 52 שנה לפני חורבן בית שני ולפי שיטה נוספת שנראית יותר הגיונית על פי החישובים, 68 שנה טרם חורבן בית שני, לאביו יוסף שהיה ממשפחת גרים מצאצאי סיסרא שר צבא יבין מלך חצור, שנלחם בישראל בזמן דבורה הנביאה וברק בן אבינועם והרגה אותו יעל אשת חבר הקיני, אמו מישראל הייתה (כפי שמציין ספר היוחסין).
אך עצם כינויו של רבי עקיבא בגמרא בהרבה מקומות "רבי עקיבא בן יוסף" מציין את שבחו של אביו שהיה כשר ובר מעלה אך בשל היותו איש פשוט לא שלח את בנו ללמוד תורה.
בצעירותו גר בגליל העליון, מידותיו הטובות טוב ליבו וענוותנותו ניכרו עליו עוד אז, אך תחילת דרכו היה ליבו רחוק מלימוד התורה עד כדי שאמר על תלמידי החכמים "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", רבי עקיבא שהיה הגון וצנוע ובעל מידות טובות אף בהיותו עם הארץ אמר זאת כי סבר וטעה בחושבו כי תלמידי החכמים גאים ונבדלים מן העם בגלל גדולתם ותורתם ושונאים את עמי הארצות ח"ו, אך למרות זאת שומר מצוות היה.
יש דעה כי בהיותו צעיר לימים נשא לאישה את בתו של ישוע שממנה נולדו לו בנים, אך היא מתה בדמי ימיה וממנה נולד לו בנו רבי יהושוע בן קרחה.
מסופר כי רבי עקיבא היה עני והוצרך לכתת רגליו ולהשתכר כדי להביא טרף לבני ביתו, על כן הוא עבד אצל רבי אליעזר בן הורקנוס, בערב יוה"כ לאחר תקופה של שלוש שנים בה עבד אצלו בא לפניו לבקש שכרו, והשיב לו רבי אליעזר כי אין בידיו מעות לתת לו, ביקש רבי עקיבא תן לי פירות, וא"ל אין לי. ניסה רבי עקיבא לבקש "תן לי קרקע", והשיב לו "אין לי". וכן על זו הדרך.. רבי עקיבא שמט את כליו ויצא ממנו בידים ריקות, אך מציינים את מעלתו לשבח כי לא עלה אף חשד בליבו כלפי אדונו, אלא דן אותו בכל מיני כף זכות, וסבר באמת כי אין בידיו לתת לו מאומה, על אף שראה בעיניו כי יש בידיו מעות ופרות וקרקע וכו'… ואכן לאחר שיצא מאת אדונו שלח מאוחר יותר אחריו רבי אליעזר שלושה חמורים מלאים בכל טוב, אחד מיני אוכל, אחד מיני שתיה ואחד מלבושים, לאחר שהעניקם לרבי עקיבא שאלו מה חשבת כאשר השבתי אותך ריקם?, רבי עקיבא בתמימות השיב לו כי האמינו ודן אותו לכף זכות שאולי הקדיש את כל הונו לשמים, ואכן רבי אליעזר אמר כי כך היו פני הדברים וכי הקדיש את כל כספו לשמים בעבור בנו הורקנוס שיתעורר לשקוד על התורה, ועל כן היה צריך שחכמים שבדרום יתירו נדרו ולאחר שהתירו שלח אחריו שכרו, מכאן למדים כי היו בו ברבי עקיבא מידות טובות עד כדי כך שהתאמץ כל כך לדון את מעבידו לכף זכות על אף הקושי וחוסר ההיגיון שבדבר.
רבי עקיבא נועד לגדולות ועל כן תשוקתו ורצונו ללמוד תורה נולדו בעקבות מספר דברים שעוררו אותו ליצור שינוי ומהפך בחייו, כפי שמובא במסכת שמחות:
"אמר רבי עקיבא: זו היתה תחילת תשמישי לפני חכמים, השכמתי ומצאתי הרוג אחד והייתי מטפל בו בשלשה תחומי שבת עד שהבאתי למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי ושערתי והרצתי(סיפרתי) דברים לפני חכמים אמרו, על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו היית שופך דמים(-הוא קבר מת מצווה במרחק של שלוש תחומי שבת, ומת מצווה קונה מקום קבורתו ואסור היה לו להזיזו ממקומו) ודנתי קל וחומר בעצמי, ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי אילו נתכוונתי למעט על אחת כמה וכמה, וכשהיו אומרים דבר זה לפני רבי עקיבא היה אומר זו היתה תחילת זכותי"
לאחר תום עבודתו אצל רבי אליעזר בן הורקנוס, פונה רבי עקיבא לעשיר המכונה כלבא שבוע (-שכל שנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא שבע), שהיה מגדולי הדור ומעשירי ירושלים דאז, אשר לו נכסים רבים צאן ובקר שדות וקרקעות, ומציע את עצמו לרעות את צאנו.
בת יחידה ומיוחדת היתה לו לכלבא שבוע ורחל שמה מיוחסת היא יפת תואר וטובת לב, מראה פניה אצילותה ומידותיה הנעלות שבו כל לב, אך ליבה העדין והזך לא נשבה בקלות אחר כל ההצעות המפתות שהציע לה אביה, היא ידעה היטב מה היא מחפשת…
בראותה בפעם הראשונה את רבי עקיבא שנכנס לביתם כרועה צאן אביה, דמותו עוררה בה רושם עז, על אף המעמד הנחות בו היה כרועה צאן, היא ראתה את מידותיו הטובות אצילות רוחו וצניעותו, אך בשומעה כי שונא הוא תלמידי חכמים הצטערה בליבה אך היא החליטה בליבה לשכנעו ולהתנות את נישואיה עימו בהקדשת כל חייו ללימוד התורה, במבט מן הצד על מעשיה הדבר מפליא אך יש לדעת כי כל מסירות נפשה זאת היתה כי ראתה ברבי עקיבא פוטנציאל עצום למנהיג משכמו ומעלה שאף רבותיו לא ראו בו כפי שהיא אמרה עליו: "חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי"- ראיתי עליו שהוא צנוע ובעל מידות טובות ומעולות.
רבי עקיבא בשומעו את בקשתה נדהם, בתחילה נסוג הוא, מה לו וללימוד התורה מה גם שבן ארבעים הוא ואינו יודע קרוא וכתוב איך רחל מצפה ממנו במצבו לשקוד על התורה, אך רחל לא מוותרת היא מדרבנת אותו להתחיל מהתחלה.
