שהחיינו על מקרקחת אתרוגים

הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (סי' צב) פסק כן בסכינא חריפא, שכיון שבירך עליו שהחיינו בשעת נטילת לולב, אין לו לברך עוד בשעת אכילת המרקחת, ואם יברך הוי ברכה לבטלה. ע"ש. ובשו"ת כתב סופר (סי' כג) טען ע"ז, שמכיון שנוהגים עתה שלא לברך כלל על הראייה, ברכת שהחיינו בשעת נטילתו למצוה, הו"ל כמכוין שלא לצאת, ולא יצא וכו'. ע"ש. ועיין בחזון עובדיה (ברכות עמוד קל"א) שכתב, וז"ל: ואינו מוכרח, דמ"מ אזלינן בתר עיקר דינא. ובדרבנן מצות א"צ כוונה. וכ"כ בספר משכנות הרועים (סי' כ) וכו', ועכ"פ להלכה ספק ברכות להקל. ואינו מברך שהחיינו על מרקחת האתרוג. וכו', וטוב שיכוין בפירוש בברכת שהחיינו בעת מצות נטילת הלולב לפטור אכילת האתרוג מברכת שהחיינו. וכו', ומכל מקום נראה שאם היה לו אתרוג שהוא פסול למצוה, וחתכו וטיגנו בדבש, לפני חג הסוכות, יברך עליו בורא פרי העץ, ושהחיינו. עכ"ל.