ידוע הכלל מרבותינו שדין ברכה לבטלה הוא בשעה שמשקר בברכתו, כגון: אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא, וצריך לחזור ולברך, מטעם ששיקר בברכתו, אמנם אם בירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, שהרי גם העץ גדל באדמה.
מקור: כתב בארחות חיים (אות ב'), אם במקום 'פרי האדמה' אמר 'פרי הארץ', אף על פי שאינו רשאי לומר כן לכתחילה מ"מ בדיעבד יצא, ולא אמרינן בזה משום כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו. וכ"כ בספר פתח הדביר. והביאו השדי חמד (אסיפת דינים מערכת ברכות סימן א' אות ל"ה). וכ"כ בכף החיים (סופר, סימן ר"ב אות ז').
