אֶחָד מֵחַכְמֵי הָאָמוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים שֶׁחָיוּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַבִּי אָלֶכְּסַנְדְּרִי שְׁמוֹ, סִפֵּר לָנוּ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בְּעֶצֶם מָשָׁל. כְּלוֹמַר, זֶהוּ סִפּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בֶּאֱמֶת, אַךְ מָלֵא בְּמוּסַר הַשְׂכֵּל עַל הָעִנְיָן שֶׁל בֶּן אָדָם לַחֲבֵרוֹ.
וְכָךְ סִפֵּר:
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי חֲבֵרִים מְאוֹד טוֹבִים, לְאֶחָד קָרְאוּ אֶלְדָּד וְלַשֵּׁנִי קָרְאוּ מֵידָד. שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הָיוּ חַמָּרִים – רוֹכְבִים עַל חֲמוֹר וּמַסִּיעִים מַשָּׂאוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
נָדְדוּ לָהֶם הַחֲבֵרִים מִכְּפָר לִכְפָר, הָאֶחָד מַעֲבִיר קֶמַח אוֹ חִטִּים לַעֲיָרָה אַחַת, וְהַשֵּׁנִי מַעֲבִיר סְחוֹרָה שֶׁל בַּדִּים לַעֲיָרָה אַחֶרֶת.
כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר סָמְכוּ עֲלֵיהֶם בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וְאָהֲבוּ אוֹתָם מְאוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ יְשָׁרִים וְאַמִּינִים.
כָּךְ הֶעֱבִירוּ אֶת זְמַנָּם יַחְדָּו בִּנְסִיעוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. הֵם הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּיַחַד בְּעֵת הָרְכִיבָה, וְהַזְּמַן עָבַר עֲלֵיהֶם בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים.
כְּדַרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְעִתִּים גַּם בֵּין הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר פּוֹרֶצֶת מַחֲלֹקֶת קָשָׁה.
לְצַעֲרֵנוּ, כָּךְ אֵרַע גַּם עִם אֶלְדָּד וּמֵידָד. לְפֶתַע בְּיוֹם בָּהִיר פָּרְצָה מְרִיבָה גְּדוֹלָה בֵּין שְׁנֵי הַחֲבֵרִים.
בְּעִקְבוֹת אוֹתָהּ מְרִיבָה הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי, וְהִפְסִיקוּ לִרְכֹּב אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי.
עָבַר זְמַן, וּכְבָר אַף אֶחָד לֹא זָכַר עַל מָה הָיָה הָרִיב. אַךְ כֻּלָּם יָדְעוּ דָּבָר אֶחָד: הָרִיב בֵּינֵיהֶם הָיָה כָּל כָּךְ גָּדוֹל, שֶׁכַּנִּרְאֶה לְעוֹלָם הֵם כְּבָר לֹא יַשְׁלִימוּ.
הַשְּׁנַיִם הָפְכוּ לְשׂוֹנְאִים גְּדוֹלִים.
כָּךְ עָבְרוּ לָהֶם חֳדָשִׁים רַבִּים…
יוֹם אֶחָד יָצָא אֶלְדָּד עִם הַחֲמוֹר לְדַרְכּוֹ, הִטְעִין עַל הַחֲמוֹר שַׂקִּים גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים, קָשַׁר הֵיטֵב אֶת הַחֲבָלִים, בָּדַק שֶׁהַכֹּל כַּשּׁוּרָה, וְיָצָא לְדַרְכּוֹ לְעֵבֶר הָעֲיָרָה הַסְּמוּכָה.
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׂרַר בַּחוּץ חֹם כָּבֵד, וְהַמַּשָּׂא שֶׁעַל הַחֲמוֹר הָיָה כָּבֵד מְאֹד, הַחֲמוֹר שֶׁסָּחַב אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד בַּחֹם הַנּוֹרָא הִתְעַיֵּף, נָפַל וְקָרַס תַּחַת כֹּבֶד הַמִּשְׁקָל.
אֶלְדָּד לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת, הַחֲמוֹר שֶׁלּוֹ נָפַל כָּכָה סְתָם, בְּאֶמְצַע שׁוּם מָקוֹם, וְהוּא לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.
אִם הַסִּפּוּר הַזֶּה הָיָה מִתְרַחֵשׁ בְּיָמִים אֵלּוּ, אוּלַי אֶלְדָּד הָיָה מְחַכֶּה לִמְכוֹנִית שֶׁתַּעֲבֹר וְתַעֲזֹר לוֹ. אוּלַי הוּא הָיָה מִתְקַשֵּׁר וּמְבַקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ שֶׁיָּבוֹא לְסַיֵּעַ.
