'לַיְלָה טוֹב יְלָדִים יְקָרִים וְצַדִּיקִים, חֲלוֹמוֹת עֲרֵבִים וּמְתוּקִים' – כָּךְ בֵּרְכָה הָרַבָּנִית אֶת יְלָדֶיהָ הַקְּטַנִּים בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁכִּיבָה אוֹתָם לִישֹׁן.
לַיְלָה חָרְפִּי וְגָשׁוּם מְאוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, הַקֹּר חָדַר לַעֲצָמוֹת, וְגַם יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת הִרְגִּישׁוּ בָּזֶה. לָכֵן עָטְפָה הָרַבָּנִית אֶת יְלָדֶיהָ בִּשְׂמִיכוֹת פּוּךְ וְצֶמֶר…
'מָחָר יוֹם לִמּוּדִים, עֲלֵיכֶם לִישֹׁן בַּזְּמַן וְלָקוּם מֻקְדָּם עֵרָנִיִּים, עַל מְנָת שֶׁתּוּכְלוּ לִלְמֹד בְּלִי בְּעָיוֹת' – אָמְרָה הָרַבָּנִית לִילָדֶיהָ.
'אִמָּא' – שַׁאֲלָה אַחַת הַיְלָדוֹת, 'מָתַי אַבָּא מַגִּיעַ'?
'אַתְּ יוֹדַעַת בִּתִּי הַיְּקָרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי אַבָּא יַגִּיעַ הַלַּיְלָה לַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי עָסוּק הוּא בִּמְסִירַת שִׁעוּרֵי תּוֹרָה בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, וּבְכָל לַיְלָה הוּא מַגִּיעַ בְּשָׁעָה אַחֶרֶת'.
'כְּשֶׁהוּא יַגִּיעַ בְּעֶזְרַת ה' לַבַּיִת, אוֹמַר לוֹ שֶׁמַּסַרְתְּ לוֹ לַיְלָה טוֹב'. חִיְּכָה הָרַבָּנִית לְבִתָּהּ הַקְּטַנָּה וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתָהּ לִישֹׁן.
'הוֹ! בָּרוּךְ ה', הַיְלָדִים יְשֵׁנִים. אוּכַל לְהִתְמַסֵּר עַתָּה לְסִדּוּר הַבַּיִת וּלְאַרְגֵּן אוֹתוֹ לִקְרַאת מָחָר, אוּלַי אָכִין אַרוּחָה טְעִימָה. כַּאֲשֶׁר הָרַב יַחְזֹר הוּא בֶּטַח יִרְצֶה לִטְעֹם מַשֶּׁהוּ'.
הָיָה זֶה עוֹד לַיְלָה שִׁגְרָתִי בְּבֵית מִשְׁפַּחַת אַבַּרְגֵ'ל בִּנְתִיבוֹת.
אַב הַמִּשְׁפָּחָה הֲלוֹא הוּא הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הָרַב יוֹרָם מִיכָאֵל אַבַּרְגֵ'ל, שֶׁבְּשָׁעוֹת אֵלּוּ הָיָה מְכַתֵּת רַגְלָיו בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ.
כַּזֶה הָיָה סֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל הָרַב, עָמוּס מְאוֹד, וְכָל כֻּלּוֹ זִכּוּי הָרַבִּים וּלְמַעַן עַם יִשְׂרָאֵל.
כָּכָה זֶה כְּשֶׁהַלֵּב בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּית, כְּשֶׁאִכְפַּת לְךָ מִכָּל יְהוּדִי לְהָשִׁיב אוֹתוֹ לְאַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְהַחֲזִיר אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.
אוֹתוֹ סֵדֶר יוֹם עָמוּס הִתְחִיל כְּבָר בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻּקְדָּמוֹת, אוֹתָם הִקְדִּישׁ הָרַב לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁלּוֹ.
תִּקּוּן חֲצוֹת, תְּפִלָּה, שִׁעוּר לָרַבִּים בְּכָל בֹּקֶר. וּלְאַחַר מִכֵּן, יָשַׁב וְלָמַד עַד שְׁעוֹת הַצָּהֳרָיִם.
כָּל שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם וְהָעֵרֶב הָיוּ נְתוּנִים כֻּלָּם לָרַבִּים. שִׁעוּרִים רַבִּים שֶׁנִּמְסְרוּ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, פְּעָמִים בַּצָּפוֹן, פְּעָמִים בַּדָּרוֹם וּפְעָמִים בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ, כְּשֶׁאֶל הַשִּׁעוּר נָהָרוּ הֲמוֹנִים לִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים וְהַמְּתוּקִים.
מִדֵּי פַּעַם הָיָה הוֹלֵךְ לְכַבֵּד אֶת תַּלְמִידָיו הַיְּקָרִים אוֹ אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, בִּשְׂמָחוֹת שֶׁלָּהֶם.
