תפריט
הספר הקדוש "ליקוטי תפילות" לא מש מידיו של מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א, בעיתות רצון, בשבתות וימים טובים, במועדים ובשמחות, תמיד היה הספר איתו, ובכל עת ועת הוא היה מתפלל בו, ושופך צקון לחשו עבור כלל ישראל לפני ה' יתברך.
הרב היה בקי עצום בכל התפילות, והוא ידע להתאים לכל עניין ועניין את התפילה הראויה לו, ובהתאם לכך הוא היה ממליץ לאנשים הזקוקים לישועה להתפלל תפילות מסוימות, הנוגעות לענייינם.
הרב היה מעודד כל אחד ואחד להתפלל בספר הקדוש ליקוטי תפילות, הוא ראה בספר זה רפואה לכל החולאים והמכאובים בגשמיות ורוחניות.
הרב סיפר שפעם אחת הגיע לפניו תלמיד חכם חשוב וכשדמעות בעיניו הוא ביקש ישועה להינצל ממחשבות רעות, שטורדות את מוחו, ואינן נותנות לו מנוח. שאל אותו הרב: האם מכיר הינך את הספר הקדוש ליקוטי תפילות? וכשהשיב בשלילה, אמר לו הרב: אמץ ספר קדוש זה לליבך, והקפד להתפלל בו בכוונה מדי יום, חוק ולא יעבור! ועל ידי תפילות קדושות אלו תיוושע ישועת עולמים.
כעבור זמן בא אותו תלמיד חכם והודה לרב מקרב לב, וכך הוא אמר לרב: התפילות הקדושות הללו הצילו אותי מרדת שחת, והעניקו לי את הזכות לדבר עם ה' יתברך מעומק הלב. מאז שהרב הכיר לי את הספר 'ליקוטי תפילות' אני מרגיש שנולדתי מחדש, בזכותו קיבלתי מבט אמיתי זך וטהור על כל המושג עבודת ה'…
בפרשת ויגש לומדים אנו על שני מפגשים שהיו בין יוסף ליהודה, הראשון מפגש טעון על שחרורו של בנימין ש'נתפס בעוון גניבה'. והשני מפגש שמח מלא אחדות בעת שיעקב אבינו שלח את יהודה להקים ישיבה במצרים.
על פי הפנימיות – במפגש הראשון היה נטוש ויכוח סוער על הנהגת עם ישראל לדורות. יוסף סבר שראוי להעביר לדורות הבאים את בחינתו, בחינת 'צדיק גמור', וללמדם עד כמה יש לברוח מהעבירה, ומה גודל הפגם שגורמת העבירה בשמים, עד שכמעט אין לחוטא תקנה.
אולם יהודה סבר שהגם שבודאי אין טוב יותר מאשר לא לחטוא לעולם, אולם דרגה זו אינה שווה לכל נפש, כמו שנאמר: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ועל כן יש להעביר לדורות הבאים את בחינתו, בחינת 'בעל תשובה', כדי שגם מי שנפל ונתלכלך בכל מיני חטאים ופגמים תהיה לו תקנה, ויוכל להתקרב שוב לבוראו על ידי עשיית תשובה שלימה מעומק הלב.
במפגש השני נוצרה הסכמה בין יוסף ליהודה ששתי הבחינות נצרכות לעם ישראל לדורותיו. וזו הייתה כוונתו של יעקב אבינו במה ששלח את יהודה ליוסף, כי רצה שיהודה ויוסף יתאחדו זה עם זה, וישפיעו לעם ישראל את שתי הבחינות גם יחד, הן את בחינת 'צדיק גמור' להראויים לה, והן את בחינת 'בעל תשובה' להנצרכים לה, ובכך יוכלו כל נשמות עם ישראל לבוא לידי שלמות.
והנה, בכל שנה ושנה בסמוך לפרשתנו, חל מועד הילולתו של הרב הקדוש רבי נתן מברסלב זיע"א (י' בטבת), תלמידו המובהק וממשיך דרכו של רבינו הקדוש אור האורות רבי נחמן מברסלב זיע"א. ולפי המבואר עד כֹה על הענין הפנימי שבפגישת יהודה ויוסף, מובנת היטב השייכות בין פרשת 'ויגש' לבין הילולתו של ר' נתן:
לפני שבאו לעולם רבותינו הקדושים רבי נחמן ותלמידו רבי נתן, שימשה בעולם בעיקר בחינת יוסף – בחינת 'צדיק גמור'– ואילו מי שלא הצליח להגיע לדרגה זו והיה נופל בעוונות, כמעט ולא הייתה לו תקנה…
אולם מעת שבאו לעולם שני קדושים אלו, הם גילו לכל אחד ואחד מישראל באשר הוא, שגם אם הוא נפל והתלכלך בעוונות ופגמים עד אין מספר, אסור לו להתייאש בשום אופן כלל וכלל! כי גם משפל המדרגה, שאין למטה ממנה, ניתן לשוב ולעלות ולהתקרב לה' יתברך, ובלבד שיהיה דבוק בצדיק אמת, והוא בכוחו הגדול יוכל להמציא לנפשו החולה תיקונים נוראים, ולהעלותו למדרגת 'בעל תשובה' אמיתי.
