'הֵיכָן שֶׁרַק תִּהְיֶה, הַקְפֵּד תָּמִיד וּבְכָל מַצָּב, עַל נְטִילַת יָדַיִם'! נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַחַיָּל.
כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ דְּבַר מַאֲכָל לְפִיו שֶׁל הַחַיָּל רְאוּבֵן גּוֹלְדְבֵּרְג, וְהַכֹּל בִּכְדֵי לִשְׁמֹר עַל הוֹרָאָתוֹ הַמְפֹרֶשֶׁת שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ.
רְאוּבֵן הָלַךְ לְחַפֵּשׂ מַיִם לִנְטִילַת יָדַיִם…
הַיָּמִים הָיוּ יָמִים לֹא פְּשׁוּטִים, אַרְצוֹת הַבְּרִית נִכְנְסָה לְמִלְחָמָה קָשָׁה עִם מְדִינָה אַחֶרֶת – וויאטנם. מֵאוֹת אַלְפֵי חַיָּלִים נִשְׁלְחוּ לִשְׂדֵה הַקְּרָב, וְהַרְבֵּה מֵהֶם לֹא חָזְרוּ בַּחַיִּים.
אֶחָד הַחַיָּלִים הָיָה רְאוּבֵן גּוֹלְדְבֵּרְג, חַיָּל יְהוּדִי שֶׁנִּשְׁלַח יְשִׁירוֹת לַחֲזִית הַקְּרָב, לְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב הָאַכְזָר. כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי טוֹב, טֶרֶם צֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה הָלַךְ לְהִתְיַעֵץ וּלְהִתְבָּרֵךְ מִפִּיו שֶׁל הַצַּדִּיק, רַבִּי מְנַחֵם מענדל שניאורסאהן – הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ.
הַחַיָּל נִכְנָס לְחַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי וְהֵחֵל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. הָרַבִּי בֵּרְכוֹ וְעוֹדְדוֹ רַבּוֹת, וּכְשֶׁכְּבָר פָּנָה לָצֵאת מִן הַחֶדֶר, אָמַר לוֹ הָרַבִּי מִשְׁפָּט שֶׁעָתִיד לְלַוּוֹת אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַלְּחִימָה…
'הֵיכָן שֶׁרַק תִּהְיֶה, הַקְפֵּד תָּמִיד וּבְכָל מַצָּב, עַל נְטִילַת יָדָיִם'!
רְאוּבֵן יָצָא מִן הַחֶדֶר מְחֻזָּק וּמְעֻדָּד, אַךְ אוֹתוֹ מִשְׁפָּט לֹא הִפְסִיק לְהַטְרִיד אוֹתוֹ. מַדּוּעַ הָרַבִּי צִוָּה אוֹתִי לְהַקְפִּיד מִכָּל הַמִּצְווֹת דַּוְקָא עַל נְטִילַת יָדַיִם? מַדּוּעַ לֹא צִוָּה אוֹתִי הָרַבִּי לְהַקְפִּיד עַל תְּפִלּוֹת אוֹ תְּפִלִּין, אוּלַי עַל סְעֻדַּת שַׁבָּת, מַדּוּעַ דַּוְקָא נְטִילַת יָדַיִם?
שְׁאֵלָה זוֹ נִשְׁאֲרָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לְלֹא מַעֲנֶה, וּרְאוּבֵן נִשְׁלַח לִשְׂדֵה הַקְּרָב.
הַלְּחִימָה הָיְתָה קָשָׁה מְאוֹד. תְּנָאֵי מֶזֶג הָאֲוִיר בַּמְּדִינָה הָיוּ קָשִׁים. גֶּשֶׁם כָּבֵד מְאוֹד יָרַד לְלֹא הַפְסָקָה בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים, רוּחוֹת חֲזָקוֹת בְּיוֹתֵר נָשְׁבוּ לְלֹא הֶרֶף, וּכְשֶׁהַגֶּשֶׁם וְהָרוּחוֹת פָּסְקוּ, חֹם כָּבֵד שָׂרַר בַּמְּדִינָה, חֹם שֶׁל שָׁרָב, שֶׁיִּבֵּשׁ אֶת הַחַיָּלִים הַמִּסְכֵּנִים.
בְּנוֹסָף לְכָל הַקְּשָׁיִים הַלָּלוּ, הַחַיָּלִים הָאָמֵרִיקָאִים נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת שֶׁחַיָּלֵי הָאוֹיֵב אֵינָם טִפְּשִׁים כְּלָל. לְהֵפֶךְ, הֵם הִצְלִיחוּ לְהַפְתִּיעַ פַּעַם אַחַר פַּעַם אֶת הַחַיָּלִים הָאָמֵרִיקָאִים, מִכֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ הֵיטֵב אֶת הָאֵזוֹר.
