בגמ' ברכות (לט.) אמר רב פפא: פשיטא לי, מיא דסלקא כסלקא, ומיא דלפתא כלפתא, ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי. ע"כ. וכן הוא בתוספות (שם ד"ה מיא), מברכין עליה בורא פרי האדמה אף על פי שאין בה אלא מים וטעם הירקות מברך עליהן כאשר יברך על הירקות אף על גב דאמרינן לעיל דמי פירות זיעה בעלמא הוא יש לחלק. ע"כ.
מקור: הרא"ה בספרו פקודת הלוים כאן, כתב, מ"ש רבינו (הרי"ף) דר"ל שמברך על מימיהן בפה"א, אין דבריו נכונים בזה, דהא אף בשלקות גופייהו פליגי אי מברך בפה"א או שהכל, וכן אמרו בדובשא דתמרי שהכל וכו', א"ו פירושא דהאי מילתא לאפטורי ברכה דידהו קאמר, שאם מברך בפה"א על סילקא וליפתא, מפטרי מיא דידהו, ואע"ג דמימיהן שהכל, ואין בפה"א פוטרת שהכל, מ"מ כיון דמגופייהו הם דינא הוא דמפטרי בברכה דידהו. ע"כ. וכן פי' בשטה מקובצת כאן. וכ"כ הריטב"א (פסחים כד:) בשם הרא"ה.