רבי עקיבא כפי שציינו שכבר בעבר התעוררו בקרבו רצונות ללימוד התורה הקדושה, כעת מוסיף ומעלה ליבו בקודש לרצות ללומדה הוא מסכים לתנאי של רחל…
ומרגע זה הוא מחליט כי הוא מקדיש את חייו מעתה ללימוד התורה, הוא משתף את רחל בהחלטתו והיא מאושרת ושמחה על כך, כעת נותרה מולה המשימה הלא פשוטה לספר לאביה על החלטתה, כבר מתחילה שהבין אביה מתוכן דבריה על כוונתה להינשא לרבי עקיבא התנגד לכך בכל תוקף.
אביה סבר כי רבי עקיבא עם הארץ גמור שאין לו כל עתיד מזהיר בנוסף לכך שהוא בן גרים ללא כל ייחוס, חשב הוא כי רק בשל עושרה מוכן הוא להינשא לה על אף תנאיה, ועל כן כעת מששומע אביה כי בכוונתה להינשא לו הוא מנסה להניאה מכך ומציע לה הצעות מבחירי העם, אך רחל עומדת בהחלטתה היא הבטיחה להינשא לרבי עקיבא וכך יהיה!
לאור החלטתה מכריז אביה כי אם תינשא לרבי עקיבא בכל זאת, הוא מדיר אותה מכל נכסיו!!
למרות החברה סביבה שמשלחת בה משפטים ומבטים תמהים ובזים כאחד, היא דבקה בהחלטתה, היא מגרשת ממוחה כל מחשבה על חיי הפאר והנוחות שתעזוב ועל העוני והמחסור בו תחיה מעתה. היא מתעלמת מהכל, כעת רבי עקיבא ניצב לנגד עיניה במלוא הדרו רואה היא אותו כגדול הדור הבא.
וכך בהצנע רבי עקיבא ורחל הצדקת נישאים.
כלבא שבוע מששומע זאת מדיר אותה מנכסיו מידית, סבר הוא כי משתרגיש במחסור והעוני שלא טעמה מימיה תשוב בה מהחלטתה.
אך רחל בת התפנוקים העשירה והענוגה שירדה לשפל המדרגה מבחינה כלכלית, ברם נפשה העשירה והנאצלת נמצאת כעת ברום המדרגה, היא בחרה בחיי תורה מתוך הדחק בלב שלם ושמח.
כך רבי עקיבא בהיותו בגיל ארבעים מתחיל את המהפך המשמעותי בחייו. עת הגיע החורף כשהם מחוסרי כל הם פונים למצוא להם מגורים ומחסה ב…מתבן! התוצאה היתה שמידי יום הם הוצרכו להוציא מבין שערות ראשם מהתבן שדבק בהם. רבי עקיבא ידע והבין לליבה של רחל אשתו הצדקת עד כמה היא מוסרת נפשה לחיות בתנאים אלו שלא הורגלה בהם מעולם, ועל כן היה מעודד את רוחה בכך שכאשר יתאפשר לו ייקר אותה ויענוד לה שרשרת יוקרתית במיוחד "ירושלים של זהב".
ביום מן הימים התדפק על דלת המתבן אליהו הנביא בדמות עני וביקש מהם שיואילו בטובם לתת לו מעט תבן להציע תחת אשתו שילדה, נשלח הוא משמים כדי להרים את רוחם שיחושו כי יש גרוע ממצבם, ואכן רבי עקיבא ניחם בכך את אשתו "ראי כי מצבנו לא הכי גרוע, הנה עני זה אפילו תבן אין בידו".
רחל מזכירה לו את הבטחתו והוא פונה למלמד התינוקות יושב כאחד התלמידים אוחז בלוח ומשנן הוא את כ"ד האותיות הקדושות שביום מן הימים עוד ידרוש על כל קוץ וקוץ שבהן תילי תילים של הלכות, כפי שהקב"ה אומר למשה רבינו "אדם אחד יש שעתיד לחיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות", אמנם בתחילה ניסה ללמוד אך הקושי היה עצום שהיה צריך בגילו המבוגר להתחיל ללמוד מאפס ממש, ועל כן היה עליו קשה הלימוד והוא חישב להתיאש, הוא חש כי עמלו לריק חלילה.
עד לאותו יום בו היה מה שגרם לו לחשוב אחרת…
מראה האבן החלולה שפגש אותו גרם לו לעצור ממהלכו ולהביט בה נפעם, "היאך נשחקה האבן מי סיתת זאת???" הוא תהה בקול, האנשים סביבו הצביעו על המים שניגרו עליה " המים שחקוה" ענו לו, הוא הרים את מבטו שפגש בטיפות מים הניגרות ממקור מים כלשהו הישר על "ליבה" של האבן המוצקה, 'אכן' חשב בליבו רבי עקיבא "אבנים שחקו המים, המים שחקו אבנים", המחזה שראה גרם לו להפך במחשבתו – כי אבנים אלו לא ניכר רושם המים עליהם מיד, אך כל טיפה יצרה חור מזערי שאף שאינו ניכר לעין בסופו של דבר בהצטרף לכל הטיפות נוצר הרושם של חקיקת האבן. ואם מים שהם דבר רך גרמו לשחיקת האבן הקשה, קל וחומר שדברי התורה שחזקים הם כברזל ישפיעו על לב הבשר ודם שלו…
מסקנה זו עודדה אותו להמשיך ולהתמיד בלימודו למרות הקושי ואף היווה לו סימן שמימי, כאן הוא אף גילה בעצמו כי הכל תלוי ברצונו שמקורו בליבו פנימה.
לאחר שסיים ללמוד את האותיות למד תורת כהנים וכן כל התורה שבכתב.
לאחר שנה מביעה רחל שוב את משאלתה כי הגיעה העת שילך לקבוע משכנו בבית המדרש וללמוד תורה מפי גדולי הדור אצל רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושוע בן חנניה תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי(שעוד היה חי והסכים להם לפתוח ישיבה בחיי חיותו), ואכן רבי עקיבא נענה להפצרותיה הוא מרחיק וגולה למקום תורה שם שוקד על לימודו ללא הרף.
בד בבד רחל עוברת לגור עם אמו של רבי עקיבא, כעת עול הפרנסה מוטל על כתפייה והיא צריכה לדאוג לפרנסתה ולפרנסת בעלה.
