אדם השותה מים לא מחמת צימאון, אלא מחמת דבר אחר, כגון: שנחנק מחמת דבר מה בשעת המאכל, האם מברך?
תשובה:
לא
בהרחבה:
והנה שיטת רב עמרם, דמה שאמרה הגמ' דחנקתיה אומצא דפטור, היינו שאינו מברך ברכה ראשונה אך לגבי ברכה אחרונה ודאי שחייב. אך כבר השיג עליו הטור וכתב, דגפ ברכה אחרונה אינו חייב. וכ"כ התוספות (מה. ד"ה דחנקתיה). וה"ר יונה (לב: ד"ה לאפוקי). והמרדכי (סי' קנא). וגם הרא"ש (סי' מג) כתב, דקשה לדברי האומר דלאחריו מיהא מברך, מה הוצרך לשנות לצמאו למעוטי מאן דחנקתיה אומצא, פשיטא אניס הוא, אלא ודאי הא אתא למעוטי אפילו מברכה אחרונה. ע"ש. וכ"פ בשו"ע (סי' רד ס"ז) דהשותה מים לצמאו מברך לפניו ולאחריו, וחנקתיה אומצא אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו.
מקור: כתב הביאור הלכה: פי' בחידושי הרא"ה על מה שאמר בגמרא לאפוקי מאי פי' דמיא לא שתי אינשי אלא לצמאו ור"ל דמסתמא לא שתי אינשי מיא אלא לצמאו משום דמים אין לו הנאה מהם בלא זה וכמו שמפרש בעצמו שם אבל אם יודע בעצמו שלא שתה לצמאו שאין לו שום הנאה מהשתיה ושותה מפני איזה סיבה. וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"ח מהלכות ברכות הלכה א' שז"ל השותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו והשמיט מה שאמר הגמרא דחנקתיה אומצא משום דסבר דלאו דוקא הוא אלא אורחא דמלתא נקיט דאל"ה למאי שותה וה"ה כל כיוצא בזה. ומצאתי בעזה"י באדרת אליהו שכתב כן בהדיא וז"ל לצמאו פי' דוקא לצמאו אבל שלא לצמאו אין מברך כלל ומה דאמרו דחנקתיה אומצא לאו דוקא אלא כל שלא לצמאו עכ"ל.
