לכאורה יש לדון אודות דבש דבורים היאך מותר באכילה, דקיימא לן (בכורות ז:) היוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור, אם כן דבש היוצא מתוך גופן של הדבושים מדוע אינו נאסר עלינו באכילה, ובגמ' (שם) איתא, מיתיבי: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן. ע"ש. והיינו שהדבש יוצא אחר ששהה בגופן אך הוא לא חלק מגופן הלכך אינו בכלל מאי דאמרינן היוצא מן הטמא טמא.
מקור: ע"ע בדברי המרדכי (ביצה סי' תרעד) שכתב, דמה שאנו אוכלים דבש אף על פי שהדבורים המתים מעורבים בו יותר מג' ימים משום דהוי כנבלה סרוחה ולא אסרינן הדבש, ובס"י כתב ר"א ממיץ אף על פי שמרתיחין את הדבש כשמפרישין ממנה השעוה ודבורים מתים מעורבין בהם מותר הדבש, דהדבורים נותן טעם לפגם בדבש. ע"כ. וכ"פ הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ג ה"ג). ובטוש"ע (סי' פא ס"ח)