היא עובדת בעבודות מזדמנות בבית שכנותיה אף את מקלעות (שערות) ראשה היא מוכרת כחלק ממאמציה להשיג מעט מעות. מחצית מכספה היא שולחת לרבי עקיבא שיוכל לשקוד על תלמודו ללא שום מטרד ומחצית השניה ממנה היא משתכרת, אף רבי עקיבא היה נתון במצב עוני זהה בגמרא מתוארת עניותו הגדולה של רבי עקיבא בזמן שהיה תלמיד אצל רבותיו וקנה מהם חכמה, היה מפרנס לעצמו מחטיבת עצים, חציים היה מוכרם וחציים משתמש בהם להסקה תאורה ועוד, שכניו קבלו בפניו "אבדתנו בעשן, מכור את העצים לנו וקנה במעות שמן ושנה(למד) לאור הנר", ורבי עקיבא ענה להם הרבה שימושים יש לי בהם שמאירים לי מחממים אותי ואף עליהם אני ישן. כל כך גדולה היתה עניותו ולמרות הכל שקד על תלמודו יומם וליל ועליו אמרו: "עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין"- משום שקידתו על אף עניותו הגדולה.
כל משך שנותיו בה למד אצל רבותיו רבי עקיבא הוא היה עיקש ויסודי בלימודו וירד לשורשם של דברים ומכך החכים אף את רבותיו, עד שהמשילו אותו לסתת שרצה לעקור הר עם קרדומו ולהשליכו לירדן האנשים שראו זאת תמהו איך יצליח לעשות זאת, אך הסתת הגיע מתחת לסלע גדול עקר אותו ואמר לו כאן אין זה מקומך והטילו בירדן ואמר לו זה מקומך. כך רבי עקיבא היה באופן לימודו עקר דברים ויישבם, ואמרו עליו את הפסוק: "מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור"- דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה, אף על כל אות ואות היה דורש טעם והסבר והיה שואל את רבותיו ואמר להם: "רבותי פתחו לי טעם משנה, כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים". ברם, דביקותו הגדולה ברבותיו והתבטלותו כלפיהם היתה לשם דבר, רבי עקיבא אף נהג להתחקות אחר מעשי רבותיו אף בחדרי חדרים, כל מגמתו היתה כי "תורה היא וללמוד אני צריך".
רבי עקיבא התמצא בכל מקצועות התורה: מדרש, הלכה, ואגדה. אף בקבלה היה בקי שהיה מאחד מארבעה שנכנסו לפרד"ס ו"יצא בשלום" שנאמר: "ואף ר' עקיבא שנכנס לפרדס (ר"ת- פשט, רמז, דרש , סוד) בקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקדוש ברוך הוא: הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי".
רבותיו היו:
ברבות הזמן רבי עקיבא הפך לדמות מופת וסמכותו בהלכה היתה בארץ ישראל ואף מחוצה לגבולותיה, ביקשו חכמים למנות את רבי עקיבא לנשיאות אולם חששו מפני הקפדתו של רבן גמליאל מאחר ולא היה לרבי עקיבא ייחוס וזכות אבות, על כן מינו את רבי אלעזר בן עזריה שהיה דור עשירי לעזרא. ואחרי פטירתו של רבן גמליאל מינו את רבי עקיבא לראש הישיבה ואב בית דין בבני ברק למשך שנים רבות.
שנים עשרה שנים חולפות על רבי עקיבא, חוזר הוא לבית אמו גדוש ברזי אורייתא שם יפגוש את אשתו שלא ראה מזה שתים עשרה שנה, עומד הוא ממש מאחורי ביתו אלא שקולות שיחה שעולים מפתח בית אמו מגיעים לאזנו וגורמים לו לעצור.
שכן רשע היה לה לרחל, כל עת היה מקנטרה בדברים על אומללותה ועל בחירתה מרצון בחיי העוני בנישואיה לרבי עקיבא, גם עתה עומד הוא ומשלח בה מילותיו:
"יפה עשה אביך שהדיר אותך מנכסיו, שהרי רבי עקיבא אינו מתאים לך שהיה בתחילה אדם פשוט מאד וגם הניח אותך כאלמנה חיה כל כך הרבה שנים". רחל מפתיעה אותו בתשובתה "לו היה שומע לי היה שב ללמוד עוד שנים עשרה שנים נוספות".
הנה לו האישור לרבי עקיבא מפיה הטהור של אשתו, הוא שב על עקבותיו חוזר הוא אל בית המדרש למלא כרסו ברזי אורייתא עוד שנים עשרה שנה.
מתמיהה הדבר, מדוע לא נכנס רק לומר שלום רק לראותה אחרי שנים עשרה שנה בה לא פגשה ואחר היה שב ללימודו? הגר"ח שמואלביץ מסביר את שרבותינו אמרו כי על האדם להיות זריז במצוות שמא יהיו דברים העלולים למנוע ממנו את לימוד התורה, גם כאן חשש רבי עקיבא שאם יכנס לביתו שמא לא יוכל לשוב ללימודו.
והחזון איש ביאר כי שנים עשרה שנים ועוד שנים עשרה שנים לאחר הפסקה אינן כמו עשרים וארבע שנים רצופות!!!
בתום עשרים וארבע שנים רצופות ללימודו והתעלותו של רבי עקיבא, שב הוא לביתו. הפעם, מוקף הוא בעשרים וארבע אלף תלמידיו המקיפים אותו באהבה והערצה.
כל הציבור יוצא לקבל גדול בישראל, אף רחל הצדקת מתכוונת להקביל פני גדול הדור הלא הוא בעלה רבי עקיבא, שכנותיה של רחל מנסות להציע לה שתשאיל מהן בגדים, לא נאה להגיע ככה בפני גדול הדור שלא ראה אותך מזה עשרים וארבע שנה, הן טוענות כלפיה. אך רחל בשלה לא מוכנה לשנות לבושה "יודע צדיק נפש בהמתו" היא עונה כנגדן, אף שכנה הרשע לא חורג ממנהגו ומקניטה "ואת לאן הולכת?", אך רחל אינה עוסקת כרגע בזוטות מעין אלו, ברומו של עולם מדרגתה, ואושרה נוסק לגבהים יום חג הוא לה, הנה כל משאת חייה לפניה, חלום חייה שהתגשם, אחרי יותר מעשרים וארבע שנים של דחקות, צער, סבל והקרבה אינסופית מכל חייה כדי לראות את בעלה תלמיד חכם. והיום, תנא הוא, מוקף ברבבות תלמידיו. היא מפלסת בין ההמון דרכה לקראתו, ניגשת לפניו נופלת על רגליה ונושקת לרגליו, תלמידיו נחלצו לקראת רבם ומנסים לדחוף את האישה הענייה הניגשת כך לרבם גדול הדור, רבי עקיבא מזהה את רחל אשתו הצדיקה, אמנם מראה לבושה כאחת העניות הפחותות אך נפשה ונשמתה מאירים באור יקרות הוא מביט בה ברוך ומבקש מתלמידיו "הניחו לה! ששלי ושלכם שלה הוא!!". רבי עקיבא זכר לרחל את חסד נעוריה כל ימיו והיה אומר: "איזהו עשיר? כל שיש לו אישה נאה במעשים".