הָעִקָּר לְשַׂמֵּחַ אֶת לְבָבוֹת עַם יִשְׂרָאֵל.
בְּסִיּוּמָם שֶׁל אוֹתָם יָמִים עֲמוּסִים וּמְפָרְכִים, הָיָה חוֹזֵר בְּלֵב שָׂמֵחַ לְבֵיתוֹ, כָּל לַיְלָה בְּשָׁעָה אַחֶרֶת. לִפְעָמִים בְּאַחַת בַּלַּיְלָה, לִפְעָמִים בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה, וְלִפְעָמִים יוֹתֵר מְאֻחָר.
וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה הָרַב כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ? כָּל אֶחָד אַחֵר הָיָה מִיַּד עוֹלֶה לַמִּטָּה לָנוּחַ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד הַתְּפִלָּה…
אַךְ לֹא הָרַב יוֹרָם.
הָרַב הָיָה מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ, יוֹשֵׁב וּמְשׂוֹחֵחַ עִם אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית הַיְּקָרָה עַל מְאֹרָעוֹת הַיּוֹם, וּמָה עָבַר עַל הַיְלָדִים הַיְּקָרִים.
לְאַחַר מִכֵּן הָיָה הָרַב פּוֹנֶה לְעֵבֶר הַשֻּׁלְחָן, וְלֹא עַל מְנָת לֶאֱכֹל… אֶלָּא עַל מְנָת לָשֶׁבֶת וְלַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בַּתּוֹרָה שֶׁהָיְתָה כָּל חַיָּיו וּמְשׂוֹשׂ לִבּוֹ!
הַתּוֹרָה עָלֶיהָ נֶאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", וּבָהּ הָיָה הָרַב הוֹגֶה יָמִים וְלֵילוֹת.
הָרַבָּנִית הִבִּיטָה עַל בַּעְלָהּ הָרַב הַשָּׁקוּעַ בְּלִמּוּדוֹ, הֵבִינָה שֶׁהָרַב כְּבָר לֹא יֵשֵׁב לֶאֱכֹל, וְהָלְכָה לְהָכִין לוֹ תֵּה חָם וּמַהְבִּיל.
כָּךְ הָיָה הָרַב יוֹשֵׁב וְהוֹגֶה בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִתְכּוֹנֵן לַתְּפִלָּה, וּכְאִלּוּ לֹא עָבַר עַל הָרַב יוֹם עָמוּס אֶתְמוֹל, קָם מֵהַכִּסֵּא בְּעֵרָנוּת נִפְלָאָה לְהַתְחִיל אֶת הַיּוֹם הַבָּא בִּתְפִלָּה, לִמּוּד תּוֹרָה וְזִכּוּי הָרַבִּים.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה חָרְפִּי וָקַר, שֶׁאִתּוֹ הִתְחַלְנוּ אֶת הַסִּפּוּר, הִגִּיעַ הָרַב כְּדַרְכּוֹ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת אֶל הַבַּיִת וְהֵחֵל לִלְמֹד.
בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן לָמַד הָרַב בַּגְּמָרָא מַסֶּכֶת חוּלִין. הָרַב הֵחֵל כְּדַרְכּוֹ לִלְמֹד בִּמְתִיקוּת וְהִתְלַהֲבוּת, קַנְקַן הַתֶּה הַמַּהְבִּיל מֻנָּח לְיָדוֹ כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין, כְּשֶׁהָרַב לֹא שָׂם לֵב אֵלָיו מֵרֹב הַשְּׁקִידוּת בַּתּוֹרָה.
'מַקְשָׁה הַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה… וּמְתָרֶצֶת הַגְּמָרָא… אָמַר אַבַּיֵּי…', כָּךְ הִפְלִיג הָרַב בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא.
בֵּינְתַיִם בַּחֲדָרִים, הַיְלָדִים שֶׁל הָרַב מַתְחִילִים לָזוּז בַּמִּטָּה. הֵם שׁוֹמְעִים מַשֶּׁהוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה וְרַק לֹא מְבִינִים מָה. הֵם מַרְגִּישִׁים מַשֶּׁהוּ, מַשֶּׁהוּ טוֹב, מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, זֶה קְצָת מַפְרִיעַ לָהֶם לִישֹׁן… אֲבָל הֵם רוֹצִים לַדַעַת מָה זֶה.
זֶה אֲפִילּוּ גָּרַם לְכָל אֶחָד מֵהֶם לְהוֹרִיד אֶת הַשְּׂמִיכָה הַחַמָּה שֶׁלּוֹ…
אֶחָד אֶחָד הֵחֵלּוּ הַיְּלָדִים לָקוּם מֵהַמִּטָּה, וּכְמוֹ מִישֶׁהוּ פָּקַד עֲלֵיהֶם, הָלְכוּ מְהֻפְנָטִים לְכִוּוּן הָרַב…
הָיָה זֶה הַנִּגּוּן הֶעָרֵב שֶׁל הָרַב, הָיְתָה זוֹ הַמְּתִיקוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁל לִמּוּד הַגְּמָרָא שֶׁל הָרַב, שֶׁפָּשׁוּט שָׁבְתָה אֶת לִבָּם וְגָרְמָה לָהֶם לְהָעִיף אֶת הַשְּׂמִיכָה הַחַמָּה וְלָלֶכֶת לְכִוּוּן הָרַב.
