מצינו בספר כל עולם הצמחים, (עמוד 484) שכתב: אגוז הקשיו מולדתו מאמריקה הטרופית, וזהו עץ פרי חשוב מאד הנפוץ למדי בארצות החמות. "פירותיו" דומים לאגסים עסיסיים גדולים, שטעמם מתוק חמצמץ, אך הללו אינם אלא עוקצי הפירות שהתעבו. והם משמשים לתעשיית ריבות, יינות אלכוהליים וכדומה. ע"כ. ונמצא שהנטיעה היא לתעשיית ריבות, יינות וכו', והפרי הקטן הנישא בקצות העוקץ, שהוא אגוז הקשיו, מיועד להפיק ממנו שמן. וא"כ אין זה ברור שנוטעים לשם הקשיו ולא לשם הפרי. ולכן לפי זה ברכתו היא בפה"א. אמנם האידנא שאגוז הקשיו נהפך להיות בר מסחר, מגדלין אותו דווקא בשביל האגוז קשיו עצמו ואינו טפל לפרי, אם כן ודאי יכול לברך עליו בורא פרי העץ ודמי למה שכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ז סימן ל"א) בדין גרעיני חמניה וכדומה. וראיתי בספר ילקוט יוסף (הלכות ברכות אות ג) שגם העלה כן, והוסיף שהמברך בורא פרי האדמה אין מזניחין אותו.
מקור: שו"ת אור לציון (ח"ב פרק מ"ו אות ל"ו). ועיין עוד בירחון אור תורה (אדר א-ב תשנ"ה סימן ע').
