בורא פרי האדמה, והיינו דוקא זנגביל רטוב, אך זנגביל יבש אין מברכים עליו כלל. ואם עירב עם הזנגביל דבש הרבה עד שלא מורגש טעמו ברכתו שהכל
בהרחבה:
כתב הבית יוסף (סי' רג), הומלתא דאתי מבי הנדואה בורא פרי האדמה. בריש פרק כיצד מברכין (לו:). ובפרק בתרא דיומא (פא:). ופירש רש"י הומלתא ליטוארי"ו שמפטמין בשמים כתושים בדבש. ומשמע בגמרא שהוא זנגביל מרוקח, וכבר נתבאר בסימן שקודם זה שעל זנגבילא רטיבתא מברך בורא פרי האדמה, וקא משמע לן דמשום דנתרקח לא נשתנית ברכתו לברך שהכל. ע"ש.
מקור: אורחות חיים (הל' ברכות אות כה ע"מ פד). וכ"פ בשו"ע (סי' רג ס"ו), וז"ל: על זנגביל שמרקחים אותו כשהוא רטוב, בורא פרי האדמה. ונראה דה"ה אם מרקחים אותו יבש, כיון שעל ידי כך הוא ראוי לאכילה, הזנגביל עיקר ומברך עליו בפה"א. ובכה"ח (שם ס"ק כט) שאם הרבה עליו דבש הרבה מברך עליו שהכל. ובדין זנגביל יבש עיין בהלכה ברורה (סימן רג עמוד רפה).