נֶעֶמְדוּ הַיְלָדִים, מַבִּיטִים בַּאֲבִיהֶם הַנֶּעֱרָץ יוֹשֵׁב לִפְנוֹת בֹּקֶר עִם מְנוֹרָה קְטַנָּה וְקַנְקַן תֵּה שֶׁכְּבָר הִסְפִּיק לְהִתְקָרֵר, וְכָל כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
אֲוִירָה קְדוּמָה הִתְפַּשְּׁטָה בַּבַּיִת, אֲוִירָה אַחֶרֶת, מְחַמֶּמֶת יוֹתֵר מֵהַשְּׂמִיכָה, וּמְאִירָה יוֹתֵר מֵהַמְּנוֹרָה.
בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד הֵבִינוּ הַיְּלָדִים שֶׁאַבָּא שֶׁלָּהֶם לֹא רַק לוֹמֵד תּוֹרָה, אֶלָּא הוּא בֶּאֱמֶת אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה!
בִּמְקוֹם לִישֹׁן, בִּמְקוֹם לָנוּחַ קְצָת אַחֲרֵי יוֹם עָמוּס, הָרַב פָּשׁוּט מָסַר נַפְשׁוֹ עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה…
הַיְלָדִים הִמְשִׁיכוּ לַעֲמֹד כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, וּפָשׁוּט שָׁכְחוּ מִכָּל הָעוֹלָם. מֵהַקּוֹר הָעַז, מֵהַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת, מִיּוֹם הַלִּמּוּדִים הַקָּרֵב וּבָא…
כָּל רְצוֹנָם הָיָה רַק לֵהָנוֹת מֵאוֹתָהּ אֲוִירָה קְדוֹשָׁה וּמְיֻחֶדֶת. לִישֹׁן, אַף אֶחָד מֵהֶם כְּבָר לֹא רָצָה יוֹתֵר.
לְפֶתַע, הֵם שָׁמְעוּ קוֹל קוֹרֵא לְכִוּוּנָם, הָיְתָה זוֹ אִמָּם, הָרַבָּנִית, שֶׁקָּרְאָה לָהֶם…
הָרַבָּנִית שֶׁרָאֲתָה אֶת יְלָדֶיהָ עוֹמְדִים מְרֻתָּקִים וּמַאֲזִינִים לַנִגּוּן הֶעָרֵב שֶׁל הָרַב בְּלִמּוּדוֹ, שָׂמְחָה מְאוֹד, שֶׁיְּלָדֶיהָ מְרֻתָּקִים כָּךְ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. אַךְ מִצַּד שֵׁנִי, לֹא רָצְתָה שֶׁהֵם יַפְסִידוּ שְׁעוֹת שֵׁנָה, אוֹ שֶׁיַּפְרִיעוּ חָלִילָה לָרַב לִלְמֹד. לָכֵן הֵאִיצָה בָּהֶם הָרַבָּנִית שֶׁיַּחְזְרוּ מַהֵר לַמִּטָּה לִישֹׁן.
גַּם כְּשֶׁעָלוּ הַיְּלָדִים לַמִּטָּה, הֵם לֹא נִרְדְּמוּ מִיָּד. בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הֶחְלִיטוּ הַיְלָדִים שֶׁגַּם הֵם רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ אֶת אוֹתָהּ הַרְגָּשָׁה. הָרוֹשֵׁם הָעַז מֵהַמַּרְאֶה הַמְיֻחָד לֹא עָזַב אוֹתָם, הוּא לִוָּה אוֹתָם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וְהִמְשִׁיךְ לְלַוּוֹת אוֹתָם שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר מִכֵּן, עַד הַיּוֹם.
אַתֶּם יוֹדְעִים יְלָדִים יְקָרִים אֵיךְ מַגִּיעִים לְכָזֶה עָמָל וּלְכָזֹאת שְׁקִידָה בַּתּוֹרָה? זֶה אֶפְשָׁרִי רַק עַל יְדֵי אַהֲבַת הַתּוֹרָה. רַק כְּשֶׁאוֹהֲבִים אֶת הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת וּלְהַגִּיעַ לִשְׁקִידָה וּדְבֵקוּת אֲמִתִּית בַּתּוֹרָה.
(כפי שסיפר בנו וממשיך דרכו הרה"ג ישראל אברג'ל שליט"א ראש מוסדות ה'מאיר לארץ')