רְאוּבֵן, כְּמוֹ כָּל חֲבֵרָיו, כְּבָר הָיָה מֻתָּשׁ וְעָיֵף מִיָּמִים רְצוּפִים שֶׁל לְחִימָה. גַּם הָאַסְפָּקָה שֶׁל הַצִּיּוּד וְהַמָּזוֹן הָיְתָה דַּלָּה מְאוֹד, הַרְבֵּה מִמְּטוֹסֵי הָאַסְפָּקָה שֶׁל הַצָּבָא הָאָמֵרִיקָאִי הִתְרַסְּקוּ בַּדֶּרֶךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַרְבֵּה מֵהַחַיָּלִים הָיוּ לְלֹא אֹכֶל וּלְלֹא נֶשֶׁק.
בְּאַחַת הַפְּעָמִים כְּשֶׁכְּבָר הִגִּיעַ צִיּוּד שֶׁל מָזוֹן, חִלְּקוּ אֶת הַמָּנוֹת בֵּין הַחַיָּלִים, וְנִתְּנָה לָהֶם הַהוֹרָאָה לָצֵאת לְהַפְסָקָה קְטַנָּה.
הַחַיָּלִים הִסְתַּתְּרוּ לָהֶם בַּחֲפִירוֹת שֶׁחָפְרוּ בָּאֲדָמָה, חֶלְקָם הִתְחַבְּאוּ בֶּהָרִים. רְאוּבֵן הַחַיָּל הַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ יוֹשֵׁב בַּחֹם הַכָּבֵד, אָמְנָם נָח מֵהַלְּחִימָה הַקָּשָׁה, אֲבָל הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּלוּם. הַלֶּחֶם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּרְשׁוּתוֹ יָכוֹל לְהַשְׂבִּיעַ מְאוֹד, אֲבָל מַיִם לִנְטִילַת יָדַיִם, אֵין. וְהוֹרָאַת הָרַבִּי מְהַדְהֶדֶת בְּרֹאשׁוֹ, וְהוּא לֹא מוּכָן לֶאֱכֹל בְּלִי לִטֹּל יָדַיִם. כָּךְ עָבַר יוֹם וְעוֹד יוֹם.
רְאוּבֵן הִתְחִיל לְהַפְלִיג בְּדִמְיוֹנוֹ אֶל הֶעָבָר הַלֹּא רָחוֹק, לִפְנֵי שֶׁהִתְחִילָה הַמִּלְחָמָה. הַיָּמִים הָיוּ יָמִים לֹא רְגִילִים בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, וּרְאוּבֵן בֶּן הַיְּשִׁיבָה הַצָּעִיר גֻּיַּס לַצָּבָא שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ הַרְבֵּה אֲחֵרִים בְּנֵי גִּילוֹ, וְנִשְׁלַח יְשִׁירוֹת לַחֲזִית הַקְּרָב.
הוּא נִזְכַּר בְּהוֹרָיו שֶׁמְּחַכִּים לוֹ בְּבֵיתוֹ, וּבֶטַח דּוֹאֲגִים לוֹ מְאוֹד. הוּא נִזְכַּר גַּם בִּישִׁיבָתוֹ וּבַגְּמָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלָּמַד בָּהּ, בַּחַבְרוּתָא וּבְמַגִּיד הַשִּׁעוּר.
כַּאֲשֶׁר כְּבָר כִּמְעַט וְנִכְנַע לָרָעָב, וּבָא לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ… אָז… שׁוּב נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַבִּי מְהַדְהֵד בְּרֹאשׁוֹ: 'הֵיכָן שֶׁרַק תִּהְיֶה הַקְפֵּד תָּמִיד וּבְכָל מַצָּב, עַל נְטִילַת יָדָיִם'!
רְאוּבֵן הֶחְלִיט שֶׁאֵין לוֹ לְהִתְיָאֵשׁ מַהֵר, אֶלָּא עָלָיו לַעֲשׂוֹת הַכֹּל עַל מְנַת לִשְׂרֹד בַּמִּלְחָמָה וּלְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.
לְפֶתַע הִרְגִּישׁ רְאוּבֵן כְּאִלּוּ כֹּחוֹת חֲדָשִׁים נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ. הוּא אָזַר אֹמֶץ וְהֶחְלִיט שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה מָה, הוּא לֹא יֹאכַל מִן הַלֶּחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם, וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה רָעֵב מְאוֹד, הֶחְלִיט לָצֵאת לְחַפֵּשׂ מַיִם שֶׁאִתָּם יוּכַל לִטֹּל יָדַיִם, לַמְרוֹת כָּל הַסַּכָּנוֹת שֶׁבָּאֵזוֹר.
