ודוקא בשמן זית, שמלבד שהוא מזיק גם אין באכילתו הנאה, לא תיקנו לברך עליו, אבל האוכל דבר המזיק שיש בו הנאה, צריך לברך עליו.
וכמו שאמרו בברכות (לו.) בדין קמחא דשערי, דקשה לקוקיאני, דכיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי. וכן כתב לבאר בחידושי הרשב"ץ (שם) וכן מוכח ממה שאמרו בברייתא (ברכות מ:) שמברכים שהכל על כמהין ופטריות. ולכאורה מה טעם יברך על פטריות וכמהין הרי להדיא מצינו בדברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות דעות ה"ד), שהם רעים ביותר עד מאד, וראוי לאדם שלא לאוכלם לעולם. אלא על כרחך שכל שיש הנאה שפיר יכול לברך. וכן כתב הפרי מגדים (סימן ר"ד באשל אברהם סק"ח), שכל שיש לו הנאה מברך עליו אף על פי שמזיק לו. ושמן זית שאני. שמלבד שמזיק לו גם אין לו הנאה ממנו.