אף לאוזניו של כלבא שבוע הלא הוא חמיו הגיעה השמועה כי גדול בישראל נמצא בעירו הוא פנה אליו וסיפר לו שהדיר את ביתו מנכסיו, וכעת מששב בו הוא מבקש ממנו להתיר נדרו, שאלו רבי עקיבא, לו נודע לך אז שיהיה חתנך אדם גדול כמותי גם היית נודר נדרך?, כלבא שבוע טרם זיהה את חתנו בגין השנים שחלפו, אמר לו כלבא שבוע "אפילו פרק אחד אפילו הלכה אחת אילו ידע לא הייתי מדירו", השיב לו רבי עקיבא: "אני הוא זה", נפל כלבא שבוע על פניו ארצה ונשק את רגלי רבי עקיבא. משהותר לו הנדר העניק לו מחצית מנכסיו, כעת משנתעשר התקיים בו הפסוק: "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר"
הרחיב ה' גבולו של רבי עקיבא בתלמידים וכעת גם ברכוש, כפי שהבטיח הוא העניק לאשתו ירושלים של זהב, כך הוקיר ופרסם את מסירותה שאין לה כל שיעור ומידה.
אשת הנשיא בראותה איך ייקר רבי עקיבא את רחל ביקשה אף היא מבעלה לענוד תכשיט כזה, ענה לה הנשיא, וכי את מסרת נפשך לתורה כמותה?, והרי היא התייסרה בעניות ודחקות עצומה עד כי מכרה מקלעות ראשה כדי שיוכל ללמוד, ולה מגיע מה שלא מגיע לאחרות, אף תלמידיו קבלו בפניו "רבי ביישתנו" לנו אין את האפשרות לעשות ייקר כך לנשותינו, אמר להם רבי עקיבא "הרבה צער נצטערה עימי" וראוי שתתפרסם מסירותה כדי שילמדו ממעשיה אחרים.
ואם לא די בכך נוסף עוד ממון רב לעושרו שנתעשר מחמיו. וכך מסופר כי פעם אחת הוצרכו חכמי ישראל לתמיכה כספית מרובה למען בית המדרש על כן שלחו את רבי עקיבא למטרוניתא- גבירה ברומי שילווה ממנה את סכום הכסף, הלך אצלה רבי עקיבא וביקשה הלוואה ונקב את היום בו ייפרע, שאלה אותו הגבירה ומי יהיו העדים שתפרע לי את ההלוואה במועדה, אמר לה מי שתרצי, ענתה "הקדוש ברוך הוא ושפת הים" והצביעה אל הים הנשקף מול ביתה, הסכים לכך רבי עקיבא והיא נתנה לו את מלוא סכום הכסף המבוקש, ורבי עקיבא פנה לדרכו.
בהגיע יום הפרעון נפל למשכב רבי עקיבא ולא יכול היה להשיב את כספה של הגבירה, ברם פנתה היא להקדוש ברוך הוא ואמרה, הנה הגיע מועד פרעון החוב וידוע לפניך כי רבי עקיבא חלה ואין הוא יכול להגיע הלום לפרוע חובו, על כן ראה שאתה והים הייתם ערבים בדבר. שמע הקב"ה לתפילתה, הכניס רוח שטות בקרבה של בת הקיסר והיא נכנסה אל בית אוצרות אביה נטלה משם ארגז מלא מרגליות וזהב והטילה אותו לים, והים פלטו לפתח ביתה של הגבירה הרומאית שהיה לה לשלל.
מששב רבי עקיבא לאיתנו מיהר לפנות לבית הגבירה הרומאית להשיב לה את כספה, אך הגבירה לא היתה מוכנה ליטול את הכסף, כספי כבר הוחזר לי מהערב ואף יותר מכך אמרה לו, על כן כל הכסף בידך שלך הוא ואף קח את העודף ממה ששלח לי הערב, כך מכסף זה שנתנה לו התעשר רבי עקיבא עוד.
עושר נוסף התעשר רבי עקיבא משר רומי – קטיעה בר שלום, שהוצא להורג וציווה לפני מותו שיתנו את כל רכושו לרבי עקיבא וחבריו.
מקורות עושר נוספים היו לו לרבי עקיבא, מאיל מלא בדינרי זהב של גויים שהיו שמים בספינותיהם ונשכח בשפת הים ומצאו רבי עקיבא וזכה בו.
פעם נתן רבי עקיבא ליורדי הים ארבעה זוזים ואמר להם קנו לי בהן כל מציאה שתמצאו והם מצאו תיבה של עץ שהיתה מונחת על חוף הים, פתחה רבי עקיבא ומצא מלא דינרים בתוכה.
ומן אשתו של טורנוס רופוס (יש דעות כי לא מדובר באותו טורנוס רופוס עימו ניהל את הוויכוחים הידועים)- שאחר שמת בעלה ואף רחל אשת רבי עקיבא נפטרה, התגירה אשת טורנוס רופוס ונישאה לרבי עקיבא והכניסה לו ממון הרבה.
על כן אמרו עליו: "לא נפטר רבי עקיבא מן העולם עד שהיו לו שלחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסלמות של זהב". שנאמר "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר".
חיים רצופים קשיים ונסיונות עבר רבי עקיבא גם בהיותו בשיא פריחתו עם עשרים וארבע אלף תלמידיו, שהשקיע רבות בהם בתורה מוסר הנהגה והשקפה כיתת רגליו לתמוך בהם כלכלית והביאם לרום המעלה ואז, פרצה מגיפה אשר כילתה את אחרון תלמידיו שנים עשר אלף זוגות של תלמידים היו לרבי עקיבא, מהעיר גבת ועד לאנטיפרס. וכולם מתו בתקופה אחת מפסח ועד עצרת – מפני שלא נהגו בכבוד זה בזה ומאז נוהגים אנו אבלות מפסח ועד עצרת, במסכת סנהדרין מובא כי גם אז רבי עקיבא באמונתו וגדולתו לא אומר נואש הוא משנן לעצמו ואומר: "למד תורה בילדותו – ילמד תורה בזקנותו. לימד תלמידים בילדותו- ילמד תלמידים בזקנותו". ומעמיד חמישה תלמידים חדשים, ובמדרש רבה מובא כי העמיד שבעה תלמידים קדושים שמהם יצא אורה ועמדה תורה באותה שעה בזכותם, ביניהם רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסי בר חלפתא, רבי אלעזר בן שמוע, רבי שמעון בר יוחאי- שלמד אצלו שלוש עשרה שנים בישיבתו בבני ברק.