עלינו לדעת – אין שום עוון בעולם שלא ניתן לתקן אותו על ידי תשובה אמיתית! ואפילו הפגם הידוע, שעליו נאמר בזוהר הקדוש, שאין לו תקנה, ואין התשובה מועילה לו, כבר גילה רבי נחמן, ורבי נתן פרסם זאת לדורות הבאים – שיש לו תקנה על ידי עשיית תשובה שלימה מעומקא דליבא ובכוח גדול, ובפרט על ידי קריאת ה'תיקון הכללי', שרבי נחמן הוריד לעולם במסירות נפש ממש.
בזכות רבי נתן שכתב את כל דברי רבו הקדוש, יכולים אנו ליהנות מתורותיו הנוראות של רבי נחמן בספרו הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן'. כפי שאמר רבי נחמן באותה העת שהתקרב אליו רבי נתן: "ברוך ה' שהזמין לי רך בשנים אחד (אברך צעיר) שאפילו דיבור אחד מדיבוריי לא יהיה נאבד עוד".
רמז נאה לכך נמצא בפסוק: "מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה", האותיות שלפני האחרונות במילים: "לנו השמימה ויקחה לנו" הן "נחמן" – לרמוז שרבי נחמן זכה לעלות השמימה ולהוריד לעולם את תורתו הקדושה והנפלאה. והאותיות שלפני האחרונות במילים: "וישמיענו אותה ונעשנה" הן "נתן" – לרמוז שרבי נתן הוא זה שנתנו לו הכוחות והזכות להשמיענו ולהסביר לנו כיצד לבצע את תורתו העמוקה של רבי נחמן הלכה למעשה.
נוסף על כך חבר רבי נתן חיבור גדול ומקיף על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך הנקרא 'ליקוטי הלכות', בו הוא מבאר בדרך החסידות בעמקות נפלאה את כל ההלכות שבשולחן ערוך.
ולמעלה מכל, הפליא ר' נתן לעשות בחיבורו הקדוש 'ליקוטי תפילות' המכיל אלפי תפילות נוראות ונשגבות, על כל עניין ועניין שעשוי להיות נצרך לכל אדם מישראל עד סוף כל הדורות. ומעת שהתפרסם בעולם הספר הקדוש 'ליקוטי תפילות' שוב לא יכול לטעון שום אדם בעולם שהוא לא יודע כיצד להתפלל לקודש אבריך הוא, שהרי יכול הוא לפתוח ליקוטי תפילות, ולמצוא שם תפילות על כל עניין שבעולם.
שום אדם לא יכול לטעון מדוע חסר לו דבר מה, או מדוע קשה לו בעניין מסוים, כיון שאם הוא היה מתפלל דבר יום ביומו מתוך הספר 'ליקוטי תפילות' בוודאי היה מוצא את כל מבוקשו, והיה נענה בכל תפילותיו.
יש לדעת נאמנה שעתיד כל אחד להיתבע בשמים על כך שלא הרבה להתפלל מתוך הספר 'ליקוטי תפילות'.
בתפילות שחיבר רבי נתן יש כוח מיוחד להוציא מהאדם את כל הקליפות הרבות שצבר במשך חייו, ולסלק את כל הפגמים שפגם, אפילו אלו שחדרו עד עמקי הורידים שלו, ולהכניס בו קדושה וטהרה ויראת שמים אמיתית ומידות טובות.
רבי נתן ממש מסר את נפשו על התפילות הקדושות הללו והוזיל אין סוף דמעות על כל מילה ומילה שכתב שם. לכן צריך לקרוא את התפילות הללו במתינות ובכוונה גדולה, ועל ידי זה הן יפעלו לטובה.
וראה מה שכתב בספר "שיח שרפי קודש" "המבחינים בכתב ידו של מורנו הרב נתן ז"ל הבחינו בשנוי הכתב, בין הכתב שכתב בחיבורו הגדול 'ליקוטי הלכות' לבין כתב ידו של הספר 'ליקוטי תפילות', כי הכתב של 'ליקוטי תפילות' קשה לקריאה יותר – והוא מחמת שכתבו (מוהרנ"ת) מעומקא דליבא ובהתלהבות, התעוררות עצומה, ובדמעות שליש, עד שנתערבו (דמעותיו) בדיו הכתב.
אל לו לאדם חלילה להתבייש בכך שהוא עוסק בספרים קדושים אלו – תניא קדישא, ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תפילות וכו', אלא יש לו לעסוק בהם בגאווה וגאון, ומובטחים אנו שבבוא הגאולה – רק מי שזכה לעסוק בכל יום ויום בספרים קדושים אלו יזכה ליהנות מתורתו של משיח.
