תפריט
אין לתאר במילים את החוויה הרוחנית הטהורה והייחודית שהיינו חווים בחג הסוכות במחיצת מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א.
כל תפילות החג המרוממות ושיעורי התורה העמוקים והנפלאים היו מתקיימים בסוכה הגדולה, בהשתתפות מאות אנשים, מתפללים קבועים ואורחים שבאו להקביל פני רבם ברגל. ללא ספק רגעי השיא היו כאשר הרב היה מקיים מצוות נטילת לולב בכוונה גדולה ובשמחה עצומה, מחזה נשגב וקדוש שסחף אחריו את כל המתפללים בלהט קודש.
היה מראה נוסף שובה ומרנין לב – כל ילדי הקהילה, הצדיקים הקטנים, היו משכימים בזריזות ובשמחה לתפילה בהנץ החמה, ומקיימים מצוות נטילת לולב בהידור רב, לאחר שהוריהם רכשו עבורם ארבעת המינים ברמת הידור א' א'. כפי שהרב הנהיג שיש לחנך את הקטנים לקיים מצוות בזריזות בשמחה ובהידור רב, שלא יפול בכי הוא זה מרמת ההידור של ההורים.
הרב היה מוסר שיעורים ארוכים עמוקים ובהירים בספר קהלת, הן בבוקר לאחר תפילת שחרית, והן בערב בין תפילת מנחה לערבית, שיעורים שהשפעתם הקדושה הייתה נמשכת כל ימות השנה. בכל בוקר הרב היה מרחיב אודות מעלת האושפיזין של אותו יום, והיה מעודד ומדרבן את השומעים לתת צדקה לעניים את חלק האושפיזין, כפי שכתוב בזוהר הקדוש – שכאשר האדם מזמין את האושפיזין לסוכתו הם בודקים האם הוא שימח את העניים בצדקה הגונה, וכשהם רואים שכך היה הם מברכים אותו ברכות נפלאות ועצומות. ואם חלילה הוא לא שימח את העניים, הם מתרחקים מסוכתו תוך שהם ממטירים על ראשו דברים קשים ביותר.
בעניין זה של צדקה בחג הסוכות נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש 'אמרי נועם' על המועדים:
ידוע ומפורסם מה שמבואר בספרים הקדושים כי ישנה חובה גדולה על כל אדם להרבות בצדקה לפני כל חג, ולדאוג שגם שולחנם של העניים והמסכנים יהיה מלא ודשן כשולחנו, ובזה יביא אל ביתו ברכה גדולה בחג.
וכן מובא במדרש שלאדם יש ארבעה בני בית: בנו, בתו, עבדו ואמתו. וכנגדם יש לה' יתברך ארבעה בני בית: הלוי – בימינו היינו בני תורה, הגר, היתום והאלמנה.
ואומר הקב"ה לכל אדם: אם אתה תשמח בחגים את הארבעה שלי על ידי שתדאג לתת להם חלק יפה ומכובד מהונך, כדי שיוכלו לקנות את צרכי החג ביד רחבה, אף אני אשמח בחג את הארבעה שלך, ואדאג שהחג יעבור לך בבריאות ששון ושמחה, שלום בית וכל טוב.
אך אם תדאג רק לעצמך, ותמלא את אסמך בבשרים משובחים, פירות מתוקים ומיני מגדנות לכבוד החג, ואילו על העניים והנצרכים לא תשים ליבך כלל, אף אני לא אשית ליבי אליך, ואסלק את ברכתי מביתך, וחגך יהפך לך לתוגה רח"ל על ידי קטטות ומריבות בין בני הבית או כל מיני סיבות אחרות.
אולם בחג סוכות יש בזה חובה יתירה, כמבואר בזוהר הקדוש שצריך לשמח את העניים בחג סוכות, ועוד לפני שהאדם יושב לסעוד את סעודתו יכין מנה יפה ומכובדת לעניים.
ומבאר הזוהר הקדוש שחלק הסעודה של האושפיזין הקדושים היינו חלק העניים, ומי שמזמין לסוכתו את האושפיזין הקדושים ולא נותן להם את חלקם, כולם קמים מעליו ואומרים עליו: "אל תלחם את לחם רע עין". ומוסיף אברהם אבינו ואומר עליו: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה", ויוצא מסוכתו וכולם יוצאים אחריו. ויצחק אבינו אומר עליו: "ובטן רשעים תחסר", ויעקב אבינו אומר עליו: "פתך אכלת – תקיאנה", ושאר האושפיזין אומרים עליו: "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום".