גדולתו של רבי עקיבא התבטאה בכל המישורים מהכבוד והדרך ארץ שרחש כלפי סביבתו ועד רזים וסודות בתורה שאף רבותיו לא ירדו לעומקם.
וכפי המובא בגמרא:
"אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב בישיבה של מעלה וקושר כתרים תגין לאותיות אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך מלמסור את התורה ללא תגים אמר לו אדם אחד יש שעתיד לחיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות אמר לפניו רבונו של עולם הראהו לי…"
מששמע משה רבנו את חידושיו של רבי עקיבא הגיע לדברים שלא הבינם וחלשה דעתו, שאלו תלמידי רבי עקיבא את רבם מניין דברים אלו? וענה להם, כך קיבלנו הלכה למשה מסיני ואז נתיישבה דעתו של משה רבנו. וכתבו האחרונים כי דברים אלו הבינם אף משה רבנו אלא שהוא ידעם כהלכה למשה מסיני ורבי עקיבא בחכמתו השיגם מתוך הכתובים בתורה.
משה רבנו בראותו את גדולת וחכמת רבי עקיבא אומר להקב"ה: " רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי אמר לו, שתוק כך עלתה במחשבה לפני".
הקב"ה אומר למשה: "כך עלתה במחשבה לפני" כלומר זו התכנית האלוקית מתחילת בריאת העולם-שתפקידו הייחודי של משה רבנו להנהיג את העם בגלות מצרים ולמסור להם את התורה במדבר, ותפקידו של רבי עקיבא הוא להנהיג את העם בימי חורבן בית שני.
על כן אומרים אנו "ותן חלקנו בתורתך" – מבקשים אנו מהקב"ה שלא יתן לנו חלק בתורתו בעלמא אלא את חלקנו שלנו- החלק המיוחד לנו בתורה בדורנו ובמצבנו לתיקון נפשנו.
ובפרי צדיק כתב בשם האר"י ז"ל רבי עקיבא הוא שורש ויסוד התורה שבעל פה.
על כן הקב"ה ראה לנכון שרבי עקיבא דווקא ימסור לבני דורו את התורה שבע"פ דווקא בגלל היותו ממשפחת גרים, שע"י כך היתה התעוררות גדולה לקיום מצוות התורה אף אצל האומות בתקופתו ברומא, מה גם שהתורה בע"פ שרבי עקיבא לימד לבני דורו הייתה בצורה שיוכלו ללומדה בכל אופן ומצב והיא זו שעמדה לימינם ועזרה להם ללמוד תורה בגלות המרה והאפלה עד ימינו אנו, הוא אף הכין את בני דורו לגלות בכך שלימדם היאך למצוא את חסדו של ה' גם במצבים קשים ביותר, כפי שמובא: שהלך עם חכמים ובדרכם ראו את חורבות בית המקדש ושועלים מהלכים בהן, הם בכו ורבי עקיבא שחק שאלוהו מפני מה אתה שוחק? אמר להם לפי שעתה נתקימה נבואתו של אוריה על החורבן שנא': "שועלים הילכו בו" כך גם תתקים נבואת זכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" ואמרו לו חכמים "עקיבא נחמתנו".
בחכמתו ידע רבי עקיבא להתנצח עם גדולים מאומות העולם כפי שמצוין בגמרא על הוויכוחים הידועים שניהל עם טורנוס רופוס, פעם שאל את רבי עקיבא, "מעשיו של מי נאים יותר של הקב"ה או של בשר ודם?", הוא היה משוכנע כי רבי עקיבא יענה לו שמעשיו של הקב"ה נאים יותר ואז הוא ישיב כנגדו שאם כן מדוע עושים הם מילה לילדיהם וכביכול ח"ו פוגמים במעשיו הנאים של הקב"ה, אך רבי עקיבא בחכמתו ידע כי הוא שואל זאת כדי לערער את המילה והשיבו "מעשיו של האדם נאים יותר", טורנוס רופוס היה מופתע מן התשובה ורבי עקיבא הוכיח לו את תשובתו בכך שהראה לו שיבולים וככר לחם, ואמר לו שיבולים אלו הקב"ה עשאם ואילו ככר לחם זו האדם עשה מהשיבולים ובכך השלים את בריאתם, גם כמו שאדם מספר שערות ראשו ובכך מיטיב מראהו , כך הוכיח לו שהאדם במעשיו משלים את הבריאה וכך גם בעניין המילה האדם משלים את גופו ע"י המילה.
וויכוח נוסף שהיה לו עימו הוא כאשר שאלו טורנוס רופוס מדוע ישראל נוהגים לתת צדקה לעני והרי הם כביכול עושים נגד רצונו של הקב"ה בכך שהוא גזר עניות על אותו אדם והם מפרנסים אותו, ומשל זאת למלך שאסר את עבדו ובא אדם ופרנסו הרי זו בגידה במלכות!, ענה לו רבי עקיבא במשל דומה: לבן מלך שנאסר מכיוון שחטא לאביו המלך, ונודע למלך הדבר כי אחד מעבדיו דאג לבנו לאוכל, והוא שמח בכך ומחזיק לו טובה, כך עמ"י שהם נקראים "בנים למקום" הקב"ה שמח בכך שמחזקים ידי האביונים.
דבקותו בלימוד של רבי עקיבא לא הניחה לו לבטל ולמוש אף לא רגע מלימודו, "תניא אמרו עליו על רבי עקיבא מימיו לא אמר הגיעה עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכיפורים" ורש"י מבאר: בערב פסח בשביל תינוקות שלא ישנו, שישנו ביום ולא בלילה בשעת ההגדה, וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם. אפילו כאשר שמעון בנו חלה, כאשר כולם היו מכרכרים סביב מיטתו מנסים להעלות ארוכה למחלתו, הכל מלבד רבי עקיבא הוא היה יושב בבית המדרש לא מבטל אף רגע מלימודו, שלח הוא שליחים שיעדכנו אותו במצב בנו, מששב השליח ועדכן את רבי עקיבא כי בנו "נטען"- שחוליו קשה, אמר רבי עקיבא לתלמידיו: "שאלו"- המשיכו לשאול שאלות בלימודכם. בא ואמר: "הכביד"-שחוליו הכביד, שוב הורה רבי עקיבא חזרו ללמוד. שב ואמר: "גוסס"-ועדיין רבי עקיבא מורה לתלמידיו אל תבטלו מלימודכם, בא ברביעי והודיעו "השלים"- רבי, בנך נפטר! עמד רבי עקיבא חלץ תפיליו קרע בגדיו ואמר להם::"אחינו ישראל שמעו עד כאן היינו חייבים בתלמוד תורה מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת".