אֲבָל בַּיָּמִים הַהֵם הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה. לֹא הָיוּ טֵלֵפוֹנִים וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקַשֵּׁר לְאַף אֶחָד. גַּם לֹא הָיוּ אָז רְכָבִים, אֶלָּא חֲמוֹרִים וּבְהֵמוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיוּ רוֹכְבִים וּמַגִּיעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
לָכֵן, לִפֹּל עִם הַחֲמוֹר בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, לֹא הָיָה פָּשׁוּט כְּלָל.
אֶלְדָּד נִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁל הַחֲבָלִים, וּבְקֹשִׁי רַב הִצְלִיחַ לְהַתִּיר רַק כַּמָּה מֵהֶם.
הוּא נִסָּה לְהוֹרִיד אֶת הַשַּׂקִּים הַכְּבֵדִים מֵעַל הַחֲמוֹר, אַךְ הַשַּׂקִּים הָיוּ כְּבֵדִים מִדַּי וְלֹא הִצְלִיחַ…
יָשַׁב אֶלְדָּד לְצַד הַחֲמוֹר וְלֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת לֹא הוֹסִיפָה לַמַּצָּב, אֶלְדָּד וְהַחֲמוֹר הָיוּ עֲיֵפִים, צְמֵאִים וּמֻתָּשִׁים.
וְהִנֵּה לְפֶתַע רוֹאֶה אֶלְדָּד מֵרָחוֹק דְּמוּת רוֹכֶבֶת עַל חֲמוֹר, אֶלְדָּד שָׂמַח מְאוֹד, קָפַץ מִיָּד, נֶעֱמַד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, וְהֵחֵל לָרוּץ לְכִוּוּן אוֹתוֹ אָדָם, מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁהוּא יוּכַל לַעֲזֹר וּלְסַיֵּעַ לוֹ.
אַךְ כְּכָל שֶׁהִתְקָרֵב, חָשְׁכוּ עֵינָיו. הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁאוֹתוֹ אָדָם זֶהוּ לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר מֵידָד, חֲבֵרוֹ לְשֶׁעָבַר, שֶׁהַיּוֹם הוּא כְּבָר הַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ.
עָצוּב וּמְיֹאָשׁ חָזַר אֶלְדָּד לַחֲמֹרוֹ, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: 'עַד שֶׁהִגִּיעַ לְכָאן אָדָם כָּל שֶׁהוּא שֶׁיָּכוֹל לַעְזֹר לִי, זֶהוּ מֵידָד הַשּׂוֹנֵא שֶׁלִּי. מָה הַסִּכּוּי שֶׁהוּא יִרְצֶה לַעְזוֹר לִי?! אֵין לִי בִּכְלַל מָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, הוּא בְּוַדַּאי לֹא יִרְצֶה!'.
יְלָדִים יְקָרִים, הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ מָה קָרָה בֵּינְתַיִם, בַּצַּד הַשֵּׁנִי.
מֵידָד רָכַב עַל חֲמוֹרוֹ, כְּשֶׁלְּפֶתַע הוּא רוֹאֶה מֵרָחוֹק דְּמוּת יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַחֲמוֹר. פִּתְאוֹם קָמָה הַדְּמוּת וְהֶחֱלָה רָצָה לְעֶבְרוֹ. מֵידָד מֵבִין שֶׁכַּנִּרְאֶה הָאָדָם הַזֶּה צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ. אַךְ לְפֶתַע מִסְתּוֹבֵב אוֹתוֹ אָדָם, וְחוֹזֵר לָשֶׁבֶת לְיַד הַחֲמוֹר.
מֵידָד לֹא הִצְלִיחַ לְהַבְחִין מֵרָחוֹק מִי הוּא הָאָדָם הַזֶּה. הוּא לֹא זִהָה שֶׁמְּדֻבָּר בְּאֶלְדָּד הַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה בַּעֲבַר חֲבֵרוֹ. לָכֵן, הוּא לֹא הֵבִין מָה קָרָה שָׁם, וּמַדּוּעַ הָאִישׁ הִסְתּוֹבֵב. מָה שֶׁכֵּן הוּא הֵבִין, שֶׁכַּנִּרְאֶה הָאִישׁ זָקוּק לְעֶזְרָה כִּי הַחֲמוֹר שֶׁלּוֹ נָפַל.
מִהֵר מֵידָד, הִצְלִיף בַּחֲמוֹרוֹ, וְרָכַב בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר אוֹתוֹ אָדָם. רַק כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב, הִבְחִין לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר אֶלְדָּד הַשּׂוֹנֵא שֶׁלּוֹ.
