בוקר אחד נכנסתי לכולל סמוך לשעה תשע, שאז מתחיל סדר הלימוד של האברכים בכולל.
כפי שנהגתי בכל יום, ניגשתי לרב לנשק את ידו הקדושה לפני התחלת הלימוד, ובעוד שאני מחזיק את ידו, פתאום הרב אמר לי: 'זוז, זוז רגע', והרב הביט קדימה לעבר הכולל במבט משונה, והוסיף ושאל אותי: 'אתה רואה מה שאני רואה?'.
הסתכלתי לכיוון האברכים ולא ראיתי שום דבר מוזר, ולכן השבתי לרב שאיני רואה משהו מיוחד.
ואז הרב אמר בפליאה: 'מה, אתה לא רואה את האברך הזה שנכנס עכשיו לבית המדרש עם שני מלאכי חבלה שמלווים אותו משני צדדיו?!', ואמרתי לרב: 'מחילה מכבוד הרב, אני לא יכול לראות מה שהרב רואה'.
הרב ביקש ממני לגשת לאותו אברך ולשאול אותו אם הוא כבר התפלל שחרית והניח תפילין הבוקר.
עשיתי כמצוותו של הרב, שאלתי את האברך מה שהרב ביקש שאשאל אותו, ואכן, האברך השיב שהוא התעורר ממש לפני השעה תשע ומיהר לבוא לכולל ללא תפילה כדי שלא ימחקו לו את הסדר ויורידו לו במשכורת.
חזרתי לרב וסיפרתי לו מה שהאברך אמר, והרב מסר להגיד לו שיגש מיד להתפלל ולא ידאג על המשכורת, והעיקר, שבשום אופן לא יחזור לעשות זאת פעם נוספת.
היכרות מאוחרת עם הרב היכרותי עם רבי יורם התחילה בשנים האחרונות, בעת שירותי בצבא, כשבזמני הפנוי הייתי צופה במסרים שלוקטו
שחררי אותו, את ראויה לטוב יותר לפני כ-30 שנה, הייתי אם צעירה לשתי בנות מקסימות, חילונית לחלוטין ומתגוררת בעיר חולון.
רבי יורם קורא לתלמידים שברחו הכיתה לפני מספר שנים, בהיותי מחנך כיתה בבית ספר, נקראתי על ידי הנהלת בית הספר
כולנו שותפים ורוכשים מטרים בבית הרב יורם