התקהל כל הציבור ללוות את בנו של רבי עקיבא בדרכו האחרונה, ביקש רבי עקיבא שיוציאו לו ספסל לבית הקברות ופתח ואמר: "אחינו בית ישראל שמעו לא שאני חכם שיש כאן חכמים ממני לא שאני עשיר שיש עשירים ממני אלא יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לכבוד התורה ולשם מצוה, מנוחם אני שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים לא שאדם רוצה לקבור את בניו אלא יודע אני שהוא בן העולם הבא שזיכה את הרבים, שכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא עוד אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי".
רבי עקיבא ורחל אשתו זכו להנחיל את מסירות נפשם לתורה ומידותיהם הנעלות גם לבניהם.
מסופר על בתו שנישאה לבן עזאי ובליל חתונתם חשקה נפשו של בן עזאי ללמוד תורה, בתו של רבי עקיבא האירה לו כל הלילה כדי שיוכל ללמוד, בהגיע הבוקר הבחין בה בן עזאי ואמר לה כי לא יוכל לשאת בעול משפחה ועל כן מוטב כי תלך לבית אביה, היא הסכימה לקבל ממנו גט, הכל בשביל שיוכל למלא את משאת נפשו ללמוד תורה ועליה נאמר "כרחלה כך ביתה" כמו אמה רחל שמסרה נפשה למען לימוד התורה כך נהגה ביתה.
אף בנו התנה עם זוגתו את נישואיו בכך שהיא תשא בעול הפרנסה והוא יהיה פנוי ללימוד התורה. בנו בליל חתונתו למד כל הלילה ואשתו האירה לו ועזרה לו לגלול את הספר ולסוגרו כך עד הפציע הבוקר, בבוקר שאל רבי עקיבא לבנו אם הוא "מצא" אישה – שנאמר "מצא אישה מצא טוב" או חלילה "מוצא" שנאמר :"מוצא אני אישה מר ממוות", והשיבו בנו כי הוא "מצא".
וידוע הוא הסיפור על ביתו של רבי עקיבא שביום חתונתה כך חזו לה חוזי הכוכבים תמות, הגיע יום חתונתה, הכל היו טרודים בשמחה ולא שמו ליבם לעני הניצב בפתח שמבקש להחיות נפשו, מלבד ביתו של רבי עקיבא שבטוב ליבה ניגשה לעני ונתנה לו את מנתה, בתום השמחה כשנפנתה לביתה הסירה תכשיטיה מעליה ונעצה אותם בחור שבכותל ביתה.
בהאיר הבוקר נטלה את תכשיטיה ומה נדהמה לגלות כי חודם ננעץ בעינו של נחש שהסתתר שם והרגו, היא סיפרה את הדבר לאביה, רבי עקיבא שאל אותה למעשה טוב שעשתה באותו יום, והיא סיפרה לו על שנתנה לעני את מנתה, קם רבי עקיבא ודרש את האימרה הידועה:" צדקה תציל ממוות ולא רק ממיתה משונה אלא ממיתה ממש".
אף מצוותיו הנעשות בכוונות טהורות ושקיעות גדולה לא באו על חשבון אחרים לעולם כפי שמובא: "כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הציבור היה מקצר(באריכות תפילתו) ועולה מפני טורח הציבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו- אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה מפני כריעות והשתחואות". ואף בשבת באומרו את שיר השירים זלגו עיניו דמעות מכלות הנפש מתשוקה וקרבה, עד שאמר על שיר השירים שהוא "קודש קודשים".
רבי עקיבא היה מנהיג רחום והתמסר בכל מאודו בגמילות חסד הוא כונה "יד עניים" שהיווה כמו ידם של העניים בכך שהיה גבאי צדקה – כשהיו נותנים לידיו כספי צדקה הוא היה מחלקם לנזקקים כל אחד כפי צרכו.
מסופר גם כי פעם אחת חלה אחד מתלמידיו של רבי עקיבא, ולא נכנסו חכמים לבקרו מלבד רבי עקיבא שביקרו ובענוותנותו אף ניקה את החדר בו שהה מהאבק והחייה את נפשו של החולה בביקורו, אמר לו החולה "רבי החייתני", יצא ודרש רבי עקיבא שכל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים – מפני שכאשר מבקרים את החולה יכולים בכך לסייע לו ולעשות לו כל צרכיו.
גם יום אחד בהילוכו משנגלה לו אדם שחור כפחם מעולם האמת שנענש כל יום בשריפה בשל עוונותיו הרבים, וכפרתו היא שבנו יאמר עליו קדיש וילמד תורה, אך בנו כלל לא הלך בדרך התורה, עשה רבי עקיבא מאמצים כבירים כדי להעלות את נשמתו למקום טוב ע"י שחיפש את בנו והחזירו בתשובה ולימדו תורה, ובא אליו אחרי כל זאת שוב אותו אדם מהעולם העליון ואמר לו שבזכותו כרגע הוא במקום טוב בגן עדן.
עד כמה היה אכפת לרבי עקיבא מכל יהודי…
רבי עקיבא סמל ודוגמא לאהבת הזולת כפי שדגל בשיטת "ואהבת לרעך כמוך", וכן גילה אהבתו לעם ישראל שאמר עליהם "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום".
מעט מזערי מאמרותיו הקדושות והטהורות של התנא הקדוש רבי עקיבא המשקפות את מבטו הטהור והברור על העולם:
"הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון, והכל לפי רוב המעשה"
"אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים"
"כל דעביד רחמנא לטב עביד"
ואהבת לרעך כמוך"
"אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם"
אמרות רבות הובאו מגדולי הדור בכל הזמנים, בגדלותו של רבי עקיבא, הנה מקצתן:
"אמר רבי שמעון לתלמידיו: בניי, שְנו מידותי, שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא" – בכך העיד רבי שמעון בר יוחאי על תורתו וכוחו שהם הודות לרבו רבי עקיבא.
"אמר רבי יוחנן לבם של ראשונים כפתחו של אולם ולבם של אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא מחט סידקית, ראשונים- רבי עקיבא, אחרונים-רבי אלעזר בן שמוע"- רבי יוחנן שהיה דור שני לאמוראים מגדיר את יכולת ראייתו בתורה שלו עצמו כפתחו של מחט, לעומת רבי עקיבא וחבריו שראייתם כפתחו של אולם.