חָשַׁב מֵידָד בְּלִבּוֹ: 'נוּ, נוּ, זֶהוּ אֶלְדָּד הַשּׂוֹנֵא שֶׁלִּי, מַגִּיעַ לוֹ שֶׁהִגִּיעַ לַמַּצָּב הַזֶּה, מַדּוּעַ שֶׁאֲנִי אֶעֱזֹר לוֹ? הֲרֵי אִם אֲנִי הָיִיתִי בִּמְקוֹמוֹ בְּוַדַּאי שֶׁהוּא לֹא הָיָה עוֹזֵר לִי'…
הִמְשִׁיךְ מֵידָד בִּרְכִיבָה, תּוֹךְ כְּדֵי הִתְעַלְּמוּת מֻחְלֶטֶת מִמַּצָּבוֹ שֶׁל אֶלְדָּד, חֲבֵרוֹ לְשֶׁעָבַר!
אוּלָם כַּעֲבוֹר כַּמָּה רְגָעִים הֵחֵל מַצְפּוּנוֹ שֶׁל מֵידָד לְהִתְעוֹרֵר…
'רֶגַע'… שָׁמַע קוֹל פְּנִימִי מְדַבֵּר אֵלָיו. 'הֲרֵי זֶהוּ חֲבֵרְךָ הַטּוֹב לְשֶׁעָבַר, אֶלְדָּד, כַּמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת וּמַסָּעוֹת עֲבַרְתֶּם בְּיַחַד, הֱיִיתֶם חֲבֵרִים כָּל כָּךְ טוֹבִים, לָמָּה שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתוֹ כָּכָה לְבַד'…
אַךְ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שָׁמַע קוֹל פְּנִימִי נוֹסָף מְדַבֵּר אֵלָיו: 'הַנַּח לוֹ, הֲרֵי הוּא שׂוֹנֵא אוֹתְךָ וְכָל הַמְּרִיבָה הַזּוֹ הֶחֱלָה רַק בִּגְלָלוֹ. לֹא אַתָּה הִתְחַלְתָּ אוֹתָהּ, זֶה הוּא אָשֵׁם, וְלָכֵן זוֹ בְּעָיָה שֶׁלּוֹ! אֵין לְךָ שׁוּם סִבָּה לַעְזוֹר לוֹ!'.
מַאֲבַק פְּנִימִי קָשֶׁה הִתְחוֹלֵל בְּלִבּוֹ שֶׁל מֵידָד. מַאֲבַק שֶׁמֻּכָּר לְכֻלָּנוּ מֵרְגָעִים שׁוֹנִים בַּחַיִּים, זֶהוּ הַמַּאֲבָק הַנִּצְחִי בֵּין הַיֵּצֶר הַטּוֹב לַיֵּצֶר הָרַע.
הַמַּאֲבָק הָיָה קָשֶׁה, אֲבָל הַיֵּצֶר הַטּוֹב לֹא וִתֵּר. הוּא הִמְשִׁיךְ לִלְחוֹשׁ בְּתוֹךְ לִבּוֹ שֶׁל מֵידָד, וְהִזְכִּיר לוֹ אֶת הַפָּסוּק מִסֵּפֶר הַתּוֹרָה: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
'הַתּוֹרָה הֲרֵי צִוְּתָה עָלֵינוּ, זָעַק בְּלִבּוֹ הַיֵּצֶר הַטּוֹב, לַעְזוֹר דַּוְקָא לַשּׂוֹנֵא שֶׁלָּנוּ. דַּוְקָא לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא כָּל כָּךְ רוֹצִים לַעֲזֹר, וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ טוֹבָה'.
'מִצְוָה כָּל כָּךְ יְקָרָה וּנְדִירָה בָּאָה לְיָדְךָ, מֵידָד, מַדּוּעַ שֶׁתַּפְסִיד אוֹתָהּ?'
עָצַר מֵידָד מֵרְכִיבָתוֹ וְחָשַׁב. לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים, קִבֵּל מֵידָד הַחְלָטָה, הִסְתּוֹבֵב וְהִתְקַדֵּם לְכִוּוּן אֶלְדָּד.
כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל אֶלְדָּד, יָרַד מֵידָד מֵחֲמוֹרוֹ, וּמִבְּלִי לוֹמַר מִילָה, הֵחֵל לְהַתִּיר אֶת הַקְּשָׁרִים.
