רבי צדקה חוצין חי לפני למעלה משלוש מאות שנה בתקופת האחרונים, סיפור חייו וקווים לדמותו הקדושה והמיוחסת עד דוד המלך ע"ה מתארים חריפות ובקיאות עצומה בכל מכמני התורה והקבלה שגילה עוד בהיותו רך בשנים, עד להתמנותו כרב ודיין יחידי בבגדאד למעלה מעשור, יצר מהפכה בעולם התורה בבגדד, מבחירי תלמידי רבי שמואל לניאדו, וידידו של רבי רפאל שלמה לניאדו.

בסיפורו רב הנגלה על הנעלם מהשערות לגבי שנת פטירתו ועד כתבי יד שלא ידוע מה עלה בגורלם…

ראשית דרכו:

רבנו נולד בארם צובא שבחאלב (סוריה) ו' תשרי ה' אלפים תנ"ט לאביו רבי סעדיה. הוריו המתינו לזרע קיימא שנים רבות ,למרבה הצער הילדים שנולדו להם נפטרו בזה אחר זה בינקותם ולא האריכו ימים רח"ל, סיפור משפחתי שעובר במסורת כי: משנולד רבי צדקה לא יכלה אמו לראות במות הילד שוב ולכן הניחתו על סף בית הכנסת, אולי יחמול הפעם ה' עליו ויראה בענייה, כאשר יצא נשיא העדה מבית הכנסת הגיע לאזנו קול בכיו של הפעוט, ומששאל לפשרו נענה ע"י עוברים ושבים כי זהו בנו של רבי סעדיה שבניו לא מאריכים ימים , רחמים הציפו את ליבו של הנשיא והוא אסף אותו אל חיקו וגידלו על ברכיו, שכר לו מיניקת ומלמד דרדקי, משגדל הילד נשלח ללמוד אצל רבי שמואל לניאדו, כבר בצעירותו גילה חריפות ובקיאות העולה על בני גילו, היה אב בחכמה ורך בשנים, במלאות לו ט"ו שנים דרש בציבור בחריפות ובעמקות גדולה, ענה על שאלות הלכה למעשה שנשלחו אליו מגדולי הרבנים דאז וביניהם: ר' שמעון דוויך הכהן, ר' עמנואל חי ריקי, הרב מצליח יחיאל, עובדיה בן משה דוד בעל חזון עובדיה ליוורנו תקצ"ו, ועוד נוספים.

על כס הרבנות:

יפרח בימיו צדיק:

מגיפה קשה שפוקדת את בגדד, מפילה חללים רבים ומותירה את שארית הפליטה אף ללא מנהיג רוחני, וכעת מי שעוד נותר בחיים נס על נפשו מהעיר, לאחר שהמגפה שוככת, מתחילה הקהילה לשקם את ההרס ובתוך כך לחפש מנהיג רוחני שידריכם, איגרת דחופה נשלחת ע"י הנשיא משה ב"ר מרדכי לראש רבני ארם צובא רבי שמואל לניאדו, ובה הם מבקשים לשלוח לבגדד רב מגדולי הרבנים שמתוכם שינהיג את הצאן, רבי שמואל בוחר מבחירי תלמידיו, הלא הוא רבי צדקה חוצין שהיה מגדולי רבני ארם צובא האהוב והנערץ, וחותם מכתבו בפסוק של הפטרת השבוע :"אני מדבר בצדקה רב להושיע" והיה בכך רמיזא שעתיד הוא להושיע את קהילת בגדד.

בצדק תשפוט:

כך הופך רבי צדקה בהיותו בן מ"ד שנה לרב ולדיין  יחידי בדיני ממונות בקהילת בגדד, למעלה מעשר שנים כיחידי ושלושים שנה יחד עם דיינים נוספים, בימיו הביא פריחה ושגשוג בחיים התורניים לבגדד, הייתה לו השפעה גדולה על כל שכבות הציבור מקטן ועד גדול, הוא הרים את מצבה הרוחני של הקהילה פלאים, והביא שמש צדקה ומרפא בכנפיו לבגדד ,הוא הפיח בה מחדש את קול התורה, הקים ישיבות ומקוואות והעמיד רבבות של תלמידים, מאז מינויו ואילך לא פסקה תורה מבבל.

