השותה מים מרובים בסמוך לתענית מחמת שחושש שיצמא במהלך זמן התענית אך אינו צמא כעת האם יברך עליהם?
תשובה:
לא
בהרחבה:
אינו מברך על מים אלו כלל ועיקר שהרי אינם באים מחמת שהאדם צמא אלא מחמת שחושש שמא יצמא במהלך התענית ולכן אין לו בהם הנאה כלל, ולא אמרינן שבעתיד יהיה צמא, אלא ההסתכלות היא על ההווה אם צמא כעת מברך ואם לאו אינו מברך עליהם כלל ועיקר
מקור: בשו"ת דבר המשפט (סי' ד אות ב) הנ"ל, שהשותה מים הרבה אחר סעודה המפסקת בערב ט' באב וערב יוהכ"פ, והוא אינו צמא למים, אלא עיקר כוונתו כדי שלא יצמא מהר בתעניתו בלילה וגם למחר, יש פנים לומר דחשיב כשותה מים "לצמאו", וצריך לברך על המים, דלצמאו קרינן ביה, כיון שכל עיקר שתייתו אינה אלא מפאת יראתו מן הצמאון של העתיד, כי מה שאמרו "לצמאו", היינו דוקא לאפוקי אם שותה שלא לשם צמאון כלל, בין בהווה בין בעתיד, ע"ש. וכתב עליו בספר הליכות עולם (ח"א ע"מ שנא), וז"ל: ולפע"ד נראה שהשותה בערב תענית כדי שלא יצמא, אין זה מברך אם אינו צמא באותה שעה. ולא יהא אלא ספק, הא קי"ל ספק ברכות להקל.