אֶלְדָּד הִבִּיט בְּעֵינַיִם נִדְהָמוֹת עַל הַמִּתְרַחֵשׁ, וְלֹא הֶאֱמִין לְמָה שֶׁרוֹאוֹת עֵינָיו. מִבְּלִי לוֹמַר מִילָה הֵחֵל גַּם הוּא לְהַתִּיר אֶת הַקְּשָׁרִים.
הָעֲבוֹדָה הָיְתָה קָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם רָצוּ כְּבָר לְסַיֵּם. אַךְ כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם הֵם הָיוּ מֻכְרָחִים לְהַתְחִיל לְדַבֵּר. כָּךְ מָצְאוּ אֶת עַצְמָם הַשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים מִלִּים בּוֹדְדוֹת, וְאוֹמְרִים אֶחָד לַשֵּׁנִי: 'אֶלְדָּד תַּחֲזִיק כָּאן', 'מֵידָד תְּפוֹס כָּאן', 'הִנֵּה עַכְשָׁו נַעֲבִיר אֶת הַחֶבֶל מִפֹּה', 'אֶת הַשַּׂק הַזֶּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִפֹּה'…
וְכָךְ, בְּכוֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים הוֹרִידוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד אֶת הַשַּׂקִּים הַכְּבֵדִים מֵעַל הַחֲמוֹר, הִתִּירוּ אֶת הַחֲבָלִים, וְעָזְרוּ לַחֲמוֹר לָקוּם.
כְּשֶׁסִּיְּמוּ לַעֲבֹד, הִסְתַּכֵּל אֶלְדָּד עַל מֵידָד, וְאָמַר לְעַצְמוֹ: 'הַאִם בֶּאֱמֶת חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי כָּל הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁמֵּידָד שׂוֹנֵא אוֹתִי?! אֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו אֵיךְ הוּא רִחֵם עָלַי, אֵיךְ הוּא עָזַר לִי בִּשְׁעַת צָרָה, כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא לֹא בֶּאֱמֶת שׂוֹנֵא אוֹתִי, כַּנִּרְאֶה שֶׁכָּל הַזְּמַן הַזֶּה מֵידָד בֶּאֱמֶת הָיָה חָבֵר שֶׁלִּי'.
אָמַר לוֹ אֶלְדָּד בְּקוֹל: 'יְדִידִי מֵידָד, אֲנַחְנוּ עֲיֵפִים מְאוֹד מִכָּל הַמַּאֲמָץ הַזֶּה, הַשֶּׁמֶשׁ חֲזָקָה וְקוֹפַחַת עַל רֹאשֵׁנוּ, בּוֹא נִכָּנֵס לְאֵיזֶה פֻּנְדָּק בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ, נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה מַשֶּׁהוּ, וְנָנוּחַ לִצְבֹּר כּוֹחוֹת לְהֶמְשֵׁךְ הָרְכִיבָה'.
מֵידָד הִסְכִּים. נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם, יָשְׁבוּ, אָכְלוּ וְשָׁתוּ, וּבֵינְתַיִם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם עַל כָּל מָה שֶׁעָבַר וְקָרָה לָהֶם בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה, מֵאָז שֶׁהֵם לֹא דִּבְּרוּ אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי, וְהֶעֱלוּ זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים מֵהַתְּקוּפוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלָּהֶם בְּיַחַד.
כָּאן סִיֵּם רַבִּי אָלֶכְּסַנְדְּרִי אֶת הַמָּשָׁל.
מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים יְלָדִים, אֶלְדָּד וּמֵידָד חָזְרוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים? כַּמּוּבָן שֶׁכֵּן. הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁיֵּשׁ.
וּבְכֵן יְלָדִים יְקָרִים, אָמְנָם זֶהוּ מָשָׁל, אַךְ מִסִּפּוּר זֶה אָנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד מֶסֶר חָשׁוּב לַחַיִּים. הַתּוֹרָה צִוְּתָה עָלֵינוּ לַעְזוֹר דַּוְקָא לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ פָּחוֹת אוֹהֲבִים, וְאוּלַי פָּחוֹת מִסְתַּדְּרִים אִתּוֹ. כִּי הֲרֵי לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, בְּוַדַּאי שֶׁנַּעֲזֹר לוֹ. וּכְדֵי לַעֲזֹר לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ פָּחוֹת אוֹהֲבִים, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר מַמָּשׁ.
אִם נַקְפִּיד לַעֲזֹר גַּם לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ פָּחוֹת אוֹהֲבִים, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נֹאהַב גַּם אוֹתוֹ. וְנִזְכֶּה לְהַרְוִיחַ עוֹד מִצְוָה חֲשׁוּבָה, מִצְוַת 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'.
(מתוך מדרש תנחומא פרשת משפטים)