רבי צדקה חוצין תיקן תקנות גדרים וסייגים, וכך נכתבה אחת מתוך תקנותיו:

"בקעה מצא שההמון היו עושים את שני ימי ראש השנה כשאר חגים ומועדים ומרבים בשמחה ובטיולים ופן יבואו על ידי זה לשכוח את ערך הימים האלה עמד וגדר גדר שיתקבצו לחבורות תיכף אחרי הקידוש והסעודה וילמדו בכנופיה בקבוצה ספר תהלים ואדרא זוטא או אדרא רבא בשני הימים עד זמן מנחה "… חלק מהנהגותיו שעד עצם היום השתמרו בקרב יהודי בבל הן:

• כפי שצוין לעיל: כאשר ראה כי בקרב בני עירו צריך לחזק את כובד הראש בימים הטובים של ר"ה, הוא תיקן שלאחר סעודת היו"ט יתאספו הקהל חבורות חבורות ויאמרו פרקי תהילים, וכן את ה"אדרות".
• וכן שנשים מעוברות ומיניקות פטורות מלהתענות בט' באב כשאר תעניות ,מחמת הסכנה מהחום ששרר שם בתקופה זו.
• דאג להקמת מחסנים מיוחדים לאגירת החיטה המיועדת לפסח .
• וכן עקר מנהג תמוה שלא היה לו כל בסיס וקרקע בהלכה, שכמה מעמי הארצות נהגו בו

והוא :להגעיל את כליהם לפסח ביורה גדולה אותה חיממו פעם אחת והשרו את הכלים בתוכה במשך ט"ו יום.

ומעיד עליו ר' צדקה חוצין (השני) נכדו, בהקדמת הספר צדקה ומשפט "לולי לא בא היתה התורה משתכחת ח"ו מבבל…ובא הוא והחזיר עטרה ליושנה והעמיד תלמידים הרבה, וממנו ועד עתה תהלות לאל לא פסקה התורה".

מלבד גדולתו בתורת הנגלה, אף היה מקובל גדול הבקי בתורת הנסתר, בספרי הזוהר הקדוש וכתבי רבנו האר"י ז"ל. גדולים ותקיפי ארם צובא לא אחת הזכירו אותו בספריהם, ואף כינוהו בתשבחות ותארים כעין: "אחד משרפי קודש", "גבר בגוברין בעל תריסין מהדרין מן המהדרין החכם השלם" גם חכמי ורבני דורו שיבחוהו בהיותו דיין עליהם: "מלך רב הודינו והדרנו החכם השלם הדיין המצוין חין ערכו מי ימלל ריש מתא וריש מתיבתא כמהר"ר צדקה חוצין".

כעבור עשר שנים קולות מערערים על היותו דיין יחידי והנשיא מחליט למנות שני דיינים נוספים, צעירים ממנו לדון עמו, רבי צדקה מסרב לדון עמהם ואף כותב על כך ברמיזא, דרך ענווה, המובאת בהקדמת ספרו "צדקה ומשפט", סירובו מתבסס על מנהג קדום בארם צובא עיר מולדתו, שם דנו  דיני ממונות ביחידים במשך דורות, כפי שהיה נהוג בשושלת משפחת לניאדו, ואף בבגדד רווח מנהג קדום זה לדון דיני ממונות ביחידי, כל אלו היוו משענת יצוקה לסירובו של רבי צדקה לשנות ממנהג עיר מולדתו והעיר בה כיהן כדיין, אך לאחר זמן מועט הוא שב לדון יחד עימם, הוכחה לכך חתימתו המשותפת עימם על פסק דין.

כיהן כרבה של בגדד כשלושים שנה.