לעומתו מי שזוכה לתת בחג סוכות חלק מכובד מסעודתו לעניים, הקב"ה והאושפיזין שמחים עימו, ואברהם אבינו מברכו בפסוק: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ", ויצחק אבינו מברכו בפסוק: "גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד", ויעקב אבינו מברכו בפסוק: "אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך", ושאר האושפיזין מברכים אותו בפסוק: "ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו".
ואם חושש האדם שמא לא יזדמנו לו עניים במשך החג, עצתו היא כמו שכתב הגאון הקדוש ר' אליעזר פאפו זיע"א בספרו פלא יועץ: ייטול בערב החג סכום כסף הגון ויחלק אותו לשבעה חלקים, ועל כל חלק יאמר בפיו בפירוש: 'זה אני נותן בשביל חלק אברהם אושפיזא קדישא, וזה אני נותן בשביל חלק יצחק אושפיזא קדישא', וכן לכל שאר האושפיזין, וימסור את הכל לצדקה כבר בערב החג.
בהקשר לכך מספרים על הרה"ק ר' חיים מצאנז זיע"א, אשר עבודת הצדקה שלו הייתה, כידוע, נפלאה ונשגבה עד מאוד, בה בשעה שהנהגת ביתו הייתה בצמצום ובדוחק רב.
אך ביותר התעסק הצדיק במעשה הצדקה בערב חג סוכות, כי לפי כתבי האריז"ל צריכים ביום זה לתת צדקה ביותר. את כל הכסף המזומן שהיה ברשותו היה מחלק הכל לצדקה ממש עד הפרוטה האחרונה, ובנוסף לכך היה טורח להשיג עוד הלוואות, ולפעמים אף ממשכן את חפציו בעבור זאת, וכל מה שהיה יכול להשיג באיזה אופן שהוא – הכל היה מחלק לעניים.
פעם אחת, בערב חג סוכות, פנה אליו בנו ואמר לו: 'אבא! לא ראיתי בספרים הקדושים שיש מצווה לחלק צדקה גם לאחר שכבר כלתה פרוטה מן הכיס'. הקפיד עליו אביו הקדוש, ואמר: 'תמה אני איך יוכל בן להיות 'רוצח' כזה על אביו! הרי רואה אתה שאין באביך ריח של תורה ושמץ של יראת שמים, ויש לו נקודה טובה קטנה של צדקה, ואתה רוצה למנוע אותי גם מזה?!'.
בליל התקדש החג, לאחר שהתיישב ר' חיים מצאנז זיע"א בסוכתו הקדושה, אמר בחדווה גדולה: "העולם נוהגים לייפות ולנאות את סוכתם בכל מיני פאר והדר, ואנכי לא כן עמדי – הצדקה שאני עושה בערב החג היא נויה פארה והדרה של הסוכה שלי".
אכן ישנו קשר מיוחד בין מצות הצדקה לבין מצות הסוכה, כי לשתי מצוות אלו כוונה אחת – 'להקים את סוכת דוד הנופלת'. והביאור בזה:
השכינה הקדושה נקראת 'סוכת דוד', ובזמן הגלות, כאשר השכינה הקדושה מושלכת בעוונותינו באשפתות וכבודה מושפל עד עפר היא בבחינת 'סוכת דוד הנופלת', ועבודתנו היא להרבות במעשים טובים ולהביא את הגאולה השלימה ולבנות את בית המקדש השלישי, ובזה להקים את השכינה מן העפר ולהושיבה על כסא המלוכה בהיכלה.
וישנו כח מיוחד במצות הצדקה לפעול זאת, וכמו שכתב רבנו האריז"ל שלכן צריך לתת צדקה בעמידה דוקא, 'כי כיון שהטעם (בנתינת צדקה) הוא כדי לתת צדקה לעני שהיא השכינה והמלכות כנזכר, והנה המלכות נופלת לארץ בעוונותינו הרבים, ולכן צריך שיתננה מעומד ויכוין להקימה ולהעמידה מעומד'.
וכן במצות הסוכה ישנו כח מיוחד לפעול זאת, שהרי השכינה הקדושה היא בבחינת סוכה כנ"ל, וכאשר האדם בונה סוכה נאה ומהודרת, ויושב בתוכה מתוך שמחה ורצון טוב, בזה הוא מקים את אותה סוכה עליונה, השכינה הקדושה, מנפילתה.
ומכיון שלמצות הסוכה ולמצות הצדקה כוונה אחת – לאקמא שכינתא מעפרא – לכן ישנו עניין מיוחד להרבות בצדקה בחג סוכות דווקא עוד יותר מכל זמן אחר. ועל ידי הריבוי בנתינת צדקה בחג סוכות נזכה שתתקיים במהרה בימינו נבואת הנביא עמוס: "ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת, וגדרתי את פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם".