"ר' עקיבא אוצר בָּלוּם“- ופירש באבות דרבי נתן: לר' עקיבא קרא לו אוצר בלום. למה רבי עקיבא דומה? לפועל שנטל קופות ויצא לשדה. מצא חיטין – מניח בה, מצא שעורין – מניח בה, כוסמין – מניח בה, פולין – מניח בה, עדשים – מניח בה. כיון שנכנס לביתו מברר חיטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, כוסמין בפני עצמן, פולין בפני עצמן, עדשים בפני עצמן כך היה רבי עקיבא עושה כל התורה מטבעות מטבעות. – כך היתה שיטתו וסדר לימודו.
זקן חכמי דורו רבי דוסא בן הרכינס משראהו ביטא כלפיו את התפעלותו :"אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו ירבו כמותך בישראל"
רבי טרפון שהיה רבו מתחילה אמר עליו:" עקיבא כל הפורש ממך כאילו פורש מן החיים"
כשביקש השטן להעמיד את רבי עקיבא בניסיון יצא קול מן השמים "הזהרו בכבוד רבי עקיבא ותורתו" ונרתע השטן לאחוריו.
וכתב בספר מגיד מישרים לרבינו יוסף קארו "לא קם נביא כמשה אבל חכם כמשה קם ומנו רבי עקיבא"
"ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא"- שהיווה דוגמא ומופת לתלמיד מובהק שהיה בטל לרבותיו ושתה את דבריהם בצמא.
"אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא"
"שלא הניח כמותו בארץ ישראל"
ימי מלחמה היו אלו, ימי חורבן צער וסבל לאומה כולה, אדריאנוס קיסר רומי ביטל את ההסכמה שנתן לבנות את בית המקדש מחדש ובמקום זאת חפץ להקים על ירושלים החריבה עיר רומית שתהיה קרויה על שמו, תקופה קשה זו לעם ישראל היושב בציון וכן גזרותיו הביאו לפרוץ המרד ברומאים משם החל מרד בר כוכבא שבראשו עמד שמעון בן כוזיבא שכונה בר כוכבא, הוא היה מלך בירושלים שנתים וחצי עד לנפילתו בדיכוי המרד אשר הביאה לחורבן ביתר, משראה רבי עקיבא את נצחונותיו הראשונים של בן כוזיבא סבר כי הוא מלך המשיח, כפי שתלמידו רבי שמעון בר יוחאי העיד כי רבי עקיבא היה דורש 'דרך כוכב מיעקב'- 'דרך' כוזבא 'מיעקב', וכשהיה רואה בר כוזבא היה אומר זה הוא מלכא משיחיא – זהו מלך המשיח, אמר לו ר' יוחנן בר תורתא, "עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא", ואכן משמת בר כוכבא הבינו רבי עקיבא וחבריו כי טעו.
המלבי"ם הביא מן המקורות לתמיכתם של רבי עקיבא וחבריו בבר כוזיבא כפי שנכתב בנבואת דניאל:
"משכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות, ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד"- בן כוזיבא משמעותה של לשון המלבים כזב – שקר, שהקב"ה נתן לרבי עקיבא לטעות בבן כוזיבא כדי שבנ"י ייענשו על חטאיהם.
הקב"ה משהראה לאדם הראשון את כל תולדות האדם דור דור ודורשיו שהגיע האדם הראשון לרבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו…
כאבות האומה משה רבנו, הלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי, אף רבי עקיבא חי מאה ועשרים שנה. מעשרת הרוגי מלכות היה, מיתתו האכזרית לא השפיעה בכהוא זה על דבקותו העזה בה' גם ברגעיו האחרונים עד שיצאה נשמתו מרוב דבקותו בחי עולמים…
לאחר מרד בר כוכבא אדריאנוס קיסר רומי בתוך כל שלל הגזירות המצור והרעב, הכביד עולו בכך שניסה אף לקחת את חיות נשמתם של העם, הוא אסר על המילה וכן להקהיל קהילות ברבים וללמוד תורה, אך מי כרבי עקיבא שלא מש מתורתו לא בעוניו לא בעושרו ולא כאשר חיי בנו היו תלויים בין שמים לארץ, גם עתה אין הוא שת ליבו לגזירת הרשעים, כבימים ימימה הוא מקהיל קהילות ומרביץ את תורתו הקדושה בפני העם שרואה בו מעבר למנהיג גם אב רחום שהכל תלויים בו בימי סבל אלו…
מצאו פפוס בן יהודה שהוא מלמד תורה לרבים ואמר לו וכי אין אתה מתיירא מפני המלכות?!
אמר לו רבי עקיבא אמשול לך למה הדבר דומה: לשועל שהילך על שפת נהר וראה את הדגים הנמצאים בתוך מימי הנהר הבורחים מן רשתות הציידים, יעץ להם השועל אולי תבואו לדור עימי כמו שאבותי ואבותיכם גרו יחדיו? אמרו לו: שועל טיפש אתה אם במים שהוא מקום חיותנו אנו חוששים לחיינו מה כל שכן ביבשה שהיא וודאי מקום מיתתנו…
המשיך רבי עקיבא ואמר לפפוס אם כשאנו לומדים את התורה שעליה נאמר " כי הם חיינו ואורך ימינו" אנו נתונים לידיו של מלאך המוות מה כל שכן אם נתבטל ממנה המיתה תהיה ודאית.
ימים מועטים חלפו ונתפס רבי עקיבא והניחהו בבית האסורים, אף פפוס נתפס (על דברים אחרים) והניחו את שניהם יחד בבית הסוהר, משראה רבי עקיבא את פפוס אמר לו מי הביאך לכאן? אמר לו פפוס "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לפפוס שנתפס על דברים בטלים".
רבי עקיבא אף בזמן בו נתון היה בכבלי בית הסוהר לא פסק פיו מללמד תורתו לתלמידיו, תלמידיו היו מערימים על הרומאים, הם היו מתחפשים לרוכלים המציגים את מרכולתם ברחובות העיר, משהיו חולפים ליד חלון בית הסוהר בו היה כלוא רבי עקיבא היו שואלים את שאלותיהם תוך כך הכרזותיהם על סחורתם…
אף רבי יוחנן הסנדלר עשה עצמו רוכל ועבר לפני בית האסורים של רבי עקיבא והיה מכריז ואומר: "מי מבקש מחטים מי מבקש צינורים חלצה בינו לבינה מהו?"- היה שואל מה דינה של אישה שחלצה בלא עדים אם יש בחליצה ממש ומותרת לכל אדם, הציץ רבי עקיבא מן החלון אמר לו, האם "יש לך כושין יש לך כשר", רמז לו בכך שהדבר כשר.