ספריו של רבי צדקה חוצין:

כתב ספרים רבים ביניהם שידועים לנו:

• אורח צדקה
• צדקה ומשפט
• מעיל צדקה
• עבודת הצדקה
• הגהות וביאורים על הרמב"ם הטור והשו"ע
• ספר דרושים
• מעשה הצדקה
• שני ספרי שו"ת(בלי שם)

חמישה כרכים של שו"ת ודרושים נוספים מהעיליתא שהעלה על הכתב, מפרי קולמוסו, נשלחו עם שיירה מבגדאד לארם צובא, בכדי להעלותם על מכבש הדפוס בויניציה, כפי שכתב באחת מתשובותיו, לידיד נעוריו הרש"ל בעל "בית דינו של שלמה" וז"ל: "עתה באתי להודיע למוכת"ר שהנה שלחתי ספרי אשר טיפחתי ורביתי חמשה ספרים עם השיירא הבאה לקראתכם ואני רוצה לעשות אותם שני ספרים ספר אחד של דרושים על סדר הפרשיות וספר אחד שו"ת ורוב שלום תדרוש משמי להיקר נבון וחכם סי' דוד אלטראס שיעשה עמי חסד של אמת לשולחם לוינציה להדפיסם ולעשותם כל דף שני עמודים כמו ספר בירך יצחק והדף יהיה יותר רחב ויהיה נייר נאה והמעות מוכנים הם ועושה אני אותם פולצא למחניכם קודש אחלי יכונו שישתדל סי' הנזכר בעסק זה ולית ליה פסידא כי כספנו באמתחותינו ומגלגלים זכות על יד זכאי ושכמ"ה "וכו' עכ"ל. למרבה הצער, רצתה יד ההשגחה, וכתבים אלו לא הועלו על הכתב ולא ידוע מה אירע עמהם ומה היה גורלם. למפרע, אולי נשדדו ע"י כנופייה, אולי אבדו בדרך, ברם יש כתבים שהוחזרו לבגדד ונראה עליהים רושם כאילו טבעו בים וניצולו בחלקם, ומכאן השערה נוספת, כי אולי טבעו חלקם בים בדרכם לונציה, לא כל הספרים נדפסו עדיין ורב הנעלם על הנגלה בעניין זה.

ועם זאת הותיר לנו רבנו נכסי צאן ברזל, ספרים שיצאו לאור שנים רבות לאחר פטירתו.

מפני הרעה נאסף הצדיק:

בסוף שנת תקל"ב ותחילתה של שנת תקל"ג, ניתנה הרשות למשחית לחבל ואינו מבחין בין צדיק לרשע, המגיפה פורצת שוב ומפילה חללים רבים ובתוכם גדולים וחכמים מהעם, אף על ביתו של רבי צדקה הרעה לא פוסחת, והוא משכל את שלושת בניו: סעדיה[1] בכור, ניסים, ויעקב, מתוך ששת ילדיו נותרו כעת שני בנים: רבי אברהם, רבי משה, וכן בת ושמה מזל טוב.

בגבורת נפש ואמונה יוקדת כלהב חמה, רבי צדקה אוצר בתוכו את האבל והכאב העצומים, למען העם -הוא נותר רועה חזק ונאמן, כמדי שבת היה נושא דבריו החוצבים בפני הקהל, אותה שבת היתה שבת שובה, לאחר ששיכל את שלושת בניו עומד רבי צדקה ונושא דרשתו בפני העם, דרשה שמילותיה מגלמות אבל ויגון על כל הגדולים בעם והפחות שנספו במגיפה, ובתוכם שלושת בניו יראי החטא, דרשה זו אף היא, לא באה להביע אבל וצער אלא לחזק ולעורר את העם לשוב בתשובה ולפשפש במעשיהם, אולי יחוס ה' עליהם ויעביר את רוע הגזירה, והנה מתוכן דבריו שנאמרו באותה שבת:

"ויהרוג כל מחמדי עין בחורים ובתולות חסידים ואנשי מעשה וממקדשי הועלו אלו בני שקיימו כל התורה כולה טובים שבהם הרוג עיני העדה בעלי צדקה ומצור וחכמי הישיבה שתורתם אומנותם …גם בי התנאף ה' בני היקרים המסולאים בפז הבכור כבכורתו פניו פני אריה נושא ונותן באמונה ויראת ה' היא אוצרו אשר בנה בית ולא חנכו הלך ולא שב לביתו ולא שמח בחופת בניו ,גם השני ארי שבחבורה ראש הישיבה קולע את השערה, מזכירין מעשה נסים לשבח, גם את הג' ויעקב הלך לדרכו ופגעה בו מדת הדין…"

פטירתו:

יש סברות והשערות שונות לגבי שנת פטירתו, יש הסוברים כי חלה אף הוא במגיפה זמן קצר לאחר ששיכל את בניו ונפטר אף הוא בשנת תקל"ג, ויש השערה יותר מבוססת כי נפטר בשנת תקל"ח, משום שיש ספר שנכתב והודפס בשנת תקל"ה ע"י רבי רפאל שלמה לניאדו, בו הוא מציין את רבי צדקה, וז"ל: "ויבא הכתוב השלישי ויכריע מר ניהו רבא ראש גולה שבבבל הרב המובהק כמהר"ר צדקה חוצין נר"ו" עכ"ל. ומכאן מוכח שהיה אז בחיים.

רוב ההשערות נוטות לומר כי הוא נפטר בין השנים תקל"ו – תקל"ח.

התקיים בו הפסוק: "לא ימושו מפיך ומפי זרעך לעולם", הותיר אחריו בנים ובני בנים תלמידי חכמים קדושים ובעלי שם מהם רבי שלמה בכור חוצין רבי צדקה חוצין (השני) ועוד רבים ידועי שם גדולים וחכמים…

מורשתו בידינו:

כתב אבא מאר"י הרב יורם מיכאל אברג'ל בספרו אמרי נועם מאמר לפר' בחוקותי בעניין חקיקת התורה בלב:

"… כיצד זוכים לדרגה זו שדברי התורה יחקקו על הלב ויהפכו למציאות אחת עם הלומד? וכדי לענות על שאלה זו מפרש רש"י שמה שנאמר כאן "אם בחקותי תלכו "פירושו שתהיו עמלים בתורה ,והכוונה בזה היא שרש"י דיקדק בלשונו וכתב שתהיו עמלים בתורה ולא כתב שתהיו לומדים תורה וכיו"ב וזאת -כדי ללמדנו שרק כאשר האדם יעמול ויתייגע בלימוד התורה בכל כוחו ,רק אז יזכה שדברי התורה יחקקו על ליבו ויהפכו להיות חלק בלתי נפרד ממציאותו, מה שאין כן אם ילמד את התורה ללא מאמץ ויגיעה מיוחדים…"

וכמו שכתב רבי צדקה חוצין בספרו עבודת הצדקה ב'דרוש לפרשת יתרו' שכתוב על משה רבנו "עלית למרום שבית שבי" וכי יכול להיות ששבה את התורה וקיבלה בחינם ללא כל יגיעה? והרי עסק התורה חייב עמל ויגיעה ,כמו שחפץ שנקנה בדמים מרובים היתה עליו יגיעה וטורח גדול- כך עסק התורה צריך עמל ויגיעה ,מכאן שאף מ"ר יגע ועמל וכפי שכתב וז"ל:

"ומשה רבינו עליו השלום כמה כרכורין כרכר והשליך עצמו במקום להבת שלהבת והיה מתיירא שמא ישרפוהו בהבל שבפיהם לולי ה' עזרתה לו ,א"כ נמשך לו צער גדול ורתת וחלחלה יראה ורעד יבא בו עד שקנה התורה "

מכאן העולה מכל הכתוב: שתורה נקנית בעמל ויגיעה וטורח גדול "ואשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה" וזוכה לכתרה של תורה, שנזכה כולנו בע"ה אמן.

---

הערות שוליים:

[1] הוא נקרא סעדיה ע"ש אביו של רבי צדקה, ומשום כבוד אביו מעולם לא קרא לו בשמו אלא כינהו בכור משום היותו בכור.