אִישׁ לֹא שָׂם לֵב כְּשֶׁעָזַב רְאוּבֵן אֶת גְּבוּלוֹת הַמַּחֲנֶה. כְּשֶׁהוּא רָעֵב לַלֶּחֶם, עָבַר רְאוּבֵן מֶרְחָק רַב בִּצְעִידָה, שֶׁהָפְכָה לְאַחַר זְמַן לִזְחִילָה, מֵחֹסֶר כֹּחַ.
לְפֶתַע רָאָה רְאוּבֵן כְּפָר קָטָן, שֶׁתּוֹשָׁבָיו נָטְשׁוּ אוֹתוֹ, נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא נִמְצְאָה בַּמָּקוֹם. רְאוּבֵן הִרְגִּישׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לְמֶרְכַּז הַכְּפָר, וְשָׁם הוּא מָצָא אֶת הַדָּבָר שֶׁשִּׂמֵּחַ אוֹתוֹ כָּל כָּךְ! בְּמֶרְכַּז הַכְּפָר עָמְדָה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, בְּאֵר מַיִם חַיִּים.
בְּשִׂמְחָה רַבָּה הִתְנַפֵּל רְאוּבֵן עַל הַבְּאֵר, שָׁאַב מִמֶּנָּה מַיִם, נָטַל אֶת יָדָיו בִּכְלִי שֶׁהָיָה עִמּוֹ, בֵּרֵךְ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה, וְטַעַם סוֹף סוֹף מִן הַלֶּחֶם.
רְאוּבֵן שֶׁכָּעֵת כְּבָר שָׂבַע מֵהַלֶּחֶם שֶׁאָכַל, נִשְׁאַר לָנוּחַ בְּצֵל אֶחָד הַבָּתִּים, וּמֵרֹב עֲיֵפוּתוֹ וּתְשִׁישׁוּתוֹ לֹא שָׂם לֵב שֶׁבְּדִיּוּק מֵעַל רֹאשׁוֹ עוֹבֶרֶת בִּרְגָעִים אֵלּוּ לַהֲקַת מְטוֹסִים.
כַּעֲבֹר כַּמָּה דַּקּוֹת, הִתְעוֹרֵר רְאוּבֵן בְּבֶהָלָה, לְמִשְׁמַע הֵדֵי הַפְצָצוֹת מֵרָחוֹק… הוּא הֵבִין שֶׁכַּנִּרְאֶה הַגָּרוּעַ מִכָּל קָרָה, וּמִהֵר לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה, אֶל הַמַּחֲנֶה הַצְּבָאִי שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמָּקוֹם הֵבִין, שֶׁאָכֵן הוּא לֹא טָעָה. בַּמָּקוֹם בּוֹ רַק לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים עָמַד הַמַּחֲנֶה הַצְּבָאִי שֶׁלּוֹ, נוֹתְרוּ כָּעֵת רַק שְׂרִידִים וְאֵפֶר. הַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ הֻשְׁמַד, חַיָּל אֶחָד לֹא נִשְׁאַר.
בְּעֶצֶם חַיָּל אֶחָד כֵּן נִשְׁאַר, זֶה הָיָה רְאוּבֵן גּוֹלְדְבֵּרְג… הַחַיָּל הַיְּהוּדִי שׁוֹמֵר הַמִּצְווֹת, שֶׁמָּסַר נֶפֶשׁ עַל מִצְוָה אַחַת, עַל הוֹרָאָה אַחַת שֶׁל הָרַבִּי: 'הֵיכָן שֶׁרַק תִּהְיֶה, הַקְפֵּד תָּמִיד וּבְכָל מַצָּב, עַל נְטִילַת יָדָיִם'!
אָז הֵבִין רְאוּבֵן, מַדּוּעַ צִוָּה אוֹתוֹ הָרַבִּי לְהַקְפִּיד דַּוְקָא עַל מִצְוָה זוֹ. עֵינָיו שֶׁל הָרַבִּי צָפוּ לְמֵרָחוֹק, וּבְעֵצָה טוֹבָה זוֹ, הִצִּיל הָרַבִּי אֶת חַיָּיו.
מִכָּאן אָנוּ רוֹאִים יְלָדִים כַּמָּה גְּדוֹלָה כֹּחָהּ שֶׁל מִצְוָה, וְכַמָּה חָשׁוּב לְהַקְפִּיד וְלִשְׁמֹר עַל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק, וּבְכָךְ נִזְכֶּה לִשְׁמִירָה וְלַהֲגָנָה מִכָּל דָּבָר לֹא טוֹב חָלִילָה, וה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁמֹר וְיָגֵן עָלֵינוּ תָּמִיד.
עַכְשָׁיו יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע. כֻּלָּם בְּיַחַד יְלָדִים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" לַיְלָה טוֹב!
קובץ בדידי הוה עובדא חלק ב