החיים בעולם כמסע בלבד

מו"ר עט"ר הרב ישראל אברג'ל שליט"א מספר על אביו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, שבמשך כ-10 שנים השתמש בזוג נעליים אחד, אותו זוג שנרכש עבורו לרגל נישואי בנו.

כך צעד איתן קיץ וחורף, יום וליל, כל עוד נותרו שלמות. בני הבית ניסו לשדלו לרכוש חדשות ואף רכשו לו ללא בקשתו. אך כל עוד מילא זוג זה את תפקידו – לא ראה רבנו צורך להחליפו באחר.

לעומת זאת, במה כן השקיע רבנו דמים מרובים?

רגילים היו מקורביו לראות איך רבנו אוחז בידיו של אדם שבא להעניק לו כסף, ויחד עימו מכניס את כל הסכום למעטפה ואומר: 'הכסף הזה הולך עכשיו להחזקת לומדי תורה…'

כך, כאשר היה מדובר בקנייני הנצח – לא הסתפק רבנו במועט כלל וכלל… כל ימיו זכה לפזר סכומי כסף אגדיים להחזקת ברכי דרבנן דשלהי, ולמסור רבבות שעורי תורה. לא היה יום שלא היו בו כמה שיעורי תורה. שיעור אחד אחר תפילת שחרית, ואחד או שניים נוספים בערב, מלבד מה שבמשך שעות היום. בשבת קודש היו לא פחות מארבעה שיעורים ארוכים עמוקים ומתוקים.

זו הייתה דרכו של רבנו להכין צידה לרוב לעלמא דקשוט.

בעניין ארעיות העולם הזה מול נצח עולם האמת, מביא רבנו ב'אמרי נעם' לפרשת השבוע מטות מסעי:

פרשת השבוע מטות מסעי פותחת באומרה: "אלה מסעי בני ישראל". לאחר מכן מפרטת התורה את ארבעים ושניים המסעות שנסעו בני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר. מעת שיצאו ממצרים ועד בואם לעבר הירדן.

מקובל בידינו מפי מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, שבמסעות אלו הכתובים בפרשתנו, נרמז כל מה שעבר, עובר ויעבור, כל אחד ואחד מעם ישראל במשך כל ימי חייו, מיום לידתו ועד ליום פטירתו מן העולם.

לפי דבריו הקדושים שמסעות אלו רומזים למהלך חיי האדם, עלינו ללמוד מכך שכל חיי האדם עלי אדמות הן רק בבחינת מסע ונסיעה אל התכלית האמיתית, ואילו מקומו העיקרי של האדם הוא בחיי הנצח שבעולם הבא.

וכיון שכל חיי האדם הם רק בבחינת מסע אל מקומו העיקרי בעולם הבא, על כן אין לו לאדם להקפיד כל כך שכל ענייניו הגשמיים יהיו בתכלית השלמות. שהרי כל דירתו בעולם הזה עראית בלבד, וכמי שהולך במסע אל מקומו האמיתי. דרכם של אלו הנמצאים בנסיעה שלא להקפיד על כל הפרטים שיהיו בתכלית השלמות. בנסיעה מסתדרים עם מה שיש באופן עראי כפי תנאי המקום. כמו כן ממש כל חיי האדם, אינם אלא כמסע אל מקומו העיקרי בעולם הבא. על כן יש לאדם להסתדר בהם עם מה שיש, ולא לדקדק שיהיה הכל בתכלית השלמות.

מעשה מרבי יצחק אייזיק מקאמרנא

מעשה היה בתלמיד חכם אחד, שהיה גם עשיר גדול, שבא ליטול עצה מהרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זיע"א. כשהגיע אותו תלמיד חכם לביתו של הרב, ראה שהעניות והדלות זועקות מכל פינה בבית. אפילו כסאות כדי לשבת לא היו שם, והושיבוהו לפני הרב על גבי מספר לבנים שהיו מונחות זו על זו. הרב הרגיש בפליאתו של אותו חכם על כך, ושאל אותו: 'מפני מה לא הביא עימו כבודו כיסא לשבת עליו?'.

לשמע שאלתו של הרב, גדלה תמיהתו של החכם שבעתיים. הוא השיב בפשטות: 'אמנם יש לי בביתי הקבוע כסאות ושולחן ושאר כלי בית ראויים לשמם. אך עתה הרי נמצא אני בנסיעה בדרך. לנסיעה לא לוקחים כסאות ושאר כלי בית, אלא מסתדרים עם מה שיש'.

מששמע הרב את תשובתו של החכם אורו פניו והתמלאו שמחה. אמר לו הרב: 'אף אני במשך כל חיי בעולם הזה איני אלא כמי שנוסע בדרך. לכן איני מדקדק שיהיו עימי כסאות וכו'. אך בוודאי בביתי העיקרי בעולם הבא לא יחסר לי כל טוב'.