למרות הצער והדוחק בו היה נתון לא וויתר רבי עקיבא על דקדוק במצוות שהמשיך להיות נר לרגליו: "מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים והיה רבי יהושע הגרסי משרתו, בכל יום ויום היו מכניסים לו מים במידה, יום אחד מצאו שומר בית האסורים לרבי יהושע הגרסי אמר לו מפני מה היום מימיך מרובים שמא לחתור בית האסורים אתה צריך, שפך חציים והניח חציים. כשבא אצל רבי עקיבא אמר לו (רבי עקיבא) "יהושע אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלויים בחייך?" סח לו (רבי יהושוע) אותו המאורע, אמר לו רבי עקיבא: תן לי מים שאטול את ידי, אמר יהושע הגרסי לשתות אין מגיעים (מספיקים) ליטול ידים מגיעים(יספיקו)? אמר לו: ומה אעשה מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חברי. (תלמידי חכמים שתיקנו נט"י לסעודה) אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו, וכששמעו חכמים בדבר אמרו: מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה, ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה"
כמה שנים שהה רבי עקיבא בבית הסוהר מפני נסיונות שתדלנים ונכבדי העדה לפדותו מהמאסר, אך ללא הועיל נגזרה הגזירה וביום הכיפורים הרגוהו בצורה אכזרית ביותר, כפי שמתואר שהיה נידון לפני טורנוסרופוס הרשע וסרקו את בשרו במסרקות ברזל ובאותה עת הגיע זמן קריאת שמע, ומתוך כל הייסורים מצאו את רבי עקיבא שמח ושוחק, ומקבל עליו עול מלכות שמים באומרו "שמע ישראל… ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך… ובכל מאודך", ראה זאת טורנוסרופוס ואמר לרבי עקיבא:" סבא, סבא! או מכשף אתה (שמלחש כנגד הייסורים), או שמבעט אתה בייסורים?, (צוחק כדי להכעיסני). ענה לו רבי עקיבא: "תיפח רוחו של אותו איש (טורנוסרופוס)! לא מכשף אני ולא מבעט בייסורים אלא תלמידיו הזדעזעו ושאלוהו "רבינו עד כאן", אמר לו כל חיי שהגעתי לפסוק ובכל נפשך"- אפילו נוטל נשמתך, הצטערתי מתי אוכל לקיים פסוק זה, ועכשיו שהגיעה לידי לא אקיימנה בשמחה? והיה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד, יצאה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד… אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.
ושלא נחשוב חלילה כי מת מייסוריו אלא מת מתוך דבקותו בקודשא בריך הוא.
אף קבורתו היתה פלאית וניסית: "מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ורבי יהושע בן גרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכיפורים נפטר(נפרד) ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו של יהושע בן גרסי אמר לו: שלום עליך רבי… אמר לו(רבי יהושוע): ומי אתה? אמר לו(אליהו): כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך אמר לאליהו: רבי והלא אמש אמרת לי כהן אתה וכהן אסור לטמא למת, אמר לו: דייך רבי יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בצדיקים ואף לא בתלמידיהם! והיו מוליכין אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטריפס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלוש מעלות (מדרגות) וירדו שלוש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המטה ויצאו, כיון שיצאו נסתמה המערה ודלק הנר על המנורה. וכשראה אליהו כך פתח ואמר: אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלוקים שגנוז לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון טוב בשעת מיתתך, לכך נאמר אף ערכה שלחנה "
בעת כבה המאור ונסתלק עמוד התווך אמרו עליו חז"ל: "משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה" רש"י מבאר את הדבר כי "שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכל שכן תיבות ואותיות יתירות, וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה"
ואמרו "משמת רבי עקיבא בטלו זרועות התורה ונסתתמו מעינות החכמה"
אמנם בהסתלקותו המצערת של רבי עקיבא לא קם כמותו לדרוש בכתרי ותגי האותיות אך עד היום תורתו מתקימת וחידושים מתחדשים חדשים לבקרים על פי תורת הבע"פ שגילה לנו.
וכתב אבא מאר"י רבי יורם מיכאל זיע"א בספרו אמרי נועם פרשת קדושים רפח וז"ל:
"מבואר…שאף את רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת להזיק אלא שהקב"ה מנע בעדם ואמר להם הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי, ומדוע רק רבי עקיבא זכה לכך? אך הביאור לכך הוא: רבי עקיבא אהב כל אחד מעם ישראל אהבה עזה ולעונג היה לו שישתמשו עם ישראל בכבודו והיה מוכן בגודל ענוותו להיות עפר תחת כפות רגליהם של עם ישראל ולכן מידה כנגד מידה גם הקב"ה החזיר לו אהבה והניח לו להשתמש בכבודו, נוסף על כך משום שרבי עקיבא אהב כל אחד מעם ישראל לכן כל אחד ואחד מעם ישראל כביכול נתן לו את הניצוץ שלו ונשמתו התמזגה עם נשמותיהם של כל עם ישראל וממילא כשהוא נכנס לפרד"ס היו לנשמתו 'כלים' מספיק חזקים כדי לקלוט את האור העצום שהיה שם, מכל מן האמור נלמד שמדרגת ומעלת האדם לא נמדדת בשמים לפי רמת ידיעתו בתורה אלא לפי רמת האהבה והכבוד שהוא נותן לכל אחד מישראל, הגע עצמך הרי בן עזאי ובן זומא ואלישע בן אבויה היו ענקים בתורה ובכל זאת לא היו ראויים להשתמש בכבודו של ה' וניזוקו ורק רבי עקיבא שהצטיין ביותר במידת אהבת ישראל זכה לכל אותן השגות נוראות, הוי אומר שהכל תלוי במידת אהבת ישראל וככל שיש לאדם יותר אהבה לעם ישראל כך מגלים לו משמים את עומק החכמה של ה' ואת רזי תורתו הקדושה"
בן המתחטא בפני אביו בסוף ימי בית המקדש הראשון חי בארץ חכם וצדיק מופלג, ושמו חוני. מובא בגמרא שכל שאלה
לא ניתן לתאר במילים את הכבוד העצום שהיה אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א רוחש לאביו ר' חנניה ע"ה. רבנו
רבים המה התיאורים והתארים שניתן יהיה להעניק לדמותו הנדירה של הרוגוצ'ובר – אך הם לא יסברו את אוזנינו די